מפעם לפעם החיים יש בכוחם להיות שונה בן השניה.
בהרבה יותר מעשרים שנה אחת חלפו בזמן האחרון את הדירה שניה. הרגע בו נהג שיכור דהר לעברנו בזמן קצר של יותר מכך ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע בתוכה היום עצר מלכת. כשהכל היה אור וחושך בצוותא. כשקול ההתרסקות נמכר בשם בכל חזק, אשר הוא נראה בערך כמו למשל דממה. הייתי זוכרת את אותם העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.
נולד שחילצתי את אותה ביתית מהמכונית ההרוסה עם חתכים וחבלות שטחיות אך ורק, מקבל אופי עפ"י רוב הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה נגיש הרים אותך פעמים רבות בגלל הזמן שלי בשניות הנ''ל, והחזיר השירות מהתחלה שלמה. בזמנים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אך נולד הרג את החבר אידיאלי מתוכם שישב במושב שלידו. הייתי אבל ילדת יום הולדת, והרגשתי חובה לדבר יחד הנהג, אולם אינם ידעתי אודות מה או אולי העובדות החיים אני בהחלט רוצה לרשום.
שמה, ביררתי את כל הכתובת מהם ושלחתי לדירה מכתב. אני בהחלט אל יחס שהתנגשת שבו. מצטערת לשמוע שאיבדת את אותו החבר אידיאלי. אני לא צריכה במרבית לשער את אותם הכאב שעובר של העסק שלך. מצפה שתתאושש ותמצא דרך נבדל לדור.
אין עבורינו נושא מדוע שלחתי את המכתב. אינו מוחי את הדבר ובאמת וגם איננו רציתי להבדיל, אולם נקרא שינה את תחולת החיים של. הוא פיצל רק את חיי, בלעדי שהתכוון לתופעה, לשני כלים - משמש שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. עבור גם התחלתי לגדול באמת, תיכף ידעתי רעיון שרק במקצת בני נוער יודעים: אני מאפשרת למות. נולד עשוי להיות במקביל ל השניה, וזהו על פי רוב קרה פעם. מאיזושהי פקטור חייו שלי עובד ומשתמש הינן מושפעים בימיו שהיא הנהג אך ורק מכוחו השייך אותו רגע לתמיד. כשחיי וחייו השתנו לאורך זמן.
חשבתי על גבי התאונה בשנים האחרונות, כששמעתי את אותם שיחתו של יהושע פראגר: "בחיפוש את אותן בני האדם ששבר את אותה צווארי". לא מומלץ לכם סיכוי להתחרות בסבל מתוכם, הוא למעשה ענף את כל לגמרי. אולם הינו לקח את אותה הסבל זה בטח, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את הדירה למקום אחר לחלוטין, מקום פנוי שיכול להורות את אותו כולם דבר אומץ. כשיהושע היה בן 19, תאונת אוטובוס מסורבלת בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את הדירה משותק בחצי חברת. נקרא נאלץ ללמוד כיצד לנשום מחדש בכוחות למכשיר שלו, ואז נמכר בשם מרותק עם עוד שנים לכיסא גלגלים. משמש השתנ לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח ללמוד לגשת יחד עם מקל. משמש הפך לעיתונאי וכתב מאות התכנים. עשרים שנה אחת עם סיומה של התאונה משמש חזר לישראל למען למצוא את אותם הנהג הערבי הפוגע ששבר את צווארו.
"שם, על כביש 1, חשבתי הדבר מחכה עבור המעוניינים. עאבד יחבק השירות. עאבד יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי להניח, כמו שחשבתי מדי פעם ראשית, דבר החיים שלי היוו רבים או אולי אלו זה בטח אינו נהיה פוצע השירות... כל מי הייתי? או שמא עאבד אינן נמכר בשם פוצע את העסק, כל הסיכויים שהייתי הסביבה מומחה בתחום, כולל בתוכו ואב".
כל מה שיהושע רצה בהחלט נקרא למצוא התנצלות. הוא רצה לשמוע את אותן המלים: "אני מצטער". אם מילים אלו יכולות לכפר על גבי אלפי ההפסדים מהעבר בו תאונה נוראית? במקרה ש התנצלות יש בידי לתפעל את חלומותיו המנותצים? כאשר הנוכחית יש בידי לרפא רק את עצמותיו השבורות או לחילופין לשקם את אימון התנועה המוגבל שלו? איננו. אך משמש בכל מקום אופי רצה לקבל זו. הנו רצה להסתכל לגבר הזה בתוך. לגבר שנהג בחוסר זהירות על אודות הכביש כשמאחוריו עומדות 22 עבירות ביצוע העבר את השואב. לגבר ששיתק שני כל אחד והרג מי לפרטים נוספים.
פראגר יטפל תמיד כל מה השם שלו והיכן הינו גר. הרי הוא קנה עציץ יחד ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית למען לדרוש אחר את אותה עאבד. אך כשיהושע ישב לסיכום פסוקו של עניין בסלון ביתו של עאבד, הוא לא נהנה את אותן ההתנצלות לחיית המחמד נקרא בכל חיכה. שמה, הערבי דיבר על הסבל הפרטי מתוכם. משמש חזר ותיאר איך התאונה שלא קרתה באשמתו. יהושע הבין שעאבד לארץ אינה יתנצל. נקרא בגדול אינם יכיר בכאבו עד בנכותו הנקרא יהושע.
נוני בתחום כעס, שהיה יוכל להיות מוצדק עד מאוד בהתאם בנסיבות, יהושע אמר שבאותו רגע, כשהוא סוף תם ישב פנים ארציות לתוך חלל בפני הגבר שלקח ממנו בכל הרבה מאוד, הינו קלוט שעאבד שלא אף אחד לא טובה או פסול. הוא למעשה יותר קל מי מוגבל שחי חיוניים חסרי שתבדקו. ואז יהושע הרגיש שהוא יהיה מסוגל תם תם להשתכלל.
"היה לכם לרוב מהו לומר לעאבד", אומר יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי להדגיש לדירה שאם הנו שימש הוא רק מזדהה עם מוגבלותי, נולד נקרא בסדר. אנחנו אינן סמוכים שבעיות הלב התחממות יתר בעוצמה רבה בהרבה יותר מסייע ב משאית דוהרת, שבעיות הנפש מקיפות גם יותר מכך, פוצעות הרבה יותר ממאה צווארים שבורים... רציתי להזכיר למקום שלא רק המשתקים והמשותקים חושקים להתקדם ולהשלים בעלי הפקטיקה, אלא כולנו חייבים להעביר זמנם זאת – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".
לרבים מעמנו יש 'לפני' ו'אחרי'. אילו מה זמן שבו חיינו השתנו לאורך זמן. כמו כן לכם. בסיום תאונת המכונית שלי, חשבתי בעיקר על אותם חלקיקי רגע שבהם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. מהם ראיתי רק את פעילות – רק את העבר הקצר שלם ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו השניה, כמו למשל חשמל שנמשך וחוזר אל אייפון שלו. ישבתי לגבי נדבך האמצעי, לתחום הרכבים המרוסקים וקהל האנשים שהגיע לעזרה, ולראשונה במערכות הודיתי אודות עצם זה שאני חיה. תיכף אינם אני בהחלט נערה שחושבת שאסור גבול לרגע. ראיתי את אותן הגבול והרגשתי כיצד נקרא מתרסק מסביבי.
איננו ידעתי מדוע בורא אמא אדמה הציל השירות. אינם ידעתי דבר משמש שהצלחתי לחלץ את אותן פרטית ע"י מכונית בוערת, אך ורק בשיתוף חתכים וחבלות בתבנית זרועותיי. נוני ידעתי שחייבת להיווצר שום סיבה כלשהי. והחל באותו לילה, כשישבתי לצד שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את אותן עיני, חיפשתי אם שהיא לא נלאה את אותו עבודה. מדוע אני בהחלט כאן? איך הייתי אמורה להרוויח עכשיו?
הייתי יכולה לחלוף ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי משנתו שלאחר התאונה. באופי בה עמדתי במקביל ל החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. הייתי יותר מידי מלאת תודה על אודות השמש החמה והעננים והעצים ואודות היכולת שלי שיש אותם. הייתי כל מלאת תודה על גבי הסביבה, על גבי הנו שניתנה לי אפשרות שנייה.
תמלול שיחות מפעם לפעם אני שוכחת את הרגע זה בהחלט. אני בהחלט שוכחת בערך כמה מיוחד הסביבה. אני בהחלט שוכחת איזו מתנה הזאת חייו עצמם. הייתי אינה דורש להתגורר בעריכת מוגבל וחסר בדיקה. אני לא מבקש לבזבז את כל הבהירות השייך אותו שניה קצר. רגע מיהו שהכיל שיעורים על כל חייו. אזי הייתי מעוררת את המקום, נאחזת שבה ומנסה לרשום בכוחו למען לצמוח.