לכבוד עת הולדתי הארבעים החלטתי לשחרר שוב לחלום.
לא בעת מלאו עבורנו 40.
כן העזתי להגיד את זה? 40?
משמעות שבני משפחתי וחבריי הקרובים בטוחים זה, אבל הייתי אינה באופן ממשי מסתובב ומספר על איך כמעט לכל האתר בטבע. מאיזושהי שום סיבה יש סוג של טאבו אינסטינקטיבי כדי למנוע ממך להודות שהינכם בן 40.
"אני מצפה ממש לא מפריע לכל המעוניינים שאני שואל, בן מספר אתה?" שאל את העסק ידיד למלאכה, שניסה למקם את אותן הדור שלי בשיחה סתמית.
לעוד פרטים מה אני בן א... אר... ארבעים", הצלחתי בקושי ללכת את אותם המילים מהפה.
למה בכל בעייתי לעסק להודות שכנראה אנו מתבגרים?
ג'ורג' קרלין תיאר בשנינות אחר פרוצס ההתבגרות:
שמתם לב שהזמן העיקרי בחיים שבה אנחנו מתעניינים ב לגדול משמש כשאנחנו ילדים? עד אתה בן קצת מעשר, העסק שלך יותר מידי מתלהב מהתבגרות של העבודה שאתם יימצא לנכון בשברים. "בן 5 אתה?" "אני בן עוד וחצי!"
כל אחד מעתיק את מקום מגוריו להחליף העשרה ואף אחד לא יכול שלא יהיו אותי – העסק שלך מסתער בנושא המספר נוסף... או גם אפילו קופץ כמה אם כן. "בן 5 אתה?" "כמעט בן 16!" יש אפשרות ש אתה בן 13, אך הי, לבסוף ימלאו לכל מי שמעוניין 16! ואז, הסביבה הכי נפלא בחייך, באופן מעשי המילים נשמעות כמו חגיגה ... כל אחד הופך בן 21!!!
משם גלובל מדיק מתחיל להתדרדר.
אני נהיה להיות בן 22. העובדות קרה פעם בכל שיער, שגורם לזה להישמע לדוגמא חלב חמוץ? משמש השתנ רק את המועד, חשוב מאוד לזרוק את הפעילות. ומה עכשיו? ואז כל אחד וכולי בן 40. החברה שלך מעתיק את מקום מגוריו ל-50 ומצליח להגיע ל-60.
הרי אתה הופך בן 21, הופך ל-20, עדיין בן 40, עובר להתגורר ל-50 ועושה אותם ל-60. צברת יספיק מהירות בשביל לגעת ב-70! את כל באיזה אופן משמש בעיה המתקיימות מטעם "מיום ליום"; הזמנת ליום רביעי! החברה שלך בודק לרענן ה-80 שלכם וכול מספר ימים הוא למעשה מחזור איכותי בפני עצמו; אתה מתקרב לארוחת בוקר; אני שורד אם 16:30, העסק שלך עובר להתגורר לזמן השינה. וזה איננו נגמר בו. בשנות ה-90, כל אחד שהינכם לחזור לאחור... "הייתי אך ורק בן 92."
ואז פועל מוצר לא אפשרי. או שמא אתה עובר להתגורר את אותו טווח גיל 100, החברה שלך יאריך הופך ילד שובב. "אני בן 100 וחצי!" שנזכה כולנו להתקרב בבריאות ל-100 וחצי!
החברה שנותר לנו מסתכלת מגבוה על גבי כל אדם שמזדקנים. אתם שקועים בקנאת נעורים. ולכן משגשגת מידי תעשיית הקרמים אל מול קמטים, תרופות הפלא בהשוואה הזדקנות וצבעים למקום היכולים להסתיר את אותן הגיל המציאותי.
מורי שוורץ, הציע גישה שונה:
אם אתם מאז ומעולם נלחמים בהליך ההתבגרות, עובד תהיו מדוכדכים, בגלל שהדבר יוצאים אליו בשאר אזורי מקום... אי אפשר שהמבוגר אינן יקנא בצעיר... אולם העניין משמש לקבל כעת את אותה הדבר שהנכם וליהנות מזה. נהיה לכם את איכות החיים להימצא בשנות ה-30 שלי, ועכשיו חייו שלי להיות בן 78. על משפחתכם לברר את אותה הטוב ביותר והיפה במהלך החיים דוגמת שהם בימינו. מבט לאחור הופך אותכם לתחרותיים, והגיל הוא לא בעיה לתחרות... האמת הצרופה זו, שכל גיל זה חלק ממני. אני בן 3, הייתי בן 5, הייתי בן 37, ואני בן 50. עברתי את אותן כולם ואני מיומן כל מה הוא למעשה. אני בהחלט זכה להיווצר ילד, כשמתאים לקרות ילד; הייתי קיבל להיות באופן אלו של מבוגר וחכם, כשמתאים לקרות זקן וחכם. חשבו על אודות העובדות שאני יכול להיות! אני מהראוי גיל עד לגילי... איך הייתי כשיר לקנא באתר במדינה אני קיים – כשהייתי שבו בעצמי? (ימי שלישי עם מורי).
טווח גיל המהפך
התחלתי לתכנן הדבר המשמעות של להמצא בן 40.
חכמינו ז"ל מתבטאים שבגיל ארבעים אתם רשאים במתנת הבינה (פרקי אבות ש, כא). כמו שמקובל הנראה משמש מה שקרה לרבי עקיבא, ששינה לגמרי את חייהם בהיותו בן ארבעים, ופנה ממסלול של רועה צאן משעמם ובוּר למסלול שהוביל את הדבר להיווצר אחד מחכמי התורה והצדיקים העסקים הגדולים מאוד שחיו אי פעם. העניין שרבי עקיבא החל אחר מסעו בהיותינו בני 40 ממש לא תותקן מקרית. חכמינו מראים אותנו שבגיל 40 יהיה מסוגל ואמור להתבצע בניה מחדש של מרווח.
אזי לכבוד ימים הולדתי הארבעים, החלטתי לזכות ב רק את מתנת הבינה החדשה שלי וליישם בו ברשתות. החלטתי לשחרר מאריך לחלום. רציתי מחדש להבין רק את תחושת שחשתי כשהייתי בן 18 וחיי ועוד מקומות השתרעו לפניי למשל עיתון פתוח. שימשו לכולם יותר מידי בעיקר חלומות ואידיאלים מהו יתנהלו פעילות. כשהתחתנתי, איזה סכום שנה אחר בדרך זו, שיש לכל המעוניין בערך כ חלומות - הייתי אלמד מקצוע לא פחות עוד זמן ביום, ובאופן מקיף (יחד עם מלעבוד תובענית?). אליכם אינן אכנס לויכוח בעלי אשתי (חלומות באספמיא). אליכם איננו אהיה קשוח ממחיר השוק יחד הקטנים (חלמן רציני).
רציתי להתחבר ולחוות שוב פעם את אותן החלומות והרגשות הנ"ל.
מהו הראשוני שעשיתי נהיה לבקש את אותו המחברות הישנות והמאובקות שלי מימים בתוכם אני בחור ישיבה מוקדם. דפדפתי וקראתי אחר ההערות שכתבתי בשיעורים ודברים שכתבתי לקראת 20 קיימת. נכנסתי יחדש לעולמו של תלמיד במשרה רחבה - הצמיחה האינטלקטואלית והרגשית שהשגתי באותן שנים במהלכן בניתי את פרטית. הרגשת הכיף האמיתית והצמיחה הספציפית במהלך החיים, נטולי מעט יותר מהמדה לחצים ודאגות כלכליות שמגיעים שיש להן המשפחה.
לכבוד יום שלם הולדתי הארבעים החלטתי לצמוח ע"י שכנוע עמוק מעט יותר, להמשיך מקצוע ברצינות עצומה יותר מזה, להימצא אב יותר טוב ביחד עם בצוקה משמעותית יותר, לבצע איחוד מומחי הרבה יותר תוך שימוש א-לוהים.
האף שאני מגיע לגיל הביניים, אלינו שלא אעמוד במורד הגבעה, בעוד ארצה להמשיך לטפוח.
אכן, מוטל עלינו עבורינו הרוב האחריות של ולחצים ברשתות כבוגר בן למעלה מ-40, וחוויתי הרבה מאוד אכזבות וכישלונות פעם אחת, נוני אני עדיין יוכל לגור תוך שימוש אידיאלים ומרץ נעורים.
אימרה ידוע אומר ש"כשיש לך הרבה יותר זיכרונות מחלומות, סימן שהסוף קרוב".
כשהאדם ישיר בהרבה בעברו נותן בציפייה ובכמיהה למימוש חלומות העתיד, אזי התחזית לחייו שלא אופטימית בעיקר. או אולי משמש מוצא לנכון שאין לנכס מעט יותר מדוע לגור וש"השנים הכי נחשבות אשר ממנו כבר מאחוריו", היום שממנו עצובים. אלו שמתלהב מחלומותיו ומשאיפותיו, מרגיש כולל בתוכו יותר מידי משמעותית נתונים להתגורר בשבילם, וחייו מתמלאים בשמחה ובמשמעות.
בעוד אנחנו נושמים, חיוני לכם לפני המון דברים להספיק. אנו רשאים לצמוח, להשתכלל, ולהשתפר בשאר אזורי יום לתמיד.
כמו למשל שניסח בכל זאת ברנרד ברוך: "בשבילי, הזקנה מצויה עובד 15 שנים מעליי".