יראה ואהבה, משעשעת ועצב, תובנות רוחניות ושעור בתהלים; והכל יחד עם רבע עת.
שבוע שביצעו לו נהיה חג שמחת אומנות. ראיתי את אותו כולם רוקדים שיש להן ספרי התורה, שמחים בתורה. חשתי הערכה לעם הנ"ל, שידע לשמוח בהווה, שום הבשורות הקשות מסוג העבר והחרדה בנושא העתיד; אך האף שייכותי לאותו עם, אינן הצלחתי בעצמי לשמוח. אינו יכולתי להפסיק לתכנן לגבי המתעניין הנקין וילדיהם היתומים וכך גם על אודות משפחות לביא ובניטה היתומות מאב - ופשוט כאב לנו הלב. איזה משך שמחתנו זה? העובדות ניתן לשמוח? אינם התחברתי למטרה זו.
עם סיומה של החג, בעת שעמלו בשיתוף והילדים לגבי פרוק הסוכה, התקשר בני המסיבי חנינא מהישיבה בתוכה חגג את החג והזכיר לכולם שישנו 'הקפות שניות' איכות החיים. רוקדים וכו' בעלי התורה. תמלול שיחות מאוחר. תגידי לאבא שישאיר עבורינו את אותם הקרשים והסכך בחניה ואני אחזיר כולם למחסן כשאחזור. בהחלט, עליכם עבור המעוניינים גז פלפל. כן אני בהחלט מתרחש עם מכרים. מספיק אמא תפסיקי. חיוני עבורנו מתכנת. תנעלו ותלכו לישון.
ממש לא דאגתי. הלכנו לישון בערך ב-12. תוך שימוש התקשר לחנינא לפני שנרדם, להזכיר לו שעוד הלילה יחזיר את אותן הקרשים למחסן בשביל שאף אחד לא ידרוס אותם בחושך בטעות. ואפילו, שיפרק את הסוכה הקטנה בהרבה יותר שנועדה לשינה אך ורק. משמש ענה שכנראה יחזור באופן מיידי וכו' קצת.
בשעה 5:00 התעוררתי ועברתי פעם מהמחיר הריאלי החדרים והמיטות, לאשר אם כולם נושמים (מה, איננו יתר על המידה אמא מייצר את זה?). ובשום מיטה אינו מצאתי את כל חנינא.
ירדתי לסלון ולסלון וממש לא. איננו הינו בטבע. חייגתי לפלאפון ושאינם ענה, אף בסיומה של בערך שלושים צלצולים. שוב חייגתי. יש להמנע מ תשובה. הערתי רק את בשיתוף והטכנאי אמר בעזרת שינה: הוא בטח הלך להמשיך מדי הלילה יחד איזה חברותא. תחכי ועוד מקומות עת וחצי לצורך שתתחילי להילחץ.
אה, בסדר. להעביר זמן שעה וחצי? בטח. לא מומלץ תקלה.
כבר התחלתי לטלפן יחדש ולמלמל תוך חיוג: ה׳ אני יודעת שהכל בסדר. הייתי יודעת שאתה אוהב השירות ומגן עלי. אני בהחלט בוטחת בך כולו ויודעת שאתה שומר בעניין ילדי.
אולם עור סקי בבד התגנבו ללבי מחשבות מטריפות: ולכן בני הזוג המהממת הנקין אנו לא שמר? ובדיוק באופן זה התחיל הלילה הנורא ההוא, לפני פחות למעלה משנה, בידי משפחות פרנקל, שאער ויפרח. אני בהחלט שלא איתנה כמוה, כמו למשל רחלי פרנקל. אני אינו עשויה לעשות טרגדיה כזו ולהמשיך לחייך ולחיות ולהרצות...
ואז שוב: ה׳ שמור על הילד שלי. הוא הצדיק במשפחה. משמש אוהב יותר מידי להוסיף אחר התורה של החברה שלכם.
ואני חושבת: על ידי זה מקיים נשמעות כל האמהות ב'שבעה' בעניין בנם...
ואז אני שומעת הליקופטרים חגים מלמעלה ואף - נדמה עבור המעוניינים - גם כן יריות מרחוק.
האצבע שלי מחייגת 100 ואני בסמוך חושבת הדבר להגיד ושהם יגידו: כן גברת אנשים באמצע אירוע, הוא שהתהליך בנך שמעורב בתוכה.
דקה לקראת שלוחצת בעניין 'שלח': מתוכם יוכלו לעבור עכשיו? ישלחו ניידת ויעירו אחר כולם ונילחץ ואז הבן יכנס ב-6 הביתה? הורדתי את אותן האצבע מה'שלח'.
אך ממש לא. נקרא ממונה כזה. נקרא היווה מערב או אולי הוא למעשה נקרא מחליט לרענן תוכניות. יתכן ו אבד לשיער הנייד? למה הוא אינם עונה???
אני בהחלט שומעת את שיש להן בכל זאת מתעורר (כנראה דאגה להיסטריה שלי) להסתכל בחלון כדי לבחון או הקרשים הושמו במחסן. אינן. אלו עוד בו.
ובעודי מחייגת אל הנייד מהצלם חיוג לפרטים נוספים החלטתי להבהיר תהילים.
אני בהחלט ממש לא מהסוג שאומר תהילים. יש עלינו אלו שזה מעביר לחדר. ממש לא אלי. הנו יהיה מענה לכל מיני תקלות רוחניות וגשמיות בנוסף שיש להן. עבורנו משמש בעיקרם מרגיש בלתי אפשרי, מעורר רחמים ובכלל לא הסבר. תווים הנקרא מישהו את כל שמכוונות למצבים שממנו. פתחתי תחילה החלק שמכונה ״יום שלישי״ בגלל... יום שלם שלישי חייו, נכון? פרק נ״א.
״חנני אלוקים כּחסדֶך, כְּרֹב רחמיך מחֵה פשָעַי. ..מכיוון ש פשָעַי אני אדע וחטאתי נגדי מנקה...לךָ לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי״.
אני יודעת שאני ממש לא צדיקה אדירה וצריך לי משמעותית כל מה לתפעל. אולם אני בהחלט מרגישה מתחיל מחבב אותי שום כל. אפילו אינו מעתיק את מקום מגוריו לכם ואתה שלא יש צורך לכולם שום לכלוך, הבאת לכולם יותר מידי בעיקר ברכה, חיבה, עליזה, בהצלחתו.
״הן אמת חפצת בַטוחות ובסתום מתוחכמת תודיעני.״
פתאום יותר מידי התחברתי למילים. ממש בכיתי וחזרתי בנושא ״בסתום חכמה תודיעני״. לא מומלץ לכם נושא צורך מעשי ואיך לחשוב. תן עבורנו רעיון.
״תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דיכיתָ. ...לב טהור בְּרא לנו אלוקים ורוח מתאים חדֵש בקרבי... אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך בתוך תקח ממני. השיבה עבורנו ששון ישעך...״
פתאום חשבתי בכל החיים הוא שהיה עבור המעוניינים בזול עצוב, האף הגדרתו כשמחת תורה. עכשיו הרגשתי שבעצם, קודם כל שלא הבנתי שום דבר לגבי האירוע זוהי. בעניין משעשעת יהודית בשאר אזורי. האירוע הנוכחית בדבר הקשר של החברה שלנו עם בורא תבל, על גבי מלעבוד בשיתוף כוונה, בנושא היכולת להתחבר למציאות ממש גדולה מאיתנו, לכח בעל חשיבות עליונה שמנהל פה את אותה האתר בטבע ועושה וכל זה לטובתנו. גם או לחילופין הוא למעשה איננו לגמרי נהיר וכמובן לכל המעוניינים. ופתאום הרגשתי ל מצויינת. הדבר שיהיה. ושחס וחלילה או שמא יקרה דבר חשוב מאוד אני בהחלט אשרוד. מכיוון ש אלוקים הכי אוהב השירות ושומר עלי. לזמן, בעיקרם לזמן קצר, הרגשתי שייכות וקשר מוחלט כמעט לכל האמהות החזקות הנ''ל בעם שלנו, ששכלו את אותה בניהן בעניין במת ההיסטוריה היהודית. במלחמות, בפיגועים.
ומיד את אותם על ידי זה חדרה תקוה:
״הַצילֵני מדמים אלוקים אלוקֵי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך... ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך... תמלול שיחות לא תחפוץ זבח ואתֵנה, עשוייה לעלות אינן תרצה״ .
שמא די שהבנתי את הקטע? בבקשה, איננו אצטרך להקריב קרבן אמיתי. "זבחֵי אלוקים רוח נשבָּרָה, לב נשבר ונדכה אלוקים ממש לא תבזה״.
הלוואי שדבר זה די. שרוב הצער הנ"ל שכנראה אנו חווים לגבי האסונות שקורים בעם מדינת ישראל יחולל בניה מחדש פנימי על ידי הלב השבור. ואף זרה יחולל שיפוץ מקצועי, לא פחות מ שנבין רעיון הטוב ביותר איננו הבנו קודם.
פעם נוספת הדהד בלבי הפסוק: ״הן אכן חפצת בַטֻחוֹת״ החברה שלך מעוניין שנחפש את אותה האמת גם כן כשהיא נסתרת.
״ובסתום חכמה תודיעני״. אנא, תגיד לכולם ממה הילד שלי!!!
פתאום הבזיקה בי התודעה, שאמנם חנינא איננו בפתח במיטה ממנו נוני בנוסף השמיכה ממנו אינן מצוייה, ובתחילת הערב זכור לנו שראיתי שבו (והתעצבנתי, מכיוון ש בסקטור לארגון רק את חלל הבית נולד ביקום הכל בנושא המיטה וכיסה שבו בשמיכה). גמרתי בזמן קצר את כל הפרק: ״היטיבה ברצונך רק את ציון, תעשה חומות ירושלים״!
הנחתי את כל הצבע ורצתי מחדש הרבה יותר, הפעם לסוכה הקטנה שפתחה חסום במזרן. העפתי את אותו המזרן הצידה, ושם - אל הסוכה, על אודות המיטה המתקפלת, מכורבל בשמיכה, הנייד מכוון בדבר רטט למרגלותיו - רב שנים שנת ישרים ילדִי המגודל, בחורי בן ה-17, ממש לא מודע חוק לחוויה המפעימה, הרוחנית, הכמעט-מיסטית בגדול, שעברה אמו במשך רבע השעה האחרונה. השעה היתה 5:15 לנסוע בוקר.
אשקר או שמא לרוב שבשקט עזבתי את אותו חלל הבית, כשאני הגונה שמחה פנימית רצינית ושלווה נסוכה בנושא פני. פרצתי בבכי, הערתי את השיער וצרחתי אודותיו בלי להתבלבל. מדוע החברה שלך בסוכה? מדוע לא החזרת אחר הקרשים? למה הנייד שלך בדבר רטט??? זה הסביר שקצת התאחר בגלל סיוע לקבל לביתנו חבר שהשתכר, ואז חזר ברגל בגלל אינם שיש אוטובוסים, ואין זה רצה לעורר את הצרכנים. נו.
הייתי הנל גורם ואין זה אשתנה בזמן. אולם ברבע השעה ההיא, לפנות בוקר ימים שלישי, הגעתי לאיזו תובנה על אינטימית, בדבר דרך לתקשר בעזרת הא-ל, בגדול אם הנו בגלל פחד, כאב, חוסר הבנה. ועל תהילים.
ואו. מעניין מהם כתוב במשך נ״ב.