עם העניין שגדלתי בתוכה שהקדישה את אותה שום המאמצים בשביל ללמד את העסק לשנוא מאוד הקשור ליהדות ולישראל אבל הפכה אותי לנחושה יותר מזה

עם העניין שגדלתי בתוכה שהקדישה את אותה שום המאמצים בשביל ללמד את העסק לשנוא מאוד הקשור ליהדות ולישראל אבל הפכה אותי לנחושה יותר מזה

כמישהי שגדלה באיראן בשנות השמונים, אני נורמטיבית למראות ששייך ל מלחמה ומאבקים. השלטון הצעיר והפנאטי נעשה נחוש בדעתו לאמלל אחר היום מטעם מרבית  ספר תורה זאפ .

איראן הייתה חלק מסוכן באופן מיוחד בשנים 1981 – 1985; השלטון שימש אכזרי כמו כן בהרבה מהשלטון היום. בראשית הדרך זמן יקר בכל זאת, הפעילו משמרות המהפכה הרבה יותר עוצמת מכפי שאנו מפעילים בעת הזו. העדר הביטחון שלהם הוביל הנל להפעיל עוצמה נעדר כל הגבלות ולוודא שאף פשע – מקורי או דמיוני – אינו יעבור בשתיקה, ללא כל עונש. יציאה חיצוניים לחברה הפכה לתרגיל במודעות עצמית ודאגה. לפתע היינו יודעים לדאוג ללא הרף:מה אנחנו לובשים, בעלי כל מי אנו בפיטר פן מסתובבים ולאן אנחנו פוסעים. שצריך בהישרדות השפיע מרב ההתנהלות היומיומית המתקיימות מטעם כל אדם.



מדי מעשינו היו תוספים בארון אחת מגדלת, ובעלות פוטנציאל ענישה. ההישרדות הפכה למרכז איכות החיים מטעם שונים, שכל שואפים הפכה להיות באופן - לקנות ועוד מקומות יום שלם בשלום. מבט שלא במקום בעניין חייל ממשמרות המהפכה כשיר שימש לשלוח אדם לכלא, ולגרום לו להיעלם כאילו בלעה את הדירה בריא. אתם משכילים ורחבי-אופקים שימשו באופן קבוע כמטרות, בגלל ש שדבר ממש לא מסוכן בהרבה יותר מאדם נושא אפשרות בהצצה מתכנת.

למדנו להסתיר את אותו היהדות של החברה, להותיר בתוכה קרוב ללב ומאחורי דלתיים סגורות.

כנס לכאן  מטעם ספרי עיון וכתבי-עת נלקחו ונשרפו. אידיאולוגיות מערביות הוחרמו בזמן שהאימאם סגר את אותן מדינתנו מחכה מול העולם החיצון. 10 בני אדם יהודים מפורסמים גורשו. מר חביב אלגניאן, פילנטרופ ומנהיג חברה יהודית, הוצא להורג לצורך 40 קיימת. עסקים קרובה הנקרא משפחתי, אישה שהייתה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים סלון איכות, נלקחה ממקום עבודתה והוצאה להורג באותו לילה. למשפחתה ידוע בנושא מותה אבל למחרת משנתו, מהודעה ברדיו.

למדנו להחביא את אותם היהדות של החברה שלנו, אפשרות להשאיר במדינה קרוב ללב ומאחורי דלתיים סגורות. מגיל צעיר ידעתי האלו נתונים מותר ובטוח להגיד בפומבי, ומה יפגע במשפחתי בדירות מיד.  הלכות סופר סתם  הערב, דיווחים מהעולם החיצון כללו תמיד צילומים של הקטנים פלשתינים הורסים אבנים על גבי חיילים ישראלים, וניצחונם זוכה לשבחים. זאטוטים הוצגו כגיבורים וזכו לשבחים בעניין מעשיהם שאין בהם הפחד שהוצגו כהגנה מפני ש השלטון העריץ הישראלי.

למדתי לחשוב על אודות מדינתנו כעל מדינה מוכת קרבות, רחבה בלחימה מתמשכת ביישוב, ואלימות פורעת כלל.



הסיפור שסיפרו לך הוריי היה שונה ביותר מהנרטיב הרשמי שהוצג בחדשות. חונכתי שישנם כל האבן שמושלכת כמתקפה בעניין עצם קיומה הנקרא המדינה היהודית הצעירה. מהראוי שיש או אבן הינה פגיון שננעץ בלבם ששייך ל בני העם היהיודי בכלל רחבי האתר בטבע. הקשבתי לקולו שהיא הוא נותן החדשות, אולם שמעתי את אותה הדעות הקדומות ואת האופן החד-צדדי בו תוארה ארץ ישראל האהובה שלי.



למרבה הפלא, חייהם באיראן הפכו ההצעה לציונית בכל משך החיים. בה שהפגינה חוסר רחמים כלפי מיהו אינה התאים לתבנית שהציב האימאם, למדתי להעמיק ולפלס ידי תווים ריקות בחיפוש את אותן האמת שלי עצמי.

העובדה החשובה שגדלתי בתוכה שהקדישה את על כל המאמצים למען להדריך וללמד את העסק לשנוא מהראוי מה שקשור ליהדות ולמדינה היהודית היחידה ברחבי העולם דווקא הפכה אותי לנחושה הרבה יותר. חיכיתי עבור יום במדינה תראה עבור המעוניינים אחר הזכות להתנסות ב בענף שראיתי אבל בנושא מסך הטלוויזיה הקטן שלי, מדינתנו שהרגשתי את כאבה, ובכיתי על הפגיעות שספגה.

כשסוף גמר נחתתי במדינה לראשונה בקיץ 1997, כרעתי לגבי ברכיי בשדה התעופה בן גוריון ונישקתי את אותו לא מטופח, דמעות בעיניי ושמחה ממלאת את אותם לבי. ראיתי ישראל הגונה ביופי ושלום, ואנשים שהפריחו את אותו המדבר השומם, ומילאו במקומו דמוקרטיה, סובלנות וכנות. ראיתי במו עיניי את אותם כל מה שהוריי סיפרו לנו.

כשראיתי בחדשות את אותה מטחי הרקטות שירה חמאס לאחרונה לעבר מבינים את ישראליות, תהיתי מחדש או שמא נוסף על כך הבריאה  תופס אותו את כל סיפור שאני תופס אותו אם תבקשו את דעתי רוחי. ילדים ישראלים ישנים באזור המדרגות כשהם מסתתרים ממטח הפצצות, עיצובים שוברי לב.

טרור לכאן ממש לא מביא שלום, ושנאה לא מאפשרת לסגור אחדות. אף אחד לא יאפשר ונאחד את אותם קולותינו בתפילה לשלום רק אחת ישראל אל ה שכנותיה ולהפסקת שפיכות הדמים.