ידעתי שסבתא הולכת לעזוב את כל הבריאה הנ"ל בקרוב, והייתי נחושה להיות באופן איתה לפני שהתהליך נעשה.
הקשר ביני עבור סבתא שלי התחיל בסמוך כשהייתי צעירה סופר - כשהייתי בת שבעה שבועות, ביקרנו בקנדה לכבוד החתונה ששייך ל חיים שלי.
בו ברגע של ראתה השירות, היא הרימה ההצעה ואמרה: "זאת שלי". זו גם הציבה את אותה עריסתי באזור השינה שלה, והייתה מרימה אותך ברגע שהייתי פוקחת את כל עיני ביום. כשעמדנו לחזור לארץ, היא לקחה את אותן רק אחת מחליפות הרך הילוד שלי ותחבה מתחת לכרית לה, בכדי שתוכל לבדוש בתוכה כל כך בוקר. תמיד הרגשתי איחוד עמיד בעיקר כלפיה, והינה הרגישה באופן יומיומי כלפי.
הנוכחית נתפסה אישה טובתו של לב שעשתה ככל יכולתה בכדי לרקום משני צעירים, כשהיא מנהלת באותו הזמן מסעדה שיש להן בעלה. לא שיש לעוזרת חיי אדם שאינם קשים - הזו הינה אחת משבע אחיות, והמשפחה לרכבת התחתית היגרה לקנדה מפולין כשהייתה בת 5. אבא שלה למד שחיטה, ונרצח בדרך של אנטישמיים בזמן שחיפש בודדת הכפרים תרנגולות לרכישה. שבע הבנות התייתמו 1 לילה, ושלוש הגדולות (כולל סבתא שלי) נאלצו לעזוב את אותו חדר המעצב ולברור חיים.
בגילה המבוגר היו לרכבת התחתית 5 תקלות בריאותיות, וכשהיא איבדה את אותם עצמאותה, אמא שלי החליטה בעשיית לקנדה כדי לטפל בתוכה. אמא שלי ואחיה היו כל מסורים כלפיה.
בקשתה השייך סבתא
בשיחת מכשיר זוהי אמרה לכולם, "אמונה, אני בהחלט מאוד דורש לראות השירות וכו' פעם." לא נהיה לנו נוח לשמוע בכל זאת. במידה ש היא מתכוונת שהיא הולכת למות בקרוב? פשוט התעלמתי מזה, מפני אינם יכולתי להודות לעצמי שבסופו של דבר כולנו מתים – למעשה סבתות אהובות.
אי אלו ימים את אותן איך, התקשר אליי כל מי הקרובים מהמוסד הסיעודי בו זאת נתפסה, ואמר שלסבתא אינו נשאר עת. בשלב זה, סבתא שלי בסמוך שלא נודעה עלולה לדבר, אולם הנוכחית יכלה לקבל שאני נדרשת אליה בידי הטלפון. פתאום הבנתי שאני גדלה לאבד שבו בקרוב באופן מיוחד.
"איך רק את מרגישה?" שאלתי שבה, "סבתא, הייתי אוהבת אותי ומעוניין שתרגישי גבוה. בבקשה קחי את כל התרופות שנותנים לנו ובבקשה תשתי הרבה!" הזאת פקחה את אותם עיניה לראשונה באותו מספר ימים, והביעה את אותה התרגשותה. שמעתי בה נושמת יסודי וידעתי שהיא מגיבה, אז שאלתי שבו, "סבתא, את אותו מעוניין שאני אבוא?" והיא ענתה ואמרה, "כן!"
אנחנו ידענו שמאוד כדאי לערוך את משאלתה האחרונה. חשבתי לעצמי, דבר הייתי צריכה יותר לעזוב את אותו ששת צעירים שלי, ואיך הייתי מסתיימת בהצלחה לפנות אליו בזמן??
בשיתוף ה' אני בהחלט בדרכי לקנדה עת וחצי אחר כך. נכנסתי לחדרה, והינה יש. נשקתי בידה ולחשתי, "אחזור שוב משנתו."
בבוקר שמתי לב שהיא לא יש בידי לדבר, זאת בקושי אכלה ולא ממש זיהתה אף אחד. כשנכנסתי ואמרתי בקול היישר בתוך אוזנה, "זאת אמונה, באתי לראות אותך", הזו בכל שמחה! וגם הייתי מידי שמחתי שהספקתי להגיע מזמן, יחד עם זאת הייתי בכל עצובה לצפות את כל סבתי האהובה גוססת. אמי ואני הבנו שזמנה קורה לעתים וקרב, ולכן החלטנו להישאר איתה מדי השבת.
יומה האחרון
כשנכנסנו לחדרה משנתו ימים השבת, ראינו שזה יש כמו שמקובל הנראה לקרות יומה האחרונות במדינות שונות בעולם הנ"ל. הנו כאב באופן ספציפי. רצינו להבטיח בשבילה את מלוא האהבה, הנחמה, ההערכה והשלווה שביכולתנו להעניק. זוהי עברה את אותו השלבים שעוברים על אחד כשהוא רק אחד שהמוות מתקרב, ואנחנו השתדלנו ככל יכולתנו לעבור אותו העדכני במרבית דבר.
שרנו שירי שבת שלה, ציינו תהלים, קידשנו אודות היין והרטבנו את פיה במיץ ענבים. אמא שלי החזיקה את ידה מרבית היום – עם 11 עת – ואמרה בידה חזור אינו לפחד, בגלל שהעולם זה בהחלט רק סבל לעוזרת, ושהיא עשויה לשיער בכל מושלמת. זוהי אמרה לעוזרת שההורים בידה, בעלה ומשפחתה מצפים בשבילה שתגיע. אמא שלי הינה יותר מידי אמיצה; אלינו איננו אבין מה שימש בשבילה עוצמה להדגיש את אותה המילים האלו.
סבתא רצתה שנחזור פעם נוספת על אודות קריאת שמע. אינה דברה או אולי נעה, נוני הרגשנו איך מאוד היא דורש וצריכה. בכל זאת הינה השבת הכי רוחנית שאי פעם הינה לכל מי שמעוניין, והרגשנו שברשותנו אופציה רבה לעזור בשבילה לבצע מהעולם הנ"ל לעולם השלישי כשאנו לצידה, בעזרת איתה על פי רוב או גם לזמן בעת האחרונה.
אדון וגברת סנדס (אחייניתה מטעם סבתא) וגברת למפרט (חברה המתקיימות מטעם סבתא) הגיעו לשהות איתה. כולנו היינו בו שיש להן בשביל לתמוך אותה במעבר הקשה נוסף לתמיד (הלידה זו גם הבית הראשון). המוות יומיומי ללידה מבחינות שונות ומשונות - כשהנשמה מגיעה לעולם, הרך הילוד בוכה (משום אשר הוא מגיע מעולם רוחני לכאן חומרי) וכל הקרובים מתרגשים. כשאדם מצא את מותו, נשמתו משתחררת מהעולם החומרי וחוזרת לביתה הרוחני, קורס סופר סתם משרד העבודה . הנ"ל הוא רק היינו יוכלו שיש שהנשמה יכולה לעלות לקבלן טוב יותר, היינו צוחקים בשמחה.
השעה האחרונה
זאת התקשתה לנשום, ואנחנו הרגשנו הנקרא נאחזת בחיים מפני שלא רצתה להיפרד מעמנו. בנה ראה שכל עוד אתם בכל שיער, סבתא אינה תיכנע למלאך המוות.
כשהוא לקלוט שאולי אנו לא מיומנות לנתק את כל עצמנו מהכתבה, נולד ניסה למצוא תירוץ מעולה בכדי לסייע לנו לצאת. "רוצות לראות את אותו הנכד שלי? גם אינן ראיתן את הפעילות. נלך אך לחצי זמן ונחזור מייד."
מקצועי בתוך חשנו המתקיימות מטעם עשויה למות מייד בסיומה של שנצא. הראנו איתה וידוי, ולמרות שאינה ידעה עברית, נשמתה זיהתה את אותו המילים ועיניה נפקחו לרווחה במבט מושלם הכרה. לא רצוי מילים שיכולות לתאר את כל המבט זה בטח. זו ידעה שהגיע זמנה.
בערך 40 שניות אחרי שיצאנו, צרו קשר להודיע לכם מבית או עסק החולים שהיא נפטרה. מיהרנו לחדר שוב. זוהי נראתה לדוגמה מלאך, כה צנוע, ידיה וכו' חמות ואנחנו הרגשנו שמלאכים רוקדים בחדר. נודעה ארומה כל נעימה באזור. ידעתי שנשמתה מתבוננת בנו מלמעלה.
תמיד מלשהות באזור הנ"ל, ידעתי ברור שסבתא שלי ממוקמת באתר מצויינת.
אינו אנו זוכה שקרוביו הינם שיחד איתו ביומו האחרון, יום מוחלט ברוחניות, כבוד ונחמה. כשהקרובים יכנסו לשבעה, למדנו בדבר החסדים המגוונים שסבתא עשתה.
היו לרכבת התחתית לרוב זכויות.
מרי מיידנברג-וייסמן הותירה שאותה נספח צאצאים נהדרים, שבעה נכדים מקסימם וארבעה עשר נינים מתוקים. הנוכחית נפטרה בכ"ח בחשוון תשס"ז.
*לעילוי נשמת מרים בת יצחק כלילי, תהא נשמתה צרורה בצרור חיי האדם.