שודרגתי במפתיע לטיסה במחלקה העיקרית, ומיד התחלתי להסתכל יוצא דופן על הטבע...

לאחרונה, שודרגתי למחלקה העיקרית בטיסה בינלאומית לארץ. אל על גבי מכרה למעלה מדי כרטיסים למחלקת התיירים, ואני אני בהחלט אחד מבני המזל שזכו להישלח למקומות המשובחים שבקומה העליונה. אני שלא מקווה שדבר זה שווה את אותן אלף הדולרים האלה שברוב המקרים משלמים לפני התענוג הנ"ל, נוני אני בהחלט נדרש להודות שנהניתי. הייתה בו אווירת מותרות, התהליך נמכר בשם מעולה, המושב בולט ונוח. אבל פריט יוצא דופן יצא עבורנו בזמן שנכנסתי למחלקה המקדימה.

הייתי סגנון בזה: אינה עבר זמן יקר קודם גיליתי בעצמי ניצני גישה מתנשאת ולגמרי אינו הולמת, כלפי זאת חסרי מזל במחלקה הרגילה: מיקס המתקיימות מטעם גאווה, רחמים, ומה שכדאי לתאר בעיקרם כמשהו קבוע לעליונות, כלפי זה המונים צפופים הכמהים לנשום אוויר צח למעלה.

בהתחלה, זו נתפסה ארומה מענגת, זדונית וחמקמקה, נוני די בזמן מועט היא התחילה להטריד ההצעה. "עבד מכיוון ש ימלוך" שכמותך, נזפתי בעצמי. מי חסר בושה שעלה פתאום לגדולה. בערך כמה מדרגות עלית בטיסה בין קצרה, ותראה לאיזו אווירה התדרדרת. איזו אלכימיה הפכה אותי פתאום לאריסטוקרט ואותם לאספסוף? נוספת היית נמצא אם וכאשר מקרי עד מאוד באתר בעמידה בתור, גם כן העסק שלך היית פה שבו למטה, מתחכך יחד עם ילדים קטנים צורחים, הורים האחראים נרגזים, ודיילים חסרי-סבלנות. עשרות מספר פעמים הטפת בהרצאותיך על החטא שחוטא אף אחד לא השוכח "מאין הוא בא", ואיך התורה מחייבת מאיתנו בכל המקרים להבין את אותן מוצאינו. והנה, מתקופת הקצר שלקח לכל המעוניינים לעלות גרם מדרגות צעיר שכחת מאין באת – העסק שלך בעצמך.

אולם, באותה מהירות שייסורי המצפון באו לכאן, אלו גם כן נמוגו. מדושן במותרות, הרשיתי לעצמי להיספג בתוך האווירה ששוררת ההדוניסטית סביבי - אכול ושתה, בגלל גם מעט חוזרים ארצה!

וכל זה יחסי

לעתים תהיתי ביני עבור  עצמי אודות ההמון המיוזע היושב בטבע למטה. במידה ש רועש ביקום, כאשר הנוסעים מהר נכנסים ומפטפטים בקולניות במעברים, והיה אם הדיילים כבר איבדו את אותם סבלנותם, למקרה הארוחות המנוילנות וכלי הפלסטיק תיכף הוגשו, אם המעברים מהר חסומים וגם השטחים הפנויים בסמוך מאוכלסים?

כל זה, כרוך במעטפת שביעות רצון עצמית. התנמנמתי בכיסא היד הרך שלי. נמכר בשם בלוח די חלק לרגלים ויכולת לכופף את המשענת במידה שתאפשר עבורנו להתחיל לגור למצב נמנום טיסתי הדומה מאוד לשינה רצינית.

ואז חלמתי חלום. בחלום שאלו ההצעה שאלו מוכרת: או שמא עץ נופל ביער, במקרה ש הנו משמיע קול? חסר היסוס עניתי בחדות: אכן. רעש הנו רעש ושאינם משנה או גם יש מאזינים. החיים הקול אינן תלויה בעיקר במי ששומע את הדבר.

ואז הופנתה אלינו שהללו שנייה: או שמא החברה שלך במחלקה העיקרית במטוס, ואין שום נוסעים במחלקת התיירים, אם העסק שלך דאז במחלקה הראשונה?

השאלה הזאת הייתה מיד מעט יותר בנוייה. או לא רצוי פקולטה שנייה, אינו עלולה להיות פקולטה ראשונה. המציאות בפועל השייך פקולטה ראשונה תלויה לרוב בקיומה מטעם מחלקה שנייה. במילים אחרות, או לחילופין לא רצוי אף אחד במחלקת התיירים, אז במסגרת איזו הגדרה המחלקה שלי זאת ראשונה?

יחד עם זה, בו כמות נוחיות תישאר במחלקה הראשונה אחת עד תהיינה כל אחד במחלקת התיירים ובין אם לאו. לדוגמה את הפעילות מעץ שנופל ביער, למחלקה הראשונה חיוני ישות עצמית: הוא אופן באופן אישי, שלא עשוי בכל דבר את אותן, אינם קשור לשום מחלקה יוצא דופן.

או… שדבר זה אכן תלוי? מי הדברים שחברות התעופה מוכרות יחד הכרטיסים למחלקה העיקרית, הוא בעצם הכיף הקטנה והמגעילה במעט, בידיעה שיש נוסעים על גבי את השיער מטוס ממש לא מצויים במחלקה המקדימה – אנשים שיושבים שלא נראים מאחורי פרגוד, מאחוריך או מתחתיך, בענף עם תכונות של בשפה נקייה "מחלקת תיירים". במדור צפוף יותר מכך משלך, במושבים צרים יותר מכך משלך, והם מקבלים בית עסק בתדירות בסיסית בהרבה ממך, קליינטים באמצעות דיילים ממהרים יותר מזה משלך, אוכלים על אודות מגשים שכנראה לא מכוסים במפיות בד למשל שלכם, ואוכלים אפשר פחות בעל מימדים משלך.

או לחילופין מחלקת התיירים ריקה, הוא אומר שמרבית הנוסעים קיימים במחלקה הראשונה. או גם אנחנו במחלקה העיקרית, הוא למעשה לרוב שנלקחת מהנוסע את אותה היופי המסוימת זה בוודאי מסוג המחלקה העיקרית. וכבר נטבעה אמרה שמנסחת אותם מרהיבה – מה שגורם לנו שמחה לא מהו שיש לך, אבל איך שיש לך שלא קיים לשכנך.

הכביש החשוב ביותר

אז זה, בבלבול סביר, ביליתי את אותם השעות הבאות במעין שינה. מספיק מהר נמוגו השאלות לתוך זמזומם המתמיד המתקיימות מטעם המנועים, השקט במחלקה, לחישות הדיילים, האורות העמומים, השמיכות העבות, הכריות התפוחות. מחלקת תיירים, מחלקה ראשונה – מיהו ראוי רק את הדיון התלמודי המייגע הזה? לשם הקמה מחדש של אני בהחלט זכה ממסע נוח לכאן, מקום.

השמש החמות זרחה, ויחד איתה מגיעה ארוחת הבוקר. מנה ראשונה, מיץ, ביצים, בייגלה חמים, סלמון מעושן, גבינת שמנת, דגני בוקר, קפה, עוגת שמרים, שוקולד יוקרתי, חלב – קולקציה אין סופית ששייך ל מעדנים. התמתחתי, פיהקתי, נטלתי ידיים, התפללתי והתיישבתי ליהנות מהסעודה.

אולם, השאלה הלילית נשארה תלויה בעיקר בחדר. באור השחר העדין הבנתי שליהודי מאמין כן, אינם יכול שיהיה ממחיר השוק מאמץ לענות אודותיה. התלמוד באופן כללי שאין לכל מי שמעוניין להתכבד בקלון חברינו, והרמב"ן, באיגרתו המפורסמת, מזהיר אותכם להימצא ענווים ומתרה בנו מפני רעות הגאווה והיהירות:

...מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת... וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים צ"ג, א) : ה’ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וגו'...

הרמב"ן ממשיך וממחיש אך כל מי מתגאה באיזה מהם שכדאי בו – פעם או אולי בחכמתו, עושרו או אולי כבודו – הנה נקרא נוהג בטיפשות וחוטא לצורך בוראו, מכיוון שכל אלה שייכים לאלוקים ללא עזרה.

מעבר למטרה זו, התורה עצמה (דברים י"ז) אוסרת אודות המלך להרבות סוסים, יצור ועושר - "לבלתי רום לבבו מאחיו"! מלך – ש עליכם לו סמכות ורוממות רשמיים ומוצדקים – מוזהר מכיוון הגאווה; אז אי אלו חושקים להיזהר אנחנו לא מיוחדים כמונו?

רק וכולי שני שְעות-תפנוקים נותרו עבור המעוניינים עד לנחיתה, ואני ממש לא אתן להרהורים המציקים להפריע את אותן שלוותי. תרגילי הקטנוניות הטריוויאליים הנ''ל איננו נועדו עבורינו. באיזה אופן, מנוקה ומטוהר, המתנתי להגעתנו אל מדינה הקודש.

ובכל זאת… הדבר עד כן אינן נקרא איש במחלקת התיירים?

סתם הסתקרנתי. שאין בהם איחוד לישיבתי למעלה; יותר קל תהיתי. האם הוא מה כזה מחלקת תיירים שאין בהם נוסעים? תא נוסעים ריק לחלוטין: הוא למעשה הדבר שהיה כדאי לעיין. רק באופן תיאורטי, וזאת.

קניית ספר תורה  ועוגה

או שמא אקום מהכיסא, אצא מהתא, וארד במדרגות הלולייניות... תשע מדרגות. בפוטר פניתי לעבר ירכתי המטוס, הסטתי רק את הווילון והצצתי פנימה. מולי ישנם ילדים צעירים פרועים, דיילים חסרי סבלנות, תור רם לשירותים, מאמרים ופסולת על גבי המשטח, אמהות מחתלות תינוקות, 200 נוסעים דחוסים יחד.

הנחתי לווילון להגיע  שוב פעם למקומו, עליתי במדרגות, נכנסתי למחלקה הראשונית, ושקעתי במושבי. המחלקה הינה שקט, והדיילת ציידה אותך בעוגה זרה ושאלה כל מה אני בהחלט מעוניין את אותם הקפה שלי.

אולם הראש שלי שימש באתר את. חלום או שמא איננו, ידעתי שהרמב"ן לכאן אינו נקרא מתנסה בגדול בקורטוב מאותה הרגשת רווחה שחלפה בי, כשראיתי את כל ההמון הגודש את מחלקת התיירים.

ואז, הבנתי ארבעת מידע מדוייק פועלים ברורות:

לקראת גולשים רוצים ממש לא העפילו לגבהיו של הרמב"ן, מחלקה ראשונה מחייבת פקולטה שנייה.

"גַּבְהוּת הלב" שמפניה מזהירה ציבור הצרכנים התורה, מכוונת בדיוק למלך שמתנסה בגאווה יומיומית, אך לכל אדם. מכיוון ש כל מה שצריך לדעת – בעצם מושב רחב יותר מכך בחמישה סנטימטר וכולי חמש סנטימטרים למתוח את אותן הרגלים – מסוגלים לבצע גישה המתקיימות מטעם "רום לב".

בדיוק שהלב האנושי העדין זקוק למישהו מעליו, הוא למעשה כמו כן צריך מישהו מתחתיו.

יותר מזה רצוי להיווצר יהודי שטס במחלקה המקדימה, מעניק להימצא יהודי מהמחלקה הראשונה.

*הובא ברשות פעמים רבות בגלל The Shul Without a Clock, בהוצאת פלדהיים.