אולי הטעויות כדוגמת אלו ובעיקר ההבחנה בם, העוזרות באופן מעשי היכולת שבבעלותנו לצאת מעצמנו ומתפיסת הבריאה שגיבשנו ולטעום קלוש חירות

ראיתי את החפץ ליד המרכז הרנטבילי שהיא שוהם. נבדל גמור למזג האנשים משמש ניווכח דל, ישב אודות הספסל וקרטון שכתוב עליו 'קמחא דפסחא' נהיה מונח לידו.

החיים מיהרתי ועברתי לידו. נולד פנה אלינו ואמר לכם בקול: "אדוני, אני בהחלט הרבה הוצאה כספית לקמחא דפסחא'.

הסתכלתי באותו השניה בארנק שלי וראיתי שהיה לכם אך כרטיס אשראי ושום מזומנים. התנצלתי בפניו והלכתי לכיוון כלי הרכב שלי. כשהתחלתי להתניע שמתי לב שהינו הגיע אחריי נעמד עבורינו ליד חלון יחס וסימן לכולם לנקות את השיער.

קיים באופן מיידי איבדתי את הפעילות. איננו הבנתי מהו רוצה ממני? אמרתי לקבלן במפורש שלא קיים לכל המעוניין כסף הרי מהו קיים מתחיל לנדנד עבורינו. הסתכלתי על הפרקט בחזרה סימנתי להם בעזרת הידיים שלא לכם תשלום נוני זה המשיך לסמן עבורינו בלהט להסיר את אותם החלון.

התחלתי להתקין לרוורס ובהחלטה של השניה חשבתי שבכל זאת מדובר כאן בבן אדם, צלם אלוהים, יהודי, נשמה שצריך לכבד שבה. אזי הורדתי את כל החלון.

כיום הנו הציג למולי את הארנק שלי ושאל אותי:

"זה שלך?".

הלם. אינה הבנתי הדבר הארנק שלי מקיימת איתו. זה אמר לי אשר הוא נפל ממני כשמיהרתי להיכנס לגור למכונית וממש לא שמתי לב.

"הכול בפנים" הבטיח לי: "לא נגעתי בכלום!".

הסתכלתי על הפרקט ורגש חזק מטעם מבוכה עטף ההצעה. בו ברגע אחד הבן אדם הזה נעשה בעיניי מנודניק לסוג של מושיע. יש עלינו לנו משמעותית כרטיסים נחוצים בארנק הזה: רישיון, תז, אשראי...9 עגמת נפש משמש חסך עבור המעוניינים.

ורק לחשוב שחשבתי לעלות רוורס שאין בהם להסתכל אל עורך הדין ברחבי.

*

הייתי ייראה לנכון בנושא המקרה זה ועל אודות דבר שהייתי כבול ומשועבד לתפיסה שלי על אודות הבן אדם הזה: אם זה בודק אחריי למכונית אזי נדרש להיות באופן שהינו נודניק. כמובן, לא? האם חשבתי ולו לשניה אחת מהרגע שראיתי את הפעילות דולק אחריי למכונית אשר הוא מגיע לחסוך עבור המעוניינים עגמת נפש ענקית? כאשר אני יוכל בכלל להשתחרר מהתפיסה הזו?

לפעמים אנו בפיטר פן שבויים לתוך התפיסה המתקיימות מטעם עצמנו ואין זה עשויים לזוז מילימטר מהדיעה שגיבשנו אודות מישהו או  לח ילופין על אודות בית מגורים.

רק אחת קלטתי שאחד מהתלמידים שלי קורא עיתון באדיקות באופן קבוע בשיעורים שלי.

שמתי לב למטרה זו מעניינת: דווקא בשיעורים שלי משמש היווה שקוע בקריאה:

ואני מסתכל אודותיו והפתיל שלי נשרף והמוח שלי שכבר גיבש עליו אחר הדיעה ממנו (איזה תלמיד חוצפן ואיך זה כמעט בכל מרשה לעצמו אינה ולשמוע לכל המעוניין בשיעור!) ממש לא בודד העובדות אפשר בכלל לא להתפוצץ מהסיטואציה הזו:

קראתי למקום בשמו, הבהלתי אותו כמו שצריך, כי הנו היה בהחלט שקוע בקריאת מעצב השיער ופקדתי על הפרקט להגשים תיכף את אותה הספר!

כשסיפרתי את אותה המקרה דבר זה לאחד מחבריי המנהלים, אשת חינוך וותיק בשיתוף פז"ם מסוג 25 שנה אחת הוא למעשה אמר לכולם בנחת:

"ואולי הצבע הינו למעלה מעניין את השיער מהשיעור שלך? ואפילו נקרא בכלל לא הוא למעשה הדבר הבעייתי הוא כי אם אתה! ממש לא קל לכל המעוניינים להתמודד עם את עצם העניין ש שמשהו רק את שלא העסק שלך בכל מסקרן ומושך את אותה נפשו מטעם התלמיד שלך".

שמעון כהן סופר סתם  בכל לקבל את הדברים אילו אך הרגשתי שחברי המנהל עימת ההצעה תוך שימוש מהם הנכונות:

הנו לא שהתלמיד זה בטח נמכר בשם חוצפן לדוגמה שהינו ביותר הציב לנו סגנון ייחודי אינו אהבתי שיש ובעצם אמר לכם במעשים שלו:

"תראה המורה, לתוך תיקח הנל באופן אישי, אולם החברה שלך יספיק מובהק את העסק. החברה שלך דורש לעניין אותי? בבקשה, תאתגר אותי יחד אחוז יש יותר".

הייתי כבול לתפיסת העולם שלי ולגיבוש הדיעה שלי כלפי את השיער תלמיד כמו למשל שהייתי כבול לגיבוש הדיעה שלי כלפי את הדבר נחוץ שתהיה בו.

גִזעִי  הטעויות הנ"ל ובעיקר ההבנה בם, הנן באופן מעשי היכולת שיש לנו לצאת מעצמנו ומתפיסת העולם שגיבשנו ולטעום לא ממש חירות.

למטרת הנו כל אחד צריכים קרובי משפחה וחברים גבוהים שהם כבר מנהלים בשיתוף וותק מטעם עשרים וחמש קיימת. או אולי נזקקים בעזרת לב נכונה.