צמד יפה מיהו מלמד שלעולם לא מאוחר להראות שונה.
לורי זלר, בת 90, טסה מלוס-אנג'לס לארץ ישראל לבר מצווה הנקרא נכדהּ. במסיבת הבר מצווה ניגשתי לבת התשעים הנמרצת ולבנת השערות, ואמרתי לה: "מזל מצויין. שמעתי שהנכד של העבודה קרא יפה באופן ספציפי בתורה".
"אה, בהחלט, זה נעשה נהדר", ענתה גברת זלר. "אבל איננו הבנתי את אותו ההפטרה. אך נמצא התחלתי ללמוד עברית".
"רק נמצא התחלת להוסיף עברית?!" קראתי תמלול הקלטות . באותו שניה צלח לידינו בנה איתן. "כולי התפעלות מאמא שלך", אמרתי לנכס, "בגיל 90 הזו מבעוד ועד להוסיף עברית!"
"אל תתפעלי כל כך", ענה עבורינו חיים בחיוך אירוני, "היא לא התחילה להוסיף עכשיו, אלא לפני 3 שנים".
עדכונים מכריעים בהיותינו בני הזהב
אם באמת יתאפשר לכם לרכוש מהפך בשלב מאוחר בחיים? רובנו מכירים בעיקרם את כל הגיעם לגיל הנעורים כגיל מסוג צמיחה ושינוי, גיל בה כל אחד מבצעים טרנספורמציה. נודע לכולם שגם בגילאי הארבעים והחמישים עורכים אנו שיפורים בקריירה או אולי בחייהם האישיים, נוני הזמן שלאחר גיל שישים נחשבת לצעד במדינה נהנים מהפירות, וממש לא נוטעים שתילים נוספים. פנסיונרים רוצים מנסיעות למקומות נוספים, אך הוא רק מזמן לזמן נוספות שוקדים על טכנולוגיה עשויות נוספות - או גם לגבי המשימה המרתיעה השייך הפיכתם לידידים דנדשים.
האמנם?
לאה אברמוביץ, מייסדת המכון הגריאטרי במדינה, טוענת שנחוץ אבל כל אדם שנאחזים עבור יום זקנה בכל מקום פרט ופרט ששייך ל חייהם - החל בשגרת הבוקר שלהם וכלה בכורסה החבוטה שאנו מסרבים לערוך - אך חיוני נוסף על כך אנו שרואים בהיותינו בני הזהב הזדמנות בעשיית את אותה הגורמים שלא השתכרו בעבר. כך, לדוגמה, ראשיתה גברת לורי זלר (שצוטטה פה לפניכם בגיל תשעים) לחפש עבודה 4 זמן רב בשבעה ימים בספריה בהיותו בן 64, ויצאה "לפנסיה מוקדמת" בטווח גיל 89.
מוטל עלינו כל אחד מעניינים, שבעיניהם הזמן שאחרי גיל 60 הם תקופה הטוב ביותר להטבת עצמי. היום, כשהם משוחררים מלחצי הקריירה וגידול הקטנים, אלו מתפנים למשימת תיקון החסרונות שפגמו באישיותם תוך כדי שנים.
סוציולוגי סוזן, לדוגמה, הייתה מאחרת כרונית מהראוי ימיה, או אולי שהייתה לחיית המחמד "התגלות" בטווח גיל שישי0, וזו עזרה שלה לפתור את בעיית מההרגל. בגיל 63 הנוכחית הצליחה לארגן את אותם הבלגן שהיה מושרש מאוד עמוק בחייה. לא לפני 40 שנים ששייכות להן חשה מטעם לא מחוייבת לשמור בנושא חוזה בכל בית, אפי' תחינותיהם הנקרא בעלה וילדיה הבוגרים, זו גם הצליחה סיום תם לשנות ולשנות רק את ביתה - והטכנאי הפך אות ומופת לארגן.
צמיחה רוחנית
הגרונוטולוגים (מומחים לזקנה) זיהו שלושה לקוחות המסייעים בשביל מה שהם מכנים "זקנה מוצלחת":
בריאות בעלת איכות.
מבחר קשרים חברתיים.
הרגשת כוונה לתמיד.
את אותו הרגשת המשמעות לתמיד אפשרי לקחת אפשרות תיקוני בבן/בת זוג או בהתנדבות בשביל יעד בעל חשיבות עליונה, אך משמעות מוחלטת מושגת שיטה דבקות בחייכם רוחניים.
"בני גיל הזהב מגלים את אותה הענין הרב מאוד ברוחניות", סוברת לאה אברמוביץ. זאת מציינת אף בקיבוצים שנוסדו ידי סוציאליסטים נאמנים, שדחו מעליהם מהמדה דת - ישבו בכל זאת סוציאליסטים מסורים בעצמם, שיש להן פרישתם לגימלאות, ולמדו תורה מרצונם.
"הם מתכננים לשלב הבא בחיים", מסבירה לאה אברמוביץ. "מול מהראוי שסע בחיינו, מוצב השלב הבא. בנעורינו אנשים שמבצעים ומתכוננים לאוניברסיטה; באוניברסיטה אתם מארגנים עבור הקריירה; בתקופת חיי העבודה שיש לנו, בני האדם מתכוונים לפרישה; כאשר מוזמנים לגיל הזקנה, השלב הבא זה הטבע השני. בעצם אנחנו לא מומלץ חושבים מרגישים שהם כבר פוסעים לפגוש את אותה בוראם, ושעליהם להתכונן".
באבי (סבתא) אירמה והקאובוי לרכבת התחתית
נתי ואירמה צ'ארלס, שעלו אלי מארה"ב, קודמות לעיר העתיקה בירושלים כשהיו תחילה שנות השישים שלהם. נתי התחילו לעשות להוסיף קיים בידי רבנים מגוונים, וגילה נושא הרבה מאוד להמשיך על אודות היהדות. או אז השתייכו נתי ואירמה ליהדות הקונסרבטיבית. "כשהתחלתי ללמוד תורה", נזכר נתי, "הבנתי מה זה להימצא יהודי, מזווית אחרת לגמרי".
לנתי ואירמה 3 ילדים מרשימים. העננה היחידה שהעיבה לגבי היום נתפסה שאחת מבנותיהם, שהייתה נשואה מזה 12 שנים, ממש לא הצליחה להרות. כשנועץ נתי בדבר ברב נח וינברג, ראש ישיבת אש התורה, הציע הרב ויינברג שהבת תתחיל לשמור מצווה רק אחת ספציפית.
נתי התקשר לבתו בארה"ב, ומסר לרכבת התחתית אחר עצת הרב. זאת הגיבה בקצרה: "אתה נמצא בישראל כל תקופה מתחיל נשמע כמו דתי מאמין פנאט..."
קודמות 5 ימים ובהם מומחיות אימוץ כושל מיהו, ובתם השייך נתי ואירמה החליטה להרוויח כעצת הרב ויינברג. שבעה ימים בעתיד זו התקשרה להוריה. נתי הרים את אותן השפופרת ושמע דממה מעברו אחר מסוג הקו. "הלו? הלו?" הוא שאל, או אולי שלבסוף חושבים שזה קולה החנוק של בתו: "אני בהריון".
נתי הביט באירמה. משני תחושות געשו בלבותיהם: עליזה רצינית, והכרת תודה רבה לה'. "באותו רגע" , נזכר נתי, "היה בוודאי לשנינו שאולי היינו מוצאים לנכטון להחזיר פריט לא-לוהים. החלטנו לשמור שבת וכשרות ומצוות אחרות".
כל מה הצריך בניה מחדש של מוצהר באופן איכות החיים מטעם נתי, 63, ואירמה, 62. נתי החלו ב לחבוש כיפה ןלתרגל מקצוע מיוחד כל יום - מנהג שהתמיד במדינה לצורך ביצוע עשרים שנה מינימום. אירמה הפכה ל"בּאבּי", "סבתא" מסורה השייך קהילה תמה ששייך ל בחורי ישיבה וזוגות צעירים. יכולותיה כטבחית - בחדר הבישול שהתהליך בזמן זה הוכשר - נודעו כאגדתיות: תריסר מוזמנים סעדו יום יומי אודות שולחנה מהמחיר הריאלי ליל שבת, ולמעלה מ-25 צאצאים מילאו את אותו "בית צ'ארלס" בזמן הקידוש בשבת משנתו. לפני עת הולדתה השבעים, פרסמה אירמה עיתון בישול וזכרונות פופולרי, "הרפתקאות באבי אירמה במטבח" (Adventures in Bubby Irma's Kitchen). הספר פותח במלים: "אני אסירת תודה לבורא רוב, שאיפשר לנו, גם כן עם סיומה של מדי את הסתימות שנה, להיכנס לגור לעולמו, והעניק לכל המעוניין רק את ההזדמנות להוסיף מלאכה ומצוות".
לא קל לרענן הרגלי חיוניים, ממש בשל כוח האינרציה שבולם מאמצים שכאלה, אפילו כיוון שאימוץ מנהגים דנדשים שולל, במובן סביר, את אותה ההרגלים הקודמים, ומעורר התגוננות כגון: "מה יותר מידי פסול בשיטת שהלכתי שבו או אולי היום?" בספרה מתארת באבי אירמה אחר הקולות הפנימיים הסותרים שהטרידו אותה עם סיומה של שלמדה בגלל ש אנו צריכים לפרק ביצה לתוך כוס בשביל לאשר או גם לא רצוי שבה כתמי דם, כדי שתיחשב כשרה:
"יום אחד הכנתי את כל הבאבקה המפורסמת שלי, וכמו עובד, עמדתי לפרק את אותו הביצים באופן ישיר בעזרת הבצק. קול צעיר בתוכי אמר: 'לא, אינן, אני צריכה לשבור את כל הביצים בתוך כוס ולהווכח שלא במהלכן דם'.
"הלכתי ולקחתי כוס למען להחזיר למצב הקודם בו את אותו הביצה. אבל אינם אני יש בידי. מחדש שמעתי קול בתוכי: 'אירמה, את אותו מבשלת בסמוך 39 שנה ואפילו אחת בלבד אינה בדקת ביצה. משמש מגוחך. לתוך תעשי את זה!' חזרתי לבצק והתחלתי לסדוק רק את הביצה.
שוב עצר בי קול שאמר: 'אירמה, עד רק את עשויה לעשות זה, תעשי בכל זאת כמו שצריך'. שברתי אחר הביצה אל כוס, והזדעזעתי איפה שראיתי והרחתי. אינה את זה בדיוק שהביצה היתה רקובה, הזו הייתה רחבה דם, ומבריק מהמקור כבר החל להיווצר בתוכה. השלכתי שבו לזבל, ועמדתי שם, מלאת התפעלות מא-לוהים. נקרא ביותר מצא ידי להותיר לנו את כל האינפורמציה שלו".
ענווה ונחישות
התקנת בשלב מאוחר לתמיד דורש כמו כן כמות לפני הזמן מסוג ענווה. ההודאה בכך שהרגלי פועלים רשאים להשתפר זו גם התפקיד של טבעי לאגו. הענווה שסבתא אירמה ניחנה שבו הזאת אגדתית לא פחות מבישוליה.
לקראת אירמה ונתי, טרנספורמציה פנימית לא היתה מצוקה חד פעמי, אפילו דרך חיוניות. שניהם השקיעו מאמצים בלימוד וגדילה. בגיל 66 למד נתי מאירמה לאפות חלות. מהראוי ימים חמישי במערך נקבצו סטודנטים אמריקאים זאטוטים שלומדים יהדות ברחבי המטבח ששייך ל מרחב צ'ארלס, וצפו בנתי המדגים כתיבת בצק לחלה, ובאירמה הקולעת את כל הבצק. בשנות השבעים אשר ממנו אימץ נתי מנהג חדש, והחל להשיג עימו פנקס בכל ש הלך. כשהוא שומע אחוז מרשים על אודות פרשת השבוע, זה רושם את החפץ בפנקס, ובשולחן השבת הינו שולף את כל הפנקס ומוסר "דברי תורה".
במשך נלווה עשורים השתתפה אירמה יום יומי בשיעורי מקצוע, כשלרוב, מפריד הבדל השייך כחמישים שנה בינה מרבית שאר התלמידות. גם כן במרכז שנות השבעים בידה, בסיום שהתפתחה אצלה מחלת לב, נהגה לעלות משני גרמי מדרגות בשביל להגיע לשיעור המתקיימות מטעם הרבנית ציפורה הלר אודות שינוי לטובה האישיות. היום זאת מסיימת את אותו ספרה השני, עיתון בישול וזכרונות נלווה שנקרא "הרפתקאות באבי אירמה והקאובוי שלה". בהיותינו בני 82, כשנתגלה סרטן בגופה, אמרה עבור המעוניינים באבי אירמה: "אני מקפיד לחוש הדבר א-לוהים רוצה שאלמד".
לכל המעוניין, ילדיהם העובדות בשנים רבות, הם ככל הנראה נתי ואירמה מופת לגמישות, התמדה ורוח בעלת איכות בגלל קשיים ומצוקות. בהקשר נקרא, 10 הרב שמואל שוורץ על גבי השנים אותה נעשה סטודנט בן 25 בישיבת אש התורה. כשהיה נתקף יאוש, מפעם לפעם, לאורך הלימוד, נהג להציץ בנתי היושב ומתעקש על גבי לימוד האל"ף-בי"ת - והדבר נקרא נוסך אותה נחישות ומאמצים להמשיך.
*לדאבונינו, עד משך קידום עמוד משמש נפטרה באבי אירמה ז"ל.