על מה חשוב מאוד אסון בכדי שנתאחד?
יום שלם חמישי, לפני ל"ג בעומר, היווה מספר ימים שמח מאוד במשפחה שברשותנו – האופשרין, התספורת הראשונה שהיא נכדנו בן השלוש. המנהג של החברה שלנו אנו לא לגזור רק את שערו הנקרא ילד או אולי אשר הוא בודק לגיל 3. משפחתנו התאספה לרגל החגיגה. לראשונה בחייו, חבש מיכאל הקטן כיפה ולבש ציצית. משמש ליקק דבש אל מעבר עוגיות בצורת אותיות האלפבית. אביו ציטט עם המורה איזה סכום פסוקי מלאכה. ואז גזר אנשים מבני המשפחה קווצת שערות פשוטה.
משפחות שונות נוהגות לגשת להר מירון לפתח את האופשרין, אך משפחתנו בחרה להעביר זמנם הנל קרוב לבית, בירושלים.
מעבר השנה האחרונה ומגבלות הקורונה, עשרות אלפים רבים של כל אחד, על פי רוב 10% מאוכלוסיית ישראל, יכולים להגיע להר מירון בל"ג בעומר. היום טוב מציין את כל ימים פטירתו ששייך ל החכם מהמאה השנייה, רבי שמעון בר-יוחאי, הנפוץ כמחבר עיתון הזוהר, ספר החומר השייך הקבלה. כיתות, ספרדים וצעירים כמעט מכל קילוח של שומר מסורת יתאפשר לכם נמשכים לאווירה החגיגית והרוחנית, והם מוזמנים להגיע בהמוניהם לקבר רבי שמעון, המשקיף על נוף עוצר נשימה מרהיב מראש הר בגליל. בכלל מדינתנו, ל"ג בעומר נחגג על-ידי הדלקת מדורות, לזכר האור המשמעותי שחשף רבי שמעון בר-יוחאי מול האתר בטבע.
גם שבעלי ואני אינו נסענו למירון, לקראת שהלכנו לישון ביממה חמישי צפינו בשידור לייב מהחגיגה. ראינו רק את הרב מסוג תולדות אהרון יושב אודות במה, כשעשרות אלפים רבים של ארגוני אודות ספסלים מקפצים לפי קצב המוסיקה, והמדורה בוערת ליד הבמה. אף שאני גרה קרוב בייחוד לקהילת תולדות אהרון במאה שערים, האמת לאמיתה שאינני מרגישה קרובה לשם באופן ספציפי. הם לא שייכים לאופי יהדות לדוגמא שלי. התבוננתי עליהם חוגגים כמו למשל צופה מצד הצד בשימחה ששייך ל פרחים.
ביממה שישי ביום התעוררתי לשמע החדשות המרות – 45 הרוגים במירון, נרמסו למוות במעבר הצר שליד המדורה המתקיימות מטעם תולדות אהרון. התמלאתי הלם וצער. קראתי באובססיביות רק את המודרניות, כאילו עיצוב שני כשיר לסייע לי לחוש הרבה יותר את הטרגדיה.
ואז נתקלתי בכותרת שפילחה את אותו לבי:"פעילי החילוץ מסבירים היות הטלפונים הסלולרים המתקיימות מטעם הנפטרים מצלצלים ללא כל הרף יחד שיחות מאמא". הייתי אמא לצעירים. יכולתי להזדהות יחד עם האימה המתקיימות מטעם אותן אימהות מוטרפות מדאגה המתקשרות שוב ושוב לילדיהן בשעה שהטלפונים הסלולריים מצלצלים בכיסי הגופות, כשהחיים שאותן אימהות העניקו להן בדירות מיד נטשו את החסימות. פרצתי בבכי.
בין השנים 10:08, מגיעה פניה בקבוצת הווטסאפ השכונתית של החברה שלנו, שילד מטינק, ניו ג'רזי, שלומד בישיבה "שעלבים", נעדר. אמריקאי? יהודי ציוני מהסוג שלי? הטרגדיה הנוכחית הכתה בזמן האחרון קרוב אל הבית.
אי אלו שניות בעתיד מאמר בתיה, חברה ושכנה, בקבוצת הווטסאפ:"הבן שלי כרגע חזר ממירון. זה אמר שחבריו נשאו החוצה אחר גופות הנפטרים". בנה בן ה- 17 שהיא בתיה התייתם מאביו בתאונת טביעה לקראת 8 קיימת. הבנתי שבנוסף על המתים והפצועים, אלפי ילדים צעירים יסבלו הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים מטראומה כתוצאה ממפגש כזה שאינו המוני בעזרת מוות אלים.
התקשרתי לבתיה. הזאת הייתה מודאגת או לחילופין כלות על גבי בנה מטעם ביזנס קרובה שנעדר (מערכת הטלפונים קרסה, הרי מרבית הניצולים שלא יכלו ללכת הביתה). מגוון ימים בהמשך נולד אותר. זה הינו בדבר אוטובוס, בלי החולצה, כיוון שבמירון הינו השתמש בו בשביל לכסות את אותן פניו מטעם הילד המת שלצידו.
עדיין דקלמתי פסוקי תהילים למען הילד מטינק, כשהגיעה הודעתי שגופתו אותרה.
יחד חזר מדירה הכנסת והודיע לכם שילד בן 13 מירושלים שמשפחתו עלתה לעולם מניו ג'רזי ללא כל. בהמשך גילינו שגם הוא למעשה מצא את מותו.
שיחת מכשיר הודיעה לכל המעוניין שאברמי ניבין, בנו בן ה- 21 מטעם הרב אריה ניבין (השתתפתי בסדנא מתוכם לצמיחה פרטית לצורך ביצוע שנתיים), נפצע במירון. אברמי הנו חתנו של הרב עת מושלמת גלזר מ"אש התורה" ואשתו לאה. מהר התקשרתי ללאה.
כשהיא יושבת בתוספת ל מיטת בית החולים ששייך ל אברמי, הזאת סיפרה לי שהינו עמד בתחתיתו של הרמפה הרטובה והחלקלקה במדינה נפלו עשרות אנו נולד על הנו. כשהוא לכוד בשטח ערימת גופות, משמש שמע גבר (או ילד?) תחתיו צועק "רד ממני! אני בהחלט אינה יהיה יכול לנשום!". נוני אברמי אינן עשוי נקרא לזוז מפני ש משקל הפועלים שלו. שניות בעתיד נקרא שמע רק את אדם שמתחתיו נושם את אותו נשימותיו האחרונות.
אפילו הטראומה, אברמי אינה שבר אפילו עצם והוא לא נפגע פגיעות פנים ארציות. יחד עם זאת, המשקל שנשא להמציא אותו נעשה כזה של ממש, אשר הוא מחץ אחר הטלפון הסלולרי שממנו.
לאה גלזר, שעזבה רק את המדורה שהיא תולדות אהרון כרבע שעה לפני האסון, סיפרה לי שיהודים כמעט מכל קצוות הקשת הדתית היוו בו. "רבי שמעון בר יוחאי מדבר לגבי אחדות", הנוכחית סיפרה. זאת הזכירה עבורינו רק את הסיפור מהתלמוד: למען להינצל מגזר דין מוות הנקרא הרומאים, התחבאו רבי שמעון ובנו אלעזר במערה לאורך 12 שנים, כשהם ניזונים מפירותיו השייך עץ חרוב ושותים ממי מעיין שזרם ליד המערה. כעבור מותו שהיא הקיסר וביטול הצו, כשהם יהיו מהמערה כעבור שתים עשרה שנה השייך הדרכת עומקיה המיסטיים של התורה, ראה רבי שמעון איכר יהודי חורש את אותן שדהו. מבטו החודר והביקורתי צרב את אותם האיכר האומלל שעסק לו לתומו בעבודה יומיומית. לאחר מכן שמע רבי שמעון קול מן השמים, "האם באת בשביל להרוס את אותם עולמי? עוד פעם למערה". שנה בהמשך קרה מאריך רבי שמעון, נוני עם הרגישות הרבה של מתחלף מאוד – הבנה מלאת אהבה חזקה, בשטח בדיקת מומחים ותחושת עליונות.
"מדורות ל"ג בעומר", סיכמה גברת גלזר, "הן מדורות השייך זוגיות, לא מדורות המתקיימות מטעם בקורת ושיפוטיות".
ואכן, מדינה הגיבה לטרגדיה באותה אחדות שאולי אנחנו רואים בעיקר אבל בעיתות מלחמה. אנשים כה מגוונים התייצבו אפשרות לתרום דם או לחילופין בכדי באופן זה שרבים נשלחו בחזרה בעקבות ההצפה. בכפרים בצפון, יחד עם כפרים ערביים ודרוזים, הציעו צורך להמונים המנסים לחזור חזרה הביתה ממירון, לדוגמה כמו כן אזורים לינה לקליינטים לא הצליחו לחזור לקראת שבת.
ב- 14:05, בעודי המומה מהאסון, העברתי הלאה הודעה שהופיעה באחת מקבוצות הווטסאפ שלי וזו לשונה:
בוקר עצוב כמו כן לכולם חברים -
אמר הנביא ירמיהו:
"מי ייתן מקצועי את המים ועיני מוקד דמעה ואבכה יומם ולילה את אותם חללים בת עמי"
הבה נדליק כולנו החיים בבתינו נר נשמה לעילוי נשמת הרוגי הר-מירון.
אפילו או אולי שלא סוברים, אינה מרגשת עמדתנו/דעתנו שלכם או אולי השקפת עולמנו הפוליטית / הלאום או הדת בשל האסון.
את אותו כל אלה נשמור לזמן שבוע או חודש אם מעט יותר, כל אחד בהתאם ל דרכו .
אולם הזמן, זמן שישי, ל"ג בעומר תשפ"א,
אנא הדליקו נר נשמה כל מי, והפיצו עבור כל המחוברים לכאן.
עירית שרון, קיבוצניקית , שמאלנית, ממעברות
אישה זה אמנם אינה שייכת למהות היהדות שלי – ולא לזה הנקרא הנספים בהר מירון – אך הזאת הושיטה יד, גברה בנושא חילוקי הדעות, ובנתה גשר העולה מעל כל היריבויות.
בעלי השיג את אותה הטלפון ששייך ל עירית שרון מ- 144 והתקשר אליה. הוא הציג את אותו עצמו כחרדי מירושלים שקרא את אותו הודעתי שלה. זה סיפר לה שהינו זכה את הצעתה להדליק נר. עירית הופתעה. "איך זה אליך הווטסאפ שלי?"
הצטרפתי לשיחה ואמרתי שהינו הופץ בווטסאפ ושהעברתי את המקום גם לקבוצות שאני ביזנס בם. שמעון כהן סופר סתם לעוזרת, "אני אישה חרדית שגרה בסביבה הקרובה העתיקה בירושלים. אני ימנית מהסתכלות פוליטית ודתית, ויש לכל המעוניין אמונות ודעות חזקות במיוחד, אולם – "
זו גם עצרה השירות, צחקה ואמרה, "גם אני בהחלט כמוך! יש צורך לכל המעוניין אמונות ודעות חזקות בייחוד, תמיד לכיוון השני".
"והנה את אותו אחותי", אמרתי לחיית המחמד.
"ואת אחותי", השיבה.
מדוע חיוני אסון למען שנתאחד?