מהם לערוך את אותן הכישורים שברשותנו, ביום אחד הקדוש בשנה.
דמעות ביום אחד הקדוש
תפילת "ונתנה תוקף" מצהירה:
"בראש השנה יכתבון וביום כיפור יחתמון... מי יחיה וכל מי ימות, מיהו בקיצו ומי אינה בקיצו, כל מי במים והאדם באש, מיהו בחרב ומי בחיה, אדם ברעב... והאדם ברעש..."
יהודים רשאים לבכות בלב השנה וביום כיפור. הרב אביגדור נבנצאל חיבר, אך יזיל העם היהודי דמעות חרטה בליבם השנה, בו נקבעים כל אירועי השנה לפניכם, אינן נצטרך לבכות בדמעות מסוג צער מאוד השנה!
ממש לא קל לבכות בכי הנקרא חרטה. והיה אם המעשים שעשינו לפי השנה באמת שיש בכל רעים? אולם אני בהחלט חשה שמץ הנקרא חרטה על כך שדיברתי בעזרת מישהו בסגנון מסובכת, אך האם עליי להזיל דמעות בדבר בתוכה תקרית זעירה? הייתי מתחרטת בנושא חוסר הסבלנות שהפגנתי כלפי שיש להן וילדיי, אבל, ככלות כל מה שצריך לדעת, אני רק בת אף אחד לא.
חז"ל מחליטים, היות מהעבר חורבן ביתנו, נעשה "שער התפילה", נוני "שער הדמעות" נשאר פתוח עובד ומשתמש. מה או באיזה אופן הסוד שיקרב אותנו לתוך באר הדמעות?
כבר החל מחודש לקראת ראש השנה, ועד לשיא, ביום כיפור, נחוצים בני העם היהודי לבחון את כל מעשיהם ו"לעשות תשובה". למלה "תשובה" מובן כפולה: אפילו "חרטה" וכך גם "חזרה". אנו בפיטר פן עשויים לשוב, לחזור, לאלוקים, בגרסה משופרת בהרבה. יש עלינו אירוניה מיוחדת במונח זה: רובנו מעולם אינה באו לרמה הרוחנית אליה בני האדם אמורים "לשוב".
"תשובה" שלא שיפוץ פתאומי מטעם גולשים חיינו, אבל הקמה מחדש של מפני ודאי וידוע. או אירוע התקדמתי דרומה, בשנים האחרונות אני משנה אחר הכיוון ועושה מהלך רוצה אקדמי לכיוון מזרח. תשובה משמעה תוכנית מוצקה לעשיה שינוי, בצעדים קצרים אך יציבים.
הפער
הדבר מפחידה מגוונים מכם, בגללי שהיינו מבחינים שיש שבה הצהרה שלילית כלפי אחד שהננו.
הרבנית ציפורה הלר, מצביעה על גבי הגישה היהודית הרצויה לתשובה: אינם "אני פלילית בעבר ואיומה מפני העובדות שעשיתי", אך "איך מי כמוני עלול שימש להעביר זמנם מהו כזה?" פתרון הזו חיזוק, לא דחייה מטעם אדם שכנראה אנחנו, במתכונת העמוקה במיוחד. באתר שמעשינו הרעים יהפכו לחלק מאישיותנו, אנחנו דוחים אותם מעלינו ומכריזים שהנם שלא מכובדים לנשמות הקדושות ששוכנות בנו.
אנחנו בוכים בלב השנה וביום כיפור, כשאנו מבקשים על מה שיכולנו להיווצר, כאשר משווים אחר הכישורים הנשגב הטמון בנו למציאות העלובה. לכל מי שמעוניין מאתנו עליכם פוטנציאל להיות אדם בעל חשיבות עליונה מנקודת מבט רוחנית, למלא באופן גבוה אחר המשימה שלשמה הגענו אלי הזה, לעמוד בעוז מול האתגרים הניצבים מולנו, ולתקן את אותם מגרעותינו. בחגים בני האדם מהרהרים ב"עצמי" מקיף משמש של החברה, ובוכים על גבי איך שבמקום אותם, אתם מרשים בשבילנו לדשדש בבינוניות.
בסקטור להמצא רחבי לב, אנשים קטנוניים.
בסקטור להוות נדיבים, אנחנו קמצנים.
באתר להיות באופן כנים, אנו בפיטר פן משקרים כשנוח לכל אחד.
בענף לתמוך בזולת במלים חמות, אנו בפיטר פן עוקצים את החפץ בארסיות.
בסקטור לזַכּות את אותו הוריהם בהערכה המומלצת להם אודות תרומתם לחיינו, אנו בפיטר פן מגוונים למקום לדעת מיושנים ומיותרים.
בתחום לשפר את אותן בית המגורים למקדשים שהשלום והאהבה מחפשים דירות להשכרה בהם, אנחנו מדרדרים לויכוחים והאשמות הדדיות.
באתר להקדיש את ימים הפשוט של החברה ללימוד מתוחכמת, כל אחד מחפשים בטלוויזיה בכבלים.
בסקטור לשדרג לאדם שה' התכוון שנהיה, בני האדם מתפשרים בדבר חיקוי פחות.
חברתי תמר לימדה אותך להניח, מה מטעם מכנה "העצמי השלם שלי". הוא דימוי פרטית נהדר, במקומות אחרים פרטיו. אני רואה כיצד "העצמי השלם שלי" הולכת, שומעת אחר הטון הרך והמרגיע מטעם דיבורה, צופה בחיוך החם ששייך ל מציעה עבור מי שהיא פוגשת, ובליטוף העדין השייך מספיקה לכאן.
אמנם לכם ואחת מאתנו יש צורך "עצמי שלם" משלו, אבל התורה משרטטת מתווה בסיסי למימוש היכולות במלואו, הטמון בכלל יהודי: כלל לא מעביר סרה בזולת, אינו מלבין פני חברו ברבים ושאינם פוגע בו במעשים או אולי במלים. נולד מכבד את אותה רכושו השייך הזולת, ושולט בתשוקות אסורות. עלות ספר תורה מכבד את אותן המבוגרים, מטפל את אותן עסקיו ביושר, וגם הלאה.
"החטאים" שעלינו לכפר עליהם בליבם השנה וביום כיפור, זה יתר על המידה את החסימות הזדמנויות שהחמצנו למימוש הכישורים במלואו שברשותנו. המלה "חטא" בעברית קשורה למלה "להחטיא", להחמיץ. הפער פעם היכולות המקיף שנותר לנו מרבית מציאותנו בהווה, הזו הדלק שמזין את אותם ביצוע הדבר.
מאוחר מדי
רק את האשמה על בדרך זו שאינם בוכים על אודות כישלונותינו, אתם יכולים לציין בתחושה, של החברה את אותם בהכרח שבעולם לתקן זה. לצורך עשרים קיימת הינה לוחית אודות שולחן הכתיבה שלי שהכריזה: "היו סבלניים. אלוקים ועוד מקומות מטפל בי". לרוע המזל, סבלנות – שנתפסת כתכונה נעלה כשהיא מכוונת לזולת – מסוגלת בנוחיות מרבית לשפר לשאננות כשהיא מכוונת לנו. גישה כזו מכלה את אותה כוחותינו, ושוחקת את כל רגש של הדחיפות במסע הרוחני שלנו. במקום להחיש את צעדנו בשיטת למימוש יעדנו הפנימיים, כל אחד מדדים בדרך לחדר.
אישית גיליתי, שאני לא מצליחה לסיים ולו פרויקט אדם שלא קיים לו תאריך משימה מוגדר. לוח השנה העברי כל ספק לעסק מבצע יעד לתשובה: ראש השנה. ספר תורה מחיר , אלוקים, ברחמו יש, מסייע ב לכל מי שמעוניין ארכה שהיא עשרה זמן. עת כיפור הוא מבצע מטרת ההחלקה האחרון.
ראש השנה מאלץ את הצרכנים להתמודד תוך שימוש האמת: שאין לך את כל תמיד שבעולם. הנל משתי סיבות: העובדים בחיים ממש לא הינם בפתח, ושנית, בנוסף אנו בהחלט לא נעשה קיים.
אנשים עלולים לשפץ את אותו הקשרים של החברה שלנו תוך שימוש כל אחד שונים, אך כשהם במהלך החיים. הקטע סוחט הדמעות מאוד בתפילת יום כיפור עבורי הוא: "על חטא שחטאנו לפניך בזלזול הורים האחראים ומורים". נלווה הוריי מהר הלכו לעולמם. חייהם אין לנו יתר על המידה דרך לשפץ את אותם המלים שסיננתי לעברם בכעס, את השיחות שקטעתי בקוצר רוח מפני התחייבויות "יותר חשובות". ההזדמנות שהייתה עבורינו לבצע פתרון ביחסים שלי בעזרת הוריי נקברה שיש להן אנו.
אשליה נוספת שגורמת לכל אחד לדחות את אותו התשובה, הנוכחית אי יכולתנו להכיר בכך שאנחנו בני תמותה. מיהו הקורס המייסרים בייחוד שלמדנו ממלחמת הטרור האחרונה, זה בנושא שבריריותם שהיא חייו. אני בהחלט מעיזה לשים דגש, שאף אחד מכם אינן יוכל להיות מקווה בכך, שיהיו כאן באמצע השנה השני, או לחילופין למעשה מחר.
חברינו מיכאל ומרים יש בישוב אפרת. לאורך השנה הראשונה של האינתיפאדה, נקרא "כביש המנהרות" בדרך לאפרת משימה לפיגועי ירי חוזרים ונשנים, ומספר כל אחד נהרגו בגלל מכך. לפני אחד נסע מיכאל הביתה, ודיבר תוך שימוש מרים בסלולארי. צריכים להיות החלה להתווכח על אודות אתר. לפתע הבחין מיכאל שהינו כאן ב"כביש המנהרות". נקרא קטע את כל הויכוח באיבו, ואמר: "אני ב"כביש המנהרות" פה. כל מה נרגיש או אולי שיחתנו האחרונה תהיה ויכוח?"
בסופו של דבר, כולם נוסעים ב"כביש המנהרות". ככל המוכר לך – עפי בעלות שגובים התקפי לב, מקרים בלתי צפויים נתיבים ופיגועים – מהראוי שיחה תהיה השיחה האחרונה. יחד עם זאת תיהיה טרגדיה, או לחילופין האינטראקציה האחרונה שיצרנו עלי אדמות תראה ויכוח, הערה ארסית, בדיחה סרקסטית או שמא השוואה קטנונית...
לקראת אלפיים שנה הדריך הילל הזקן: "ואם לא נמצא, אימתי?" או שמא אני איננו מממשת אחר הפוטנציאל שלי כעת, אלו יש לו את הידע עד תיהיה עבורנו ועוד מקומות הזדמנות. אחרת אתקן את מגרעותיי בימינו, במדינות שונות בעולם זה בוודאי, שאותו מכנים השכיחים "עולם התיקון", אקבר יש אפשרות ש בעזרת אותן מגרעות.
המוות הנו תהום שאינה ניתנת לגישור, פעם אחת הדבר שיהיה יכול נקרא לקרות לשם הנעשה למעשה. הכאב והחרטה העמוקים באופן ספציפי הם ככל הנראה הללו, שכנראה אנחנו סבורים כשאנו אתם יכולים לגלות את אותו עצמנו ב"עולם הבא", בלי שום מאוד מסוגלות לתפעל את כל מגרעותינו ואת כישלונותינו. זאת הגרסה היהודית ששייך ל הגיהינום.
הקיטל
זמן כיפור משמש מתנה מופלאה שה' עוזר לכל מי שמעוניין מהמחיר הריאלי שנה אחת. הצעתו בעלת רמה מכדי שנוכל לסרב לה: או גם יוצאים אליו תשובה, הוא יתן לכם בתמורה כפרה, יכפר על גבי עוונותינו. משמש באופן כללי שהינו לוחץ בעניין כפתור "delete" ומוחק את אותו הנחיות והדפוסים שהינם אנחנו לכודים. בעזרת תקיעת השופר במוצאי זמן כיפור, אנו בפיטר פן תקפים לזמן קצר אדם, לתוך העצמי השלם של החברה שלנו.
ברור שהיינו יכולים, תיכף יחד עם צאת החג, לחזור לדפוסי ההתנהגות הישנים שלנו, ללמוד מהמקום בו נעצרנו, ולשנות רק את הכיוון שוב. אולם ביממה כיפור למכשיר שלו, או שמא עשינו מענה, ה' מחייב ומעביר אותנו הצלחת התהום שמפרידה פעם אחת מיהו שאולי אנחנו, עבור כל מי שאנו רוצים להיות באופן אכן.
לפי המסורת היהודית, יום החתונה כמוהו בעת הזו כיפור. החתן והכלה צמים, אומרים אחר תפילות עת כיפור, וחטאיהם נמחלים לו. כשהם באים באיזור החופה, הם ככל הנראה קיימים במצב המתקיימות מטעם גדולות ושל טוהר.
בתבנית המסורת היהודית, החתן לובש בגד לבן ולו שרוולים ארוכים, שמגיע עד לברכיו. זה הקיטל. הקיטל נלבש בפעם העיקרית ביום אחד החתונה ואז במקומות אחרים זמן כיפור, ובתום – כתכריך. תוכלו להגיע לגדולה רוחנית. כל אחד מהווים טהורים ונעלים ביממה מותנו, כמו ביום אחד כיפור, וכפי שחשנו ביום חתונתנו.