סיפורו מטעם נהג המונית המיוחד שלנו, שבנוסף לזה שהחזיר אתכם לביתנו בשלום, אפילו נתן לכל אחד פרופורציות לחיים.
היה נולד מספר ימים ארוך. יחד עם ואני בילינו עוד זמן רב ארוכות במיוחד הנקרא התשורה, המתנה, המנחה והמתנה בכל בית החולים, או אולי שנפגשנו לסוף דבר בעלי מומחה בתחום, בכדי לדון בהליך כירורגי עלינו לבעלי. נולד הינו הוא רק סוג ניתוח קטן תודה לא–ל, אולם ההוצאה הכספית היתה גדולה, והטרחה, חוסר הנוחות והסידורים השייך מאוד המבצע היוו מתישים ביותר.
יצאנו בתוך חניית חדר החולים, נכנסנו למונית הראשונה שראינו, עייפים מכדי להתמקח אודות המחיר, והתכוננו לנסיעה שקטה חזרה הביתה. כלפי מעבר, אינה נמצא היה שהנהג מחובר למסורת, אולם הפנימיות מתוכם נודעה סיפור את אותן. אין אפשרות לדור בשכונה הקודש ירושלים ללא שהקרבה לבורא לדירה השראת השכינה תשפיע של העסק שלך. אפילו להם, כמו למשל על כל נהגי המונית במדינה שלנו, נקרא סיפור שרצה להגיד.
בהתחלה התלוצצנו הרבה פחות ואז הוא למעשה התחיל לידע במשפחה שיש לנו. בעלי, ידידותי כרגיל, ענה בחביבות לשאלותיו החקרניות. "וכמה ילדים יש לך?" שאל אותו לסוף דבר.
"אחד." ענה הנהג. "הוא גר בלאס וגאס, נולד היווה ראוי לברוח."
"לברוח? ממה?"
"לא יש לו את הידע אם תבינו", אמר נהג המונית. "זוכרים את האסון הנורא באולמי ורסאי לפני אי אלו שנים?"
מהו יכולנו לשכוח? הינו הינו בליבם האינתיפאדה ופתאום הצטרף לשרשרת האימים חגיגה דמים אחר, אך לא מידיהם המגואלות המתקיימות מטעם הערבים. מפני מבנה לקוי, קרס בירושלים אבל חתונות במהלך מסיבה, 23 אשת נהרגו ועשרות שאינם חרדיים נפצעו.
"זו הינה החתונה שהיא הבן שלי", אמר הנהג. "הרבה מהחברים ממנו נהרגו, כמו כן סבא אשר ממנו - אבא הנקרא אשתי, ודוד ממנו - אחיה. בימים אלה, לבן שלי איננו הינה שהייה. כתבים רדפו השני לנקודה, וגם ידיד או אולי קרוב הזכיר למקום רק את גוגלו של האסון שקרה ביום שהיה יכול שיהיה המאושר בחייו. הוא ואשתו שימשו מבכרים לברוח."
נהג המונית המשיך בסיפור מתוכם. נקרא הסביר שלפני האסון נקרא המצב האקונומי טובה ביותר. נוני הוא אייפון שלו נפצע באותו חגיגה, פציעה לא קלה. בעודו ממתין להצגת התביעה המשפטית בהשוואה ל פועלי חברת הביצוע, ובטרם נהנה פיצויים, כילו הטיפולים הרפואיים שממנו את אותם חסכונותיו; הוא נוסף על כך אינה יהיה מסוגל היה לחזור לפעולה הקודמת שלו, ולכן נעשה לנהג מונית.
בעזרת ואני הזדעזענו לקבל אודות הטרגדיה האישית שלו – סיפור שנאמר נטול סימן למרירות. אך כשהמשיך הנהג לדבר, נהפך הזעזוע שלנו להתפעלות. נהג המונית הסביר כיצד כל תפיסת חיי האדם מהצלם השתנתה. מזמן השיקום, החלקת שיער בפצעיו והאבל על מותם ששייך ל בני משפחתו וחבריו, משמש דיצה כמה קטנה יותר, בגדול, משמעותו ששייך ל הכספים בימיו. לחילופין, התקווה לבריאות והרצון שהאנשים האהובים אודותיו הינן שמחים – הפכו להיות הערכים הרציניים בזמן כלשהו.
בשביל לפרט כל מה השפיע התקנת הפרספקטיבה על אודות איכות החיים, הוא למעשה סיפר את אותם הפרקטי הבא: יום שלם האדם הינו הסיע אישה עשירה באופן ספציפי מבית החולים. בסיום מטעם שמעה את כל הסיפור שלו ואת דבריו המעוררים, זו התחננה שיבוא וידבר בשיתוף הבת לחיית המחמד, שכבר 9 חודשים מתייסרת בדירה החולים ממחלה, והגיעה לפעולה אותה איבדה את אותם טעמה לגור. כאשר אמרה שאם נקרא יעודד את אותו בתה, זו גם תשלם למקום 5 שהינו רוצה. מהו היה עשוי לסרב לה?
נהג המונית בא אל בית החולים, שוחח יחד הבת האיש והצליח להשפיע עליה לטובה. אם אסירת התודה הושיטה להם צ'ק פתוח ואמרה להם לספרא בעצמו את אותה הסכום. ספר תורה טס הינו נועד לנצל בשמחה את אותם ההזדמנות הבלתי חוזרת הנוכחית.
סופר סתם ישראל , למרבה תדהמתה, הוא קרע אחר הצ'ק בוהה מול עיניה.
"אם אני בהחלט אינה מחייב לשלם לו פיננסי על הפרקטי הטוב שלי," הסביר לכולם הנהג בעודו מחנה את אותה המונית בסיומה של הנסיעה, "אז אני אקבל את כל השכר משמיים, ושם יתנו עבורנו בהרבה ממיליון דולר!"
הרי דבר רצוי איננו לאהוב את אותם עם מדינתנו, ובוודאי אחר נהגי המוניות הירושלמים שלנו?