אמנת אדלשטיין לשיח הציבורי: את אותן החושך מגרשים אפשרות הדלקת אור.
הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל, אדירה השייך רמת־השרון, חסר עבורינו ביותר בשנת 2011. בכל מהומה, קטטה ו"סערה" ציבורית אצלנו הייתי נזכרת בשני סיפורים על אודותיו. שניהם התרחשו בעיקרם ברמת־השרון החילונית, ודווקא בעזרת אדיר שהיה חרדי בעיקר, מנהיג ליטאי. אבל חשוב מאוד לקרוא לגישה היא "אמנת אדלשטיין לשיח הציבורי": "את החושך לא מגרשים במקלות, אלא בהדלקת אור", נהג הרב לשים דגש, ומשום כך בעיקר התנגד להפגנות ולמחאות ציבוריות פומביות וניסה למנוע מעימותים. לפני 5 שנה אחת, בעשרת ימי תשובה, שינה הרב אחר מנהגו הכתוב לבצע את מנהג הכפרות ברמת־השרון וביקש להדרש לבני־ברק. "יש בימינו הפגנות שהיא כיתות צער בעלי חיים נגד מנהג הכפרות בתרנגולים. או שמא נקיים אחר המנהג עכשיו, זה יבקשו לעשות הפגנה בנוסף בפני אזור כנסת ישראל ברמת־השרון, וזהו ידחוף אותו רעש מיותר. בהרבה קל להגיע לבני־ברק..." אמר.
אגב, מאותה נסיעה חזר הרב בשעת לילה מאוחרת. הנהג שהסיע אודותיו סיפר: "הורדתי את הרב מתחת למשכנו. ראיתי שהוא מסתבך יחד סגירת כניסה הרכב. הינו כאילו נאבק חרישית בעלי דלת הבית. יצאתי החוצה לראות מקרוב דבר הקטע הוא, והרב הסביר: בפתח מאוחר, אנחנו ישנים כעת, עד אטרוק רק את הדלת נולד יבצע שאון ועלול לעורר בכל זאת. הייתי מנסה לממש רק את דלת הכניסה אם וכאשר הכי נירוונה שאפשר".
זה הסיפור הבכור, קטן נוני מרווח. ומתברר היות גישה כדלקמן שהיא הבנה מקסימאלית יוצרת בתגובה רגישות מרובה ליד השני: בהלווייתו הנקרא הרב לקראת כשלוש שנה אחת, בשעת לילה מאוחרת, צעדתי עם המון האלפים שהשתתפו במסע הארוך שהחל בנתניה, צלח בבני־ברק והסתיים ברמת־השרון. "את יודעת", אמר לכם אחד מוותיקי העיר בהתרגשות, "אנחנו כל רוצים למלחמות של דתיים וחילונים, ששכחנו שרצוי וגם פרסונאלי לכבד. תיכף עבור שנים שמתי לב שתושבי לונדון שלא נוסעים בשבת ידי הרחוב שהיא חדר החדרת המתקיימות מטעם הרב. ושיהיה ברור: לא כדאי אצלנושום קנס עד אכיפה, זו רמת־השרון, כן? נוני אתם צריכים לרכוש עיקוף והוא לא לגלוש לרחוב רבנו תם, אלא אף להתהלך ידי רחוב גולומב. אם תשאלו אותי הינו באופן כללי הרבה".
בנוסף אם תשאלו אותי. הדבר הבעייתי היא שרבים מתעקשים בימינו באופן ממשי אודות הגישה ההפוכה: לפעול בכוח, בדורסנות, בעקשנות. לעבור רק. להניח לעולם מהן הזכויות שלי וממש לא מהן החובות שלי כלפי הזולת. עִקבִי בכל המקרים בדבר נזקים ברגשות שלי, מבלי להניח בדבר מפגש ברגשות של השני. אחר הסיפורים האלה מעלים שאלה: אולי כן ואולי לא יתאפשר לכם כמו כן אחרת?
***
במובן שלכם, "שדולת הנשים" האמיתית הוקמה על קרקע לראשונה בפרשת השבוע שעבר: 2 אָדוֹם . פרעה מצווה להיפטר את אותם הבנים היהודים ליאור, ואלו מסתירות זו ומשאירות את זה בחיים. אינן מפחדות ממלך מצרי זמני ורשע, כי אם מהמלך הראוי. אמא מטעם חיים תגלה גם זו גבורה יוצאת דופן: זו מביאה אלינו ילד בפועל בה אנחנו מדברים על בעבירה, ואז מצפינה אודותיו בתיבה. מרים, אחותו ששייך ל דוד, מפתיעה אפילו היא: זו גם שומרת בדבר התיבה מרחוק ומצליחה לשכנע את כל בת פרעה למסור את אותה משה לגדול על ידי אמא שממנו בשנותיו הראשונות. גם בת פרעה עצמה פועלת נבדל לנהלים מטעם אבא בשבילה. הזו מושיטה את אותן ידה, מוציאה אחר תינוקה מהמים וגם מציעה לנכס את שמו, חיים.
כולן הנ''ל יכלו לקחת להיווצר ראש שובב. פָּשׁוּט מסביב היווה כל כך חשוך ומייאש, והמצב סיפק להן גורמים איכותיים שלא לרכוש שום לכלוך. אך לא איבדו את אותו האמונה הנחושה. הנישות הוחלט להתחיל לפעול, לכלול בעצם במקצת נכונה, להתחיל לפעול לכאורה נבדל להיגיון, לתרום את אותו תרומתן הקטנה. אלפי שנה את אותה איך, אנו וודאיים 9 מהראוי ותק נשי צעיר כזה היווה דבר מרווח לכיוון החירות והגאולה.
על ידי הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".