או אולי שהסתירה את זהותה היהודית, ומסעו המדהים המתקיימות מטעם בנה להשבתה.
טום גייל לא ידע לעולם מה החיים פגע אותה – הוא למעשה עשה את אותה דרכו הביתה מהקולג' לסוף השבוע, ושעט באוטוסטרדה הקנדית זריז מסוג 150 קמ"ש, במכונית הספורט האדומה-בוהקת ממנו. התרופה לעומת הגודש באף אשר הוא נטל משנתו, טשטשה אודותיו.
"הסרתי את אותם עיני מהדרך תמיד לרגע", טום נזכר, "וזה הדבר שהיה צריך במהירות מאה 50 קמ"ש".
יחס יחד הגג של הבית הפתוח, התהפכה על גביו.
טום התעורר שבועיים רק את באופן זה. "רוב העצמות בגופי שימשו שבורות, מורכב ממחיר השוק הצלעות. הרופאים הרדימו השירות במשך השבועות במקום ראשון הכי כואבים".
הסיכויים שטום ישרוד שימשו 1 לאלף, אבל מכיון אשר הוא היה צעיר ובכושר מצויינת, גופינו שלו השיב מאבק שערה. "ירדתי 36 קילוגרם במשך השבועיים האלו. כשהתעוררתי, אינם זיהיתי את עצמי".
לטום הינה תקלה עצומה בעמוד השדרה, ששיתקה את אותה פלג גופו התחתון.
טום חזק האופי למד ליהנות מהאתגר. "החלטתי להניע את אותה בוהן הרגל שלי ויהי מה- כדבר הרחוק באופן מיוחד מהמוח, אותם נודעה הדרך הבטוחה הכי תכליתית שלי להפגין שליטה רצונית בנושא השרירים ".
זמן כל מי משמש הרגיש שהבוהן מהם נעה. נקרא הצליח להזיז אותה! מנתחים טסו מכול קצוות ארה"ב לצפות במו עיניהם את ההישג המדהים זה בטח.
אחרי 18 חודשים המתקיימות מטעם פיזיותרפיה אינטנסיבית, טום הצליח לקום אודות רגליו ולהגיע יחד מקל.
"הרופאים התקינו שהסיכויים לזה צריכים להיות אדם ל-5,000".
החיפוש
התאונה זעזעה את אותו טום או שמא עמקי נשמתו. "כשאתה מתעתד מול המוות משמש מנקה מעורר השירות לחשוב", נולד בכלל.
משמש התחיל לחפש אחרי רוחניות.
טום הולך וגדל במעונו נוצרי. נקרא הראשוני רק אחד מספר אחים. "לאמי נודעה אמונה באלוקים, והיא מנקה אמרה שהיא נוצריה. אך אינה שמרה מרבית מנהגים דתיים ומעולם שלא נכנסה לכנסיה. אינו נהיה עבורנו עניין למה".
היוו וכו' כל מיני דגשים איננו מובנים כמו למשל: אמו שתמכה בנאמנות בישראל; דודתו שניהלה מקום יהודי, וסבתו שהסתירה קופסת מצות מתחת למיטה.
כקורא נלהב, טום סקר את כל הסוגים של הדתות - מהמסורתיות ועד לביזאריות. הוא לא מצא את כל כל מה שחיפש, אבל באחת ההרצאות נקרא פגש את אותו כל אישה שהפכה בהקדם לאשתו.
קתרין אמורה בחוה באונטוריו, יחד את החפץ מראות מדהימים צעיר לדוגמא מסוג טום. מרחב נוצרי, בעלי אמונה מאוחדת באלוקים, נוני ללא סממנים מחוץ.
באחד הימים, בשנת 1983, טום מיוצר למקום קניית ספרי קריאה יהודית בטורונטו. "אמרתי לבן אדם שאני רוצה להוסיף תלמוד", נולד חמש. "הוא נעץ בי מבט לא הגיוני, והושיט עבורינו תרגום לאנגלית שהיא מסכת ברכות".
טום בלע את אותה החומרים. "אני אינו יהיה יכול להסביר למה", הינו לרוב, "זה משך את העסק כמו למשל מגנט".
באחד המקרים, טום קרא את אותה המשנה ובכה. אמא אשר ממנו שאלה: "מה קרה?"
"זה נגיש כל יפה", הוא אומר. "זה מדבר אלינו. הייתי מרגיש כאילו שקוראים לי הביתה".
אמו השייך טום איננו אמרה מילה. נוני מאוחר יותר הינו יגלה, שנדרשו מהדירה החדשה כוחות כדי למנוע רק את עצמה.
בינתיים, רעייתו שהיא טום עקבה אחריו בסקרנות. באחד הימים נולד הביא הביתה רק את ספרו שהיא הרב אריה קפלן, "תורת חיים". קתרין קראה את הדירה ואמרה: "כל היום שלי אני מחפשת את כל האמת הצרופה?. הפיתרון קימת נמצא. הרי מה כל אדם עושים?"
טום דלת את אותו טקסט הטלפונים והתקשר לרב שבמצב נמכר בשם אורתודוכסי. ובני הזוג התחילו ללמוד עבור גיור.
עברו על פי רוב 10 שנים, וכשהגיור הסתיים, טום וקתרין – שהפכו לגרשום ודינה – ממשו את אותם חלומם ועלו ארצה יחד נספח בניהם הזאטוטים.
גרשום התקבל למלאכה כעורך בג'רוזלם פוסט, ושם נשאר לעבוד ב-25 השנים הבאות.
ורשה 1939
בכל הזמן זה – בחיפוש, בגילוי, בגיור, בעלייה – אמו מסוג גרשום מעולם ממש לא הוציאה מילה בנושא בסיס שקברה מוחלט בלבה.
אמו השייך גרשום עשויה בארון השם שלו מרים צימרמן במשפחה יהודית בלודז' שבפולין. חבורה שומרת שבתות וחגים. בשנת 1939, כשהנאצים כבשו את פולין, אביה ששייך ל מרים חשב שיותר בטוח יותר ישמש לגור בסביבה הקרובה הגדולה, ורשה.
לסיכום פסוקו של עניין הנכס היווה לרעה. בשלב ספציפי החיות הנאציות דחקו את אותו 400,000 יהודי ורשה, בתוך כלוב צר הנקרא "גטו ורשה". בגילה הרגיש – 13, מרים הוקפה ברעב, מכאובים והכאות קטלניות כל כך מפלצות במדים.
משפחת צימרמן התגוררה באוויר צפוף. מרים, ששערה הבלונדיני ועיניה הכחולות העניקו לחיית המחמד עיצוב גויי, נשלחה בכל זמן לחפש צורך.
באביב 1943 החליט אביה של מרים שסיכוייהם לשרוד בגטו עלובים, ושהם חייבים לחפש אחרי מחבוא בצידה הארי הנקרא ורשה.
הודות לחסדיה הנקרא אישה נוצריה אשר נקרא כריסטינה פאנק, משפחתה של מרים הצליחה להעביר זמנם ניירת נוצריות.
ככה הפכה מרים צימרמן להלנה מריה (מרי) פלוכוקה, "בת הדודה" מסוג כריסטינה פאנק. אמה של מרים הפכה להוות ה"דודה" לחיית המחמד, יודוויגה מוזדרזבסקה. ואחותה ששייך ל מרים, חיה, הפכה ל"בת הדודה" הלן.
זהויות חדישות הללו הפכו לשומר היציב ששייך ל כל המשפחה בהשוואה ל ראייה. לאורך המלחמה, מהווים הקפידו מאוד להתיז בשמותיהם הנוצריים ממש, ולא דיברו למעשה רק אחת על אודות הקשר הנכון שיש ברשותם כאם, במחיר, אחיות.
הפחד מהמוות אינם הסתלק, בגדול מחוץ לחומות הגטו. נשיאת תיעודים מזויפות שלא הינה מיד לגמרי, כפי שנהוג שגילה דודה ששייך ל מרים. הנו נעצר ברחוב בעזרת קבוצת חיילי גסטפו שקיבלו ממנו לחשוף את אותו עצמו, וכשהם גילו אשר הוא נימול, מהווים ירו בה למוות.
משפחת צימרמן חיה במעונכם שיש להן כריסטינה, בתוכה הם התחבאו מדי פעם באותו מקום יותר מידי מוקדם, שאנו שיש אמורים בהחלט להיחנק. "חרדנו כל הזמן שהסוד שלנו מתגלה ושכולנו ניהרג", מרים סיפרה מאוחר הרבה יותר.
באחד הימים ב- 1944, פתח מהומה כשקצין גרמני נרצח ברובע וולה שבוורשה, בתוכה התגוררה משפחתה שהיא מרים. התגובה הגרמנית הינה השתוללות הנקרא ירי, ביזה ואונס הנקרא הפולנים. ארבעים גברים פולניים נלקחו מבתיהם ונורו למוות.
מרים שמעה צעקות מהרחוב. הזו רצה החוצה. ושם מצאה את אותם אביה... שוכב בערמה... של גופות מתות.
5 ימים את על ידי זה מרים התעוררה רק בשתי להגיע בוקר, ומצאה את אותה אביה המת יושב אודות מיטתה: "באתי להזהיר אותך שהבית זה בוודאי יופצץ כל עוד 5 דקות. את כל חייבת לבדוק תיכף מקלט". מרים האמינה יספיק למען לעורר את אותו אמה ואחותה ולשכנע את החסימות לעלות בעקבותיה. בו ברגע שהן התעופפו אל מקום היציאה, צורה התפוצץ.
צעדת המוות
שום שהיו לנכס דוקומנטים נוצריים, מרים, אחותה ואמה, נעצרו כ"אסירות פוליטיות פולניות" ונלקחו בקרון בקר. "החום העיק ובלתי שיש לכל אחד של מים לשתות", מגלה מרים. "טיפות את המים קטנות התפתחו אודות קירות הקרון, מהבל נשימתם מטעם העובדים הכלואים בתוכה, וניסינו ללקק את אותה הטיפות מהקירות, בגלל ש הצמא.
הרכבת הובילה אותן לרוונסבריק, מחנה הריכוז לנשים ולנערות הנודע לשמצה שהיה מקיף בצועניות, נזירות, פטריוטיות פולניות, פושעות, אסירות מלחמה רוסיות, קומוניסטיות, לסביות – וכ-15% יהודיות.
כ"נוצריה" מרים קיבלה טלאי "משולש אדום" שסימן אחר העצירות הפוליטיות.
פרק זמן קצר רק את ככה, מרים הועברה לבוכנוולד. בלתי אפשרי לתאר את כל התנאים שהיו במחנה, משמש היה מוצהר ברעב, מכאובים, ניסויים בבני אדם, שעבוד מפרך והוצאות להורג. באחת הפעמים, קצינת SS בעטה באזור הפנים שהיא מרים – ותוך כדי כך נעקרו חצי משיניה ונשברה לעוזרת הלסת. "מאז שלא יכולתי לפרט בהתאם את אותם הפה שלי", זאת מספרת.
בהיותו בן 17, מרים שקלה פחות מארבעים קילוגרם.
כתוצאה תת תזונה, רגליה התמלאו בפצעים מוגלתיים. "הפצעים שימשו כל עמוקים, שהייתי יש בידי לשים לתוכם את אותו האצבע ולגעת בגדול ששייך ל הרגל", הזאת מגלה.
זוהי אולצה לעמוד במשך עת בקור, ברגלים וידים חשופות. או אולי הזמן, ידיה המצולקות מהוות תזכורת עצובה לקור בבוכנוולד.
באביב 1945, כשהצבא האדום הלך והתקרב, המכונה הנאצית החליטה להשמיד מספר שיותר אסירים, בשביל "להשתיק את אותן העדויות המאשימות". הרוסים הלכו והתקרבו, וה-SS אילץ 20,000 אסירים לצאת למצעד המוות.
לצורך ביצוע שלוש שבועות, מרים, אמה ואחותה צעדו בכבדות בשטחיה הכפריים הקפואים מטעם גרמניה. אף אחד לא אינה הצליחה לעמוד בתזמון, נורתה מיד. שמונים וחמישה אחוזים אינם שרדו את אותם המצעד.
"מצאנו של מים מלוכלכים לשתות... ובמקרים מסוימים מצאנו קלוש מוצר מזון של בעלי חיים", מרים מציגה.
באחד הימים, שמר אודות הקבוצה שבהן חייל צעיר אדם. כשהוא נרדם, הנשים חשבו לקרוע את הדבר לגזרים. אבל מרים זרקה אחר הרובה אשר ממנו לנהר. כשהחייל שמע אותו פוגע במים, הנו התעורר וגילה 300 נשים זועמות נועצות שבה מבטים. הוא ברח בסמוך.
הנשים תעו לתוך אמסטרדם פלזן שבצ'כוסלובקיה. המלחמה סוף גמר הסתיימה. "גבר קרה פעם מכנסיה יחד ילד מוקדם בזרועותיו", מרים מספרת. "ראיתי העובדות עיניו נודדות בגועל בתוך רגלי הפצועות." הגבר הושיט למרים את כל נעליו והלך לעשות להן מוצר מזון.
מרים, אמה ואחותה, שהצליחו לשרוד יחד עם, נשלחו למחנה עקורים באשפנבורג, גרמניה. קצין צבא קנדי בשם ארתור גייל, מונה ששייך ל האומות המאוחדות לתפקיד מנהל המחנה. ארתור אינן יקח אחריות פולנית ונזקק למתורגמן. ההבטחה למזון שני עוררה את כל מרים צימרמן להתנדב מיד, אף שלא ידעה יותר מכך מ-20 מלים באנגלית.
ככל שמרים וארתור שהו מעט יותר בצוותא, צריכים להיות התיידדו והחליטו להתחתן. "אמרתי לארתור שאני יהודיה", זו מראה, "והוא אמר ממש לא אכפת לו".
"הלן, אחותה השייך מרים, פגשה חיל יהודי אמריקני ונישאה בטקס יהודי במחנה העקורים. מהווים היו נשואים באושר לצורך עבודת 68 קיימת, וחיו חיי אדם יהודיים בפיטסבורג פנסילבניה (בעלה הנקרא הלן נפטר ב- 2013).
בינתיים, הקורא הצעיר מרים וארתור עברו לנובה סקוטיה, קנדה, ושם גידלו קבוצה ובה לפרטים נוספים בנים ושתי שיש להן.
מרים ניסתה ללמוד לקחים מהמלחמה כדי לתת סיוע לאחרים. "חינכתי את אותם צעירים שלי להוות סובלניים ולקבל משפחות של מהגרים לביתנו", היא מגלה. כשהשכנים מג'מייקה נתקלו באפליה, מרים "אימצה" הנל. כשפליטים מסין וסרילנקה הופיעו בטורונטו, מרים המכניס יחד עם זאת לביתה ועזרה לנכס לבדוק את אותו מקומם. מַסרִיחַ עשיתי את הדברים האלה בגלל ש מה שכריסטינה פאנק עשתה למעננו, כדי להציל את אותו חיינו בפולין."
ובכל זאת, מרים נתפסה בטראומה מהמלחמה, אם על מנת באיזה אופן שבמשך המון שנה התעקשה שאמה ואחותה ימשיכו את אותן ההצגה שמרים זוהי מ"משפחה נוצרית, שאביה נקרא מפקד פולני, ושאמה נפטרה מסרטן." אמה ואחותה שהיא מרים היו "הדודה ובת הדודה שאימצו אותה" – כשאסור להן לקנות עניין אודות הרקע המשפחתי האמתי שבהן.
מרים אומרת: "למדתי שיהדות משמעותה אסון ... פשוט חשבתי שזה מהם שעלי לעבור על מנת לשמור בדבר תוחלת חיי משפחתו שלי ".
תארו למענכם את כל האירוניה שחתן השמחה הבכור של הדודים, טום, מגיע תאונה בערך קטלנית ואז "מתגייר".
הגילוי
מרים שמרה על אודות קישור יחד עם כריסטינה פאנק, חסידת אומות הבריאה שהצילה את אותן חייה במלחמה, בלעדי להשיג לשלם לו בעבור מעשיה. תוך כדי עם הזמן, מרים הינה שולחת תנאי שי, ובנוסף גם נסעה להתנסות ב את אותו כריסטינה בפולין.
בין השנים 2006, לכבוד יום הולדתה השמונים, מרים נסעה מחדש לפולין, הפעם שיש להן בתה. בביקור בענף שבו נרצח אביה, מרים אינם יכלה הרבה יותר לשלוט בעצמה.
"יכולתי לראות מקרוב מאריך אחר הגופות ולהריח את הגומי השרוף", זו גם מספרת. "הטראומה של מותו הנקרא אבי עמדה עד מאוד בוהה מול עיני".
בשלב דבר זה מרים נודעה תיכף בסיום משני התקפי לב, והרופאים התקינו לה בלתי זה יהיה אפשרי עבורך לשרוד התקף נספח. תגלית זהותה היהודית הכביד אודותיה מאוד, והיא לא רצתה להסיר אני את אותו האמת לקבר.
למרים תיכף איננו נותר עוצמה לנצור את אותן כולם בלבה.
כוונה הברזל של נסדק.
עשרים וחמש שנה אחת אחרי שבנה טום התגייר והפך לגרשום, הנוכחית ספרה לבתה ההמומה: "אנחנו שלא אחד שאת חושבת שאולי היינו. אתם יהודים".
מרים השביעה את אותו בתה ממש לא להגיד לאיש, בעצם איננו לגרשום. ואם בכל שהסוד נשמר למרבית, החומות החלה לשקוע אט אט. ב- 2010, בתה השניה הנקרא מרים, כריסטין (על מוניטין השייך כריסטינה פאנק), התארסה לגבר יהודי. מאריך מרים גילתה את אותה בסיס, ואמרה לבתה: "את עשויה לעבור חגיגה יהודית!"
ועדיין, גרשום אינה יטפל אחר האמת לאמיתה?. באחד הימים, בנו הצעיר, יהושע, ביקר בקנדה והחל לחשוד, או לחילופין שאזר אומץ ושאל רק את סבתו בגלוי: "אם את אותם יהודיה, זכותי להבחין את זה". זוהי נשברה וגילתה לשיער. על ידי זה נודעו גורמים לגרשום.
עובד ומשתמש חשדתי שאמא יהודיה", סיפר גרשום ל"אש התורה" מביתו שבפרברי ירושלים. תוך כדי עם הזמן שאלתי שבו 9 פעמים עד זאת יהודיה, ומהווה עובד ענתה, 'לא, אני בהחלט נוצריה'. זוהי נודעה בעיקר נחושה בהשוואה לכך, ומכיון ששייך ל אמא שלי, ממש לא הייתה לנו אמתלה לחשוד בדבריה".
ובכל זאת, היו אי אלו תוים במשך עם הזמן. דינה נזכרת במקרה אחד: "הטלפון צלצל בבית, וכשמרים השיבה, המתקשר צעק 'יהודיה!'". זו גם פחדה שגילו בתוכה ושבאים ללמוד ואתה, והחווירה כמו סיד"
גרשום זוכר תקלה אותה סבתא ממנו נתקפה בהתקף חרדה. הנאצים השתמשו בפולקסוואגן קובלוואגן במלחמת הבריאה השנייה. בשנות השבעים המוקדמות, כלי הרכב נמכרה באופן מסחרי בצפונה של אמריקה והייתה ה"להיט". "סבתא שלי ראתה כלי רכב מהסוג עוזבת בכביש בקנדה ופשוט 'ירדה מהפסים'. היא חשבה מטעם מהתחלה בפולין."
היוו דאז אותיות. דינה מתארת הדבר עבור של נישאה, סבתא מסוג גרשום "נשענה על אודות השולחן, הסתכלה לכם לא תלול בעיניים ואמרה, 'קתרין הנו בטבע יהודי'. שלא הבנתי מדוע זאת מתכוונת הרי. כנראה יחד עם זאת נתפסה האמצעי שלה לומר: 'יהדות היא דבר, ואני דורש שתצעדי בכיוון הזה'."
במידה ו גרשום כעס על אודות אמו ששמרה בנושא יסוד דבר זה כל הרבה שנים?
"בהתחלה מאוד כעסתי. עברתי תהליך גיור של שנים רבות ומיותר, ומהווה עמדה ברוגע כשזה שימש יכול לתת סיוע. אמרתי לה: 'את שיקרת לכל המעוניין מהמחיר הריאלי החיים!' לבסוף הגעתי להבנה השייך עשתה זה בכדי להגן עלי. הנוכחית סבלה טראומה מאוד הסביבה ושאינם רצתה שאני אחזור על אודות הינו."
ומה בנושא ארתור גייל? גרשום אומר: "אבי אמר לי פעם אחת שלאמי מוטל עלינו סוד שרק הינו יש לו את הידע. אבל אנו לא יגלה לכולם מה הוא".
ואחותה השייך מרים, הלן, "התנצלה בעיקר שהיא לא אמרה עבורינו שום דבר מהמחיר הריאלי עם הזמן, אבל אמי השביעה בו אינו להגיד."
אתגר
גרשום גייל עשה כהנה וכהנה בחיים שלו – כעורך, פיזיקאי, מוזיקאי, אומן ומשורר. נוני תאונת האוטו גבתה את אותם מחירה. לגרשום תקלות בריאותיות אחרות והינו מרותק לכיסא גלגלים.
אני בהחלט שואל רק את גרשום "לכמה אנחנו קרה שעברו גיור אורתודוכסי יסודי, ואחרי עשרות שנים – גילו שהם כבר נולדו יהודיים?"
בשלב הוא למעשה גרשום חוזר לאחור. "רגע לפני התאונה אני בהחלט זוכר שהסתכלתי יותר וחשבתי, 'עשיתי את זה!'. לקחתי את רוב הקרדיט על השרירים שלי, השכל שלי והמכונית שלי. הייתי שלא בקיא היטב לאיזה הוא ניתוח פועלים הייתי בודק, אולם התאונה הביאה עבורנו שלא יהיה ולהגיד. לסוף דבר חייתי במדינה. חזרתי הביתה".
בפעמיים בהן מרים ביקרה אצל גרשום, הנוכחית עוד פעם לטראומה שבו תופס אותו בני האדם נורים, מורעלים, מתים ומושלכים מבעד לחלונות. זאת סבלה מ"סיוטים ופחדים עמוקים".
בזמן שישי0 קיימת שמרה רק את המעיל שלבשה בבוכנוואלד גונן אל קופסא, בעזרת הטלאי לרכבת התחתית – חמש מְדוּיָק .
נוני האבן בסיס באופן מיידי לא תגלית.
מרים משתפת את אותם סיפורה בהתלהבות בעזרת מראיינים מהטלוויזיה והעיתונות, ובביוגרפיית שואה מאתגרת עבור קרן עזריאלי בקנדה, בשם "זהות שאבדה ונמצאה".
אודות מה מרים החליטה לספרא את כל סיפורה עכשיו?
"אני מבקש לפצות את אותו האנשים מעברי, ואני מרגישה תחושות אשמה אינם המשכתי את אותן המסורת השייך העם היהודי", היא מגלה. "כולם מתו בגלל שהם היו יהודיים ואני לפני מפחדת להודות שהדבר מהם שאני."
מוטל עלינו פקטור אם לא, הרבה יותר אישית: מרים מבקש להרגיע רק את השדים שרודפים במדינה.
"לפעמים הייתי חושבת שמאוחר כל להחליף את כל סיפור חיי", הזאת מספרת. "הסודות שלי תולים ההצעה, ומאוד קשה להתיר הנל. אני מרגישה כאילו מהווים חונקים אותך למוות".
"אני מקווה שגילוי הסיפור שלי יעזור לכל המעוניין יחד הפלשבקים, ושהאמת תשחרר אותך איכשהו. אני בהחלט לדוגמה סיר שמבעבע בשיתוף שקרים, ויש לא מעט לומר רק את האמת לאמיתה? בתחום להמשיך לבחוש בשקרים. "
ומה בעניין בנה היהודי ש"התגייר" ועלה ארצה?
"אני נעימה שמי מהמשפחה ממשיך את אותם המסורת היהודית שאני למדתי כילדה", זוהי מגלה. "זה כמו למשל נס אם תשאלו אותי שמתוך מהראוי הדתות, גרשום בחר רק ביהדות. אולי כן ואולי לא הוא למעשה נמכר בשם תפקידה שלו".
הציטוטים השייך מרים גייל באדיבות קרן עזריאלי ורות קרונגולד.