להוסיף לבחון את אותו חייו דרך עיניו מטעם משורר.
כמה עולה ספר תורה , נוצר תמהיל יוצא דופן 1 גנים רבים ושונים, ככה שלבעלי, עורך-דין סביר ביותר ולי, רופאה מעשית על פי רוב, מוטל עלינו בן נושא נשמה מסוג משורר.
מגיל צעיר מאוד, כשחיוך מרומם נסוך בעניין שפתיו, הוא נקרא מרים את אותה ראשו ובוהה, כאילו משמש תופס אותו דגשים ענקיים שלא גלויים לעינינו. בזמן שלמד לדבר, הוא נהיה באופן כללי דגשים כדוגמת, "אימא, תלבשי בבקשה את הסוודר ההוא. זה פרמטר לנכס ולעיניים שלכם לזרוח".
לטייל יחד בני הקטן פירושו לדאוג ליופיו הנקרא אמא אדמה שסביבנו. להיות מודעים לכך ששורשי העצים צריכים להיות למעשה תנינים, ושטיפות הגשם על העלעלים העוזרות יהלומים נוצצים שנפלו מתוך השמיים. אתמול ביום נולד אמר, "אימא, תראי! הציפורים רוקדות למעננו!" כשהרמתי את אותן מבטי ראיתי קבוצת ציפורים שהרוח מטלטלת את החסימות סביב, ואכן, ניווכח נהיה שהן רוקדות.
כשאני מקשיבה למקום, הייתי משתוממת מכך שעיניו הירוקות והצלולות רואות מעבר למובן מאליו ומחפשות סגנון טהורה ויפה למעלה. האף שההכשרה המדעית שלי לימדה אותי לבדוק לידידים ולמצבים בדרך הדרגתית ושיטתית, שנות הניסיון שלי לימדו השירות, אחר העובדות שהינו תיכף יש לו את הידע מרגע לידתו – שמעבר למעטה החיצוני מטעם הדבר שנראה מדויק, דבר שמצוי מתחת, תכופות מרתק יותר.
אני בהחלט תלמידת השנה העיקרית בביתכם הספר לרפואה, כשהבנתי לראשונה שהמראה החיצוני יכול מפעם לפעם להטעות. כיוון שהגעתי לשיעור הראיון הרפואי באיחור, קיבלתי חולה שאיש אינם רצה לטפל בתוכה – גבר ללא אזור שמלמל לעצמו בקצה האזור. ניגשתי אליהם וכשהתקרבתי, נאלצתי לסגת בגלל ריחו הלא נעים, פניו המלוכלכות ועיניו המתרוצצות בחוריהן.
"מר אלן?" שאלתי בהיסוס, נחושה בדעתי להסתלק משם בזמן מועט ככל האפשר.
"כן", נעץ בי מבט נוקב.
"אה, הייתי ג'קי, סטודנטית. יש עלינו לנו תמיד 9 שאלות אליך ואחר בדרך זו אינם אטריד ההצעה יותר".
"תעשי את זה מהר", הנו רטן.
ספר תורה מחיר לברר את אותם השאלות הבסיסיות על אודות ההיסטוריה הרפואית מהצלם, עליהן הוא ענה בחוסר סבלנות ובמבט ערמומי. עיניו המשיכו להתרוצץ חסר הרף, נוני יחד עם זה, תשובותיו היוו מנוסחות טוב ומתומצתות. בסופו של דבר, כבדרך אגב, שאלתי, "איך הגעת לכאן?"
בפעם הראשונית מתחילת שיחתנו, מבטו התייצב והסרט הביט בי באופן ישיר. יש אפשרות ש מכיוון שנראיתי שלא מזיקה, משמש הוריד אחר ההגנות וסיפר לכולם את סיפורו. הוא למעשה נקרא יהודי, נשוי ועם אופי כלכלי טוב: מרחב, 2 מכוניות וקריירה בצילום. בגלל מסדרת אירועים: גירושין, הידרדרות הכלכלה ודיכאון, הינו זה לדרך הכאובה מטעם מגורים ברחוב הומה כחסר-בית.
מהיבט של מושכלת, הוא למעשה סיפר לכם הכל בעניין זוועות משכנות העוני. ואז נולד אמר רעיון אינן אשכח לעולם: "פעם אני אמן וצילמתי אלמנטים יפים. מעונין להיות כשיר יאריך להתרכז ביופי".
והנה הוא למעשה התגלה – אפילו מתחת להתסכל שנראתה כה דוחה ועלובה – שימש בה ברק והינו קרן.
כשחזרתי לחדר למחרת, הינו נעלם. נוני באופן מעשי בשנים האחרונות, כשאני תופס אותו חסרי-בית, בסיומה של שמבטם מתייצב והם מפסיקים למלמל, אני בהחלט תוהה אלו מ סיפור אנו צריכים לשיער לספר, אלו מ מן יופי טמון בהם?
בתקופה האחרונה מגיעה אלינו אישה צעירה. זו יצרה אווירה סביבה מסוג יהירות נועזת ששייך ל מישהו שהיו לו בעבר פרמטרים מתישהו. זו נתפסה מלאת קעקועים ופירסינג ונראתה מנותקת, כאילו דברים פעוטים ושוליים כמו רגשות, שלא עשויים להשפיע אודותיה. בזמן שבדקתי במדינה, הבחנתי בסימני דקירות מחט בבטנה. חשבתי שאני יודעת כל מה הפיתרון, ובטון מאשים שאלתי בו, "מאיפה הסימנים האלה?".
"אה, אלה", זו אמרה בביישנות מיוחדת. "אני מזריקה לעצמי הורמונים. הייתי תורמת ביציות לזוג שלא מסוגל לגרום זאטוטים לכאן. עבורינו הייתה משפחה שאימצה השירות כילדה עם סיומה של שאמא שלי עזבה ואני מרגישה שאם יש צורך אנו בפיטר פן שממש מתעניינים ב תינוק וממש לא רשאים, שואף לעזור לטכנאי. יחד עם זאת הדרך הבטוחה שלי לתת בחזרה".
עוד פעם, הרוך מתגלה מתחת לחיצוניות קשוחה.
כשאני משתדל לצפות חוץ אודות מה שנמצא לנגד עיניי, מהם מאשר לנו, לעתים, לטפל בחולים.
עבור 10 ימים באה למשרדי אישה, שהתלוננה בדבר כאבי ראש חוזרים ונשנים שנמשכו כחודש. הזאת נודעה עורכת-דין, שותפה בכל משרד גדול, והותירה רושם מסוג אישה בעלת אפשרות ומאמץ פיזי. כאבי הראש, שהופיעו כל יום שלם בשעות את אותו הצהריים, הפכו מחמירים הרבה מאוד. עם סיומה של תשאול מפורט ובדיקה פיסית כוללת, אינה מצאתי כל סיבה לכאבי הראש, אך הבחנתי בתליון חדשני שענדה לצווארה.
כששמה לב למבטי הבוחן, אמרה, "זה מפסטיבל האנשים הבוער" (פסטיבל מוסיקה עממית בסגנון העידן החדש, שנערך במדבר אריזונה כל שנה).
"וו'או", עניתי, "לא הייתי מקווה לחפש אחרי בכל שיער עורכי דין שאנו שותפים במשרדים גדולים". זאת הסכימה עמי.
שלחתי בה לבדיקות, סריקות ובירורים, אבל מהמדה השפעות שיש שליליות. כשהגיעה אליי שבוע מעתה והלאה, אמרתי לעוזרת, שייתכן כי כאבי הראש נובעים ממתח או אולי מחרדה, נוני ראיתי בלתי משוכנעת ממש. זו רצתה אבחנה ותרופה, ואפילו לא יכולתי להעניק בידה רק את הסחורה.
כשלא שמעתי מהכתבה בהרבה יותר, הנחתי שמצאה רופא את אותו. ואז, כל שבוע שהיו לו בעבר, הנוכחית עוד פעם.
"ד"ר יאריס, אתר שאמרת גרם לנו לדעת 5 דברים".
"באמת?" שאלתי, מופתעת מכך שהקשיבה וניסתה מקום מהשיטות שהצעתי להתרגעות והפחתת המתח.
"צדקת – ב"פסטיבל בני האדם הבוער" בהחלט יש להמנע מ עורכי-דין, שהם שותפים במשרדים גדולים. עובר להתגורר עבורנו מזל טוב! החיים הוא חיי האדם האחרון שלי בעבודה!"
זו גם עמדה לבצע לחפש עבודה כסנגורית מטעם בני נוער במצוקה ואף להתחיל לעסוק בהתנדבות. בהחלט לא תתפלאו לקבל שכאבי הראש נעלמו.
במהלך עם הזמן שבהן אני בהחלט יוצר ברפואה, עיתים חומרי הדברה הפכו להיות יותר ויותר בולטים. למשל המנהלת הבכירה שהתלוננה בנושא בעיות הצוואר, או גם שהתפטרה מעבודתה בשביל להגיד. דוגמת שהיא ניסחה זאת: "בלבי, מנקה ידעתי שנחוץ בתוכי ספר. בפתח הגיע הזמן להוציא את הדירה החוצה, לאור". ומנכ"ל ההיי-טק שסבל מכאבי גב תחתון, או שמא שפתח קרן על מנת הילדים חרשים, "כדי להעניק בחזרה".
בעודי עדה על כל זאת, אני בהחלט מבעוד ועד להבין, שעבודתי כרופאה ממש לא בעיקרם לאבחן מהו הולך בגופם ששייך ל בני האדם, אלא גם לסייע לקבלן לחפש אחר האור המופלא הנקרא נשמתם. חונכתי לעסוק במדע הרפואה, אבל הייתי מקווה, שבעקבות הדוגמה מסוג בני, אלמד לשדרג למשוררת ברפואה.
בעודי מתבוננת בבני, ראשו מוטה פשוטות הצדה ופניו מאושרות בעודו צופה בצבעי הוורוד והכחול מטעם שקיעת השמש החמות החורפית, הייתי מתפללת, שהחינוך שלנו לא יוציא מהם רק את ה"מוזרות" שלו ושאיכשהו, דרכו, אלמד לעיין רק את הציפורים רוקדות.