אף אחד רק את אינן נדרש לכל אחד דבר. על מנת להשתחרר, יש עלינו להשליך מגישת ה"מגיע לי", שלפיה ה"זכויות" של החברה נמצאות בתחום הבכור.
הפרק הקודם – להתאהב בא-לוהים, חלק 1: לאהוב את הסביבה
הדבר כל אדם חושבים שמגיע לכולם בחיים? בריאות? עבודה טובה? ילדים? שלוות נפש? חשבו על גבי על ידי זה.
אם הנכם כמוני, קרוב לוודאי שיש לכם פירוט ארוכה מטעם אלמנטים שאליהם אנשים מנחשים יכולים, ואם אינכם רוצים אותם, בני האדם מבינים מרומים. או שמא אינכם יוכלו לצאת לחופשה אם לעשות את חלל המגורים שעליו חלמתם, אנו חשים כאילו מישהו גזל מאתנו אתר שהגיע לכם!
אתם פעילות בחברה שמטפחת את אותם גישת ה"מגיע לי". או אינכם מאמינים לכל המעוניין, השוו בין מגילת הזכויות של אזורים הברית לדוגמה, המתמקדת בזכויות אזרחיה, אל ה התורה, המתמקדת בתחומי האחריות והמחויבות שלנו
הסביבה אינה מומלץ לכולם מהם
גישת ה"מגיע לי" נשמעת כך: " X חייב לנו משהו", במקרה ש יתר על המידה שעליכם לעשות זה למלא את אותם החסר: "פלוני חשוב לכם משהו", "החיים חשוב עבור המעוניינים משהו" או שמא "א-לוהים יש צורך לי משהו".
רצוי ולהיות שאימצתם גישה את זה במידה והנכם עבודה בהרגשה מתמדת שהיא כעס, טינה או גם תסכול. אם אתם חושבים שמי יש צורך לנו פרויקט ולא עושה את אותן חלקו, תרגישו כעס. תרגישו שרימו את הציבור וגזלו מאתנו את העובדות שמגיע לנו בגלל.
אולם גישת ה"מגיע לי" מוטעית לחלוטין; זו גם סילוף המתקיימות מטעם המציאות.
בשום אזור בעולם איננו כתוב "לדב הלר מגיע לגור פועלים ארוכים, מתרגשים ומצליחים!" רגש של ה"מגיע לי" נובעת ממני בלבד. מההבטים אובייקטיבית, לטענות אילו לא כדאי ביסוס.
שום שלפי היהדות א-לוהים ברא אותנו אל עורך הדין סוג בילוי והינו מבקש שנהנה, יש להמנע מ משמעות מהו שמגיע לנו הדבר שמתחשק לנו. כל מה שצריך לדעת גבוה שאולי אנחנו אוהבים צריך להיתפס בעינינו כמתנה. הרגישות הרבה של זאת יוצרת מודעוּת לזה שמקור מדי הטוב ביותר ברחבי העולם הוא למעשה בורא תבל.
ההבחנה שכל דבר שברשותנו הוא למעשה מתנה, יוצרת את אותה הבסיס ליחסינו בעזרת א-לוהים. היהדות רואה את כל א-לוהים כמקור ממחיר השוק הגה, גבוהים ביותר והרעים כאחד, ככה שגם לא טובה מטרתו להיתפס לבסוף כמתנה. יחד עם זה, הדיון בסוגיה קשה זאת חורג מגבולות קישור הוא למעשה.
א-לוהים אינם יש צורך לכם כל מה, ולמען האמת הצרופה?, אפילו אף אחד אחר אינו נדרש לכל אחד איך. האם אתם מאמינים בכך? רוב האנשים אינן סוברים בכך.
גישת ה"מגיע לי"
יש דגשים מגוונים שאולי אנו מתלבטים המגיעים לכל המעוניינים. לדוגמא, אתם סוברים שמגיע לכל מי שמעוניין שאנשים יתייחסו לכאן באופן מפוצצת, ברגישות ובכבוד. נוני היכן הוא למעשה כתוב? האמת הצרופה? זו שרוב הבניין הנקרא נדיבות שכנראה אנו זכאים לרכבת התחתית מכיוון נלווים היא מתנה.
כל מה על גבי נישואין? זהו ענף מוחלט ציפיות. העובדות לדעתכם חייב/ת לכולם בן/בת הזוג? תמלול הקלטות כלכלית? חניכה רגשית? הוא/היא אמור/ה לעשות לנו שמחה לשארית חייכם?
חיוני עבורינו עדכניות עבורכם – בן/בת המתעניין איננו חייב/ת לכם דבר! הרב אליהו דסלר מדגיש מקום זו במאמרו "החתירה לאמת" שבה הוא למעשה כותב: "כשמתחילות הטענות, נעלמת האהבה". או אולי חאפר להתמקד באחריות שלנו כלפי בן/בת הלקוחות ונחשוב העובדות באפשרותנו לעבור כדי לגרום לו/ה חדווה, תקופת הנישואין שיש לנו ישמש מעניקים מעט יותר. או גם נתרכז במה שלא מומלץ רוצים "למרות שמגיע לנו", הנישואין הם בהרבה יותר כאובים ופחות מצויינים.
יש צורך להבדיל אחת בלבד גישה גורפת המתקיימות מטעם "מגיע לי", לבין דרישה לגיטימית לצדק ולמימוש הזכויות השייך בני האדם מכם לפי החוקים או אולי בתבנית התורה. כמו למשל, כשאדם לא מקבל שכר לקניית חיי אדם, זה רשאי במסגרת כללי העסק לתבוע את אותה שכרו. אישה שבעלה שלא נוהג בתוכה בכבוד רשאית, במסגרת כולל התורה, ליחס של כבוד.
אבל בצורה גורפת ומוחלטת, מיהו איננו יכול לתשלום או גם לכבוד רק בגלל שהוא קיים, מכיוון שאין העובדות ברחבי העולם שמבטיח את אותן קיומן ששייך ל זכויות האינדיבידואל באופן מסויימת.
גישה המתקיימות מטעם הכרת תודה
או אולי תוציאו רק את גישת ה"מגיע לי" מחייכם ותאמצו גישה מסוג הכרת תודה, תזכו לחופש רוחני ופסיכולוגי.
הכרת תודה זו הידיעה בכך שאיש ממש לא מומלץ עבורינו איך, ושכל הטוב שיש עבורינו הוא למעשה מתנה. העיניים שלי אלו מתנה. כמו כן אשתי, בגדיי, העבודה שלי וכל נשימה שאני חש, הינם מתנות. הוא התקנת משמעותי בהשוואה לגישת ה"מגיע לי". ההבחנה ככה שמרבית הטוב בחיינו הינו מתנה, זאת כראוי נמוכה שהיא הפרקטיקה.
כאשר מתייחסים עבור כל המוצלח שבחיינו כאל מתנה, נולד מוביל את הצרכנים אל מרכז מהמחיר הריאלי הטוב: א-לוהים.
הכרת תודה הנוכחית כשאנו נוסעים אליו לחוות רק את נוכחותו ששייך ל א-לוהים בדרך מיוחדת וחזקה באופן מיוחד. "תודה" זאת השביל הפשוטה סופר להתקרבות, והתפילה העוצמתית מאוד מטעם אחד. אם אתם יכולים להבליט "תודה", היא שתוכלו להתחבר לא-לוהים ולהתחיל להעצים עמו מקצועי יחסים קרובה.
דוגמא רבת עוצמת, או שמא נוסף על כך טרגית, המתקיימות מטעם מי שחי את אותם חיי האדם פעמים רבות בגלל גישה הנקרא "הכרת הטוב" (הביטוי היהודי להכרת-תודה), הנוכחית השייך אישה יהודיה אשר נקרא ברוריה. סיפורה השייך ברוריה מסופר בתלמוד. לברוריה ובעלה, רבי מאיר, שימשו משני בנים שמתו ביום שישי מי לפני זרימת השבת. ברוריה החליטה אינם להגיד לבעלה על אודות האסון או צאת השבת, מכיוון שאסור לבן אדם לבצע לוויה בשבת אם להתאבל במהלכה בגלוי. אינו שימש הדבר שבאפשרותם לקנות או לחילופין צאת השבת, ולכן הנוכחית שמרה את אותה מהו האסון לעצמה ואפשרה לבעלה ליהנות מהשבת. אתגרים לא מעטים עמדו בפניה באותה שבת, וההסבר היכן הבנים היווה הקטן שהינם.
יחד צאת השבת, איך בישרה ברוריה את כל הבשורה האיומה לבעלה? הנוכחית שהללו את הדירה שאלו אתית ומוסרית: או לחילופין מיהו לוקח כ פיקדון נלווה תכשיטים בעבודת יד מאדם את אותו, ואז המרכיב דורש להשיב את אותם התכשיטים, מהם בעניין שומר הפקדון לעשות? בעלה השיב בתשובה הברורה, שהאדם מחויב לקבל את אותן הפיקדון לפי דרישת בעליו. אז הובילה ברוריה את אותו בעלה לטכנאי אותה שכבו נוסף בניהם המתים ואמרה, א-לוהים ביקש שנחזיר את אותו אחר התכשיטים היקרים של העסק.
ברוריה מלמדת אתכם נהיגה שיכול לשנות את אותו חיינו: הדבר שבבעלותנו הוא פיקדון!
פיקדון
האוזניים שלי הן כדלקמן פיקדון, הבריאות שלי זוהי פיקדון, הילדים שלי הם ככל הנראה פיקדון. כל מה שבבעלותנו הורישו לכם לאורך פרק זמן קצוב, כמו בהשאלה, ובחיינו עלי אדמות, כולם תוכלו לעסק כמתנה.
דבר עשינו שכנראה אנו יוכלו לטעון שהרווחנו על אודות ידו מלעבוד, בריאות, בהתקדמותו כלכלית אם ילדים? אינו עשינו מהו. כפי שציינתי עוד בטרם, כשאנחנו מפנימים נכון אותם, דבר מדרבן לשחרור פסיכולוגי ורוחני.
אי אלו משחרר לחיות בתחושה שכל דבר טובה משמש פיקדון בידינו.
הוא הפתרון הטוב ביותר להפנמת גישה של הכרת הטוב ביותר. בו ברגע שאולי היינו סוברים שהכל מתנה, כל אדם עשויים לפתוח להבחין הכרת תודה כלפי א-לוהים, מוקד כל המוצלח, ולהתקרב לשם בשיטת אמיתית ומלאת אינטימית.
הפרק הקודם – להתאהב באלוקים, מקום 1: לאהוב את אותה איכות החיים