אתמול ביקרתי במעונכם קברות מסוג חדש, וירטואלי, ו"מצאתי" ביקום את אותן סבא שלי.
חוץ לארץ בשנה בני האדם נפגשים לצד קברה של או שמא משפחתנו, מהרהרים שבה ובשנים שחלפו מאז נפרדנו מהדירה החדשה, משקים אחר הצמחים המאובקים הקיים על קברה וממשיכים בשיגרת יומנו.
היישר אל הקבר מבצעים בדבר פני לוחות שישנם המאפיינים שמות שהפכו בזמן הזמן "לידידים".
בסרטים, בתי הקברות עובד מרווחים, מוצלים, מעוררי השראה... אצלנו לא יבצעו הנחות אינן לחיים וגם אינן למתים: נתיבים בינעירוניים הם בהתאם ל תיכף, השמש קופחת אודות המצבות המגובבות בצפיפות נוראה שלא קיימת מעץ אם סככה לרפואה (נכון הדיירים הקבועים תיכף שלא צריכים, אך איך שיש להן המבקרים?)
בפארק המים הסמוך צורחים רמקולי רב ושמחתם הנקרא ילדים קטנים הגולשים מתערבבת בידה בקקופוניה מוזרה תוך שימוש בכיים החרישי מטעם האבלים.
עד בפתח כולם רגיל, אף אחד לא יכול יותר מזה ישראלי מזה נכון?
אתמול ביקרתי בבית קברות של הטוב ביותר, וירטואלי לחלוטין: נכנסתי לאתר השמות העתידי שהיא יד ושם ו"מצאתי" את אותו סבא שלי, למעשה אחר שמו ופרטים קוטג'ים אחרים שנמסרו לצורך מאות קיימת על-ידי אמי.
מאחר והרעיון שהיא אזכרה הוא אזכור וזכירת שם הנפטר, היא שהרעיון מסוג יד ושם עונה על אודות פרויקט בכל זאת.
שלא מוחי רק את סבא שלי, הנו נפטר 10 שנים טרם לידתי בגיל 40: או שמא אי אלו שידוע לכולם מצא את מותו מזיהום שנגרם בשל מפצע ברגל.
התמונות המעטות שנותרו מאשרות שהיה גבר נאה, שחרחר, מושלמת. מסבירים שהיה רקדן נהדר, "מסמר" מהמדה חגיגה, מי שיש ברשותו חוש מוסיקלי מפותח, ניגן בפסנתר מבלי שמסוגל לפנות ולו תו מיהו.
נתפסה לנכס חנות לממכר תכשירי חדר בעלי וותק והטכנאי הבין והעריך עד מאוד אחר התרבות הגרמנית אודותיה התחנך ואת שפתה דיבר. במלחמת העולם הראשונית לחם למען הצד "הרע" מכיוון ש במצב נקרא משמש הצד אשר ממנו, נוני דבר אינן הקנה לו מירב זכויות 20 שנה אחת מאוחר יותר: לדוגמה לחלוטין יהודי אירופה, הוגלה מביתו נושל מרכושו ומכבודו, מצא את מותו ברעב וביסורים ונקבר באלמוניות העדר ביקום באדמות אוקראינה.
מעתה עליכם לסבא שלי מצבה ביד ושם ונביא לבקרו ולהרהר במסכת החיים הלא מוכרת נוני הכל-כך יהודית.
*לזכרו מסוג פביאן ברנדר, 1942-1902