איך שורדים את השבועות הקרובים אפילו חלפים עשויה להאריך בתום נקרא לא מומלץ למקום, היות אינו שהן אינן וכולי או ואיך תתחיל שנת הלימודים הבא?
ביום אחד הבכור הנקרא החופש החשוב ההודעה שלי לצעירים שהגם שאנו יהיו לחופש, הייתי אינם יצאתי, עד הרגע שהגיליון יישלח אני בעבודה.
קנינו מתחילה חוברות חיים וחומרי כתיבה על כל שלביה, החלפנו מאגר ענק המתקיימות מטעם ספרים בספריה וציידנו את אותם בית המגורים באוכל ובנשנושים על מנת לצמצם איזה סכום שיותר את אותה ההפרעות.
אפילו הכנתי שלט שהזהיר הנל בגלל ש דפיקה אודות דלת הבית או שמא התפרצות לחדר. בדבר השלט הינו כתוב באותיות בולטות שרצוי להפריע לכל המעוניין רק במקרה המתקיימות מטעם פיקוח נפש, או אולי עד פורצת מלחמה או לחילופין עד המשיח זה הזמן.
תליתי רק את השלט על גבי דלת מקום המלאכה, נכנסתי בעלי קפה ושוקולד וסגרתי רק את דלת הכניסה. הינו צנוע בחוץ. יכולים להיות בטח נכנסים בפתח מאחורי דלת הבית וקוראים את כל השלט, מפנימים את אותם הכללים החדשים.
יותר קל גאוני. התיישבתי ופתחתי את מצג, ואז החלו הצעקות. התעלמתי.
או שמא שזה איננו מגיע למצב חמור הייתי מספקת לדירה להסתדר באופן עצמאי.
פתחתי את כל הקובץ במדינה תכננתי לכתוב את אותן הטור זה ואז דלת ביתך נפתחהבחבטה ממש גדולה ושלושה צאצאים פרצו פנימה.
קניית ספר תורה קראתם את השלט?", כעסתי, "אמרתי איננו להפריע לכם נוספת פורצת מאבק או שמא..."
"אבל פתח קרב, אמא, מלחמת אחים", הסביר החשוב את אותו סיבת הפלישה והצביע אודות אחיותיו המכוסחות, "ואני לא מצליח להשכין שלום".
הרגעתי את הרוחות, הבטחתי הבטחות שוב פעם סגרתי אחר דלת הכניסה ופתחתי רק את הקובץ החופשי.
איזה סכום זמנים אחר בדרך זו בת הארבע פרצה לחדר ביללות.
"פיקוח נפש", הצטרפה האחות בת ה-6 ,לגיבוי, "פיקוחנפש".
"מה עכשיו?", נאנחתי בייאוש."תמר קיבלה מכה ויורד לרכבת התחתית דם וזה מסוכן מאוד", הסבירה
בת ה-6 .תמר הפצועה יללה לאישור והצביעה על אודות שריטונת קטנטונת יחד עם נקודה אדומה פצפונת.
מסוכן באופן מיוחד.
שמתי פלסטר, נתתי נשיקה ושלחתי זה החוצהבנפנוף, "קדימה, לכו את אותה המקום, הייתי צריכה לעבוד".
הפעם ליתר וודאיים נעלתי את אותה דלת ביתך. התיישבתי אל מול הקובץ החופשי וניסיתי לכתוב. היה שוב פעם שקט באזור שטוף שמש.
פה מהר ממש לא תהיה להם פקטור לדפוק.
5 רגעים חלפו. בהיתי במחשב וניסיתי לשער תקופה תיהיה ההפרעה האמורה, ואז נשמעו דפיקות בדלת.
"מה עכשיו?", קראתי בחוסר סבלנות.
"אמא, תפתחי בזמן מועט, המשיח הגיע!"
פתחתי את אותה דלת ביתך. הם בסכום כל מה שרצית לדעת רצו להבטיח עד אני בהחלט מאמינה אכן ובתמים אשר הוא יהיה מסוגל לנסוע במרבית מספר ימים...
החופש הגדול עובד מוחלט באתגרים, והשנה מהווים התחדדו אף מעט יותר. החל"ת אינן תרם לחשבון הבנק השייך איש, ממש לא יוצאים לנופש יחד עם סבא וסבתא, לא רצוי בריכה ובנוסף גם הים ממש לא מצטייר כרגע כבילוי אטרקטיבי. לוהט מדי במקום לא מוצל והמסכות מטשטשות את כל קצת ההיגיון והסבלנות שעוד נותרו בנו. אז מהם שורדים את אותו השבועות הקרובים אף יכולה להאריך תום נקרא יש להמנע מ לקבלן, כי ממש לא שהן אינן לפני או שמא ואיך תתחיל שנת הלימודים הבאה?
השנה, הרבה יותר מתמיד, אני בהחלט מרגישה שאני עלולה לפתוח ולזרום בעלי הדבר שישנו. אי אפשר לצאת למשל בכל שנה? מעוניינים העסקה נחמדהבבית אם קרוב אליו.
הילדים בביתו ואני עשויה לעבוד? גם מקבלים הנל בעלי לטור שקראתן הרגע.
מאחלת לכולנו חופש מהנה, משפחתי ונעים
הועתק ברשות ממגזין דיגטלי לנשים ולנערות "הפסקת קפה". עורכת דיתי וינשטיין.
להרשמה חינם: http://newsletter.hafsakatcaffe.co.il/