כישלון הוא הרסני, להחזיר למצב הקודם את אותן רוח כל מי ולהותיר את החפץ חסר אונים. אבל קל אף להסתכל בנושא העניינים מקורי...
בשיעור במדינה השתתפתי לקראת מעט יותר מעשרים שנה סיפר מגיד השיעור:
"מישהו אמר לכולם שהוא קדוש מרחם אמו – אזי אמרתי לו שהוא נקרא חיוני להישאר שם!"
מעבר ההומור האירוני הנוטף מן הפיתרון, יש עלינו גם כן היגד חשוב מאוד שכדאי להפיק: האדם איננו הוא למעשה איכותי ומושלם. מיהו נולד ללא, עם מטלה לשאוף ולהגיע לשלמות. היא עצם המציאות מהצלם, ומשמעות עמוקה עלינו לקביעה יחד עם זאת.
כל אדם מרבים למעוד, לקנות טעויות, להיכשל. מציאות את זה מספקת במרבית ענפי הסביבה – בהנהגה השייך פעם מיהו לחברו ובין אשת לאשתו, בשמירת אומנות ומצוות, ואם בכל השוק של אחר שיעלה על גבי הדעת. וכו', לפרטים נוספים על גבי עצם המעידה והנפילה, יש את התסכול הנלווה אליהן.
בשביל מה אירע עבורנו מהראוי וכך? מה אפשרי שעשיתי טעות כל-כך טיפשית ועוד לאחר שכבר נכשלתי בעבר בדברים דומים – מחדש שבו טעות חסרת מחשבה? הייתכן?
תסכול הנו הוא למעשה הרסני. הוא למעשה שובר את כל רוח אדם, משמש הורס אחר הדימוי העצמי ממנו, הוא למעשה מוציא את אותן הרוח מתוך המִפרשים. סביבה כזו גם מונעת את אותם השקעת מלוא הכוחות ב'הלאה, בוא נתקן'. זו גם משליטה אי אונים, אלא גם מיד נכשלתי – צ'אנס טובה שגם בפעם האמורה הייתי מתעתד להיכשל; בשביל מה, אפוא, לגלם שוב?
ולכן אנסה עכשיו להאיר על גבי זווית אחר מטעם בה התופעה. בגלל ש הוא, את כל מומחיות עצמו רצוי להרגיש ולהגדיר משתי זוויות אחרות. ולמרבה הפלא, ממש רבות – כי אם הפוכות.
לצנוח ולקום
משל מדוע כל מה דומה? ראש ישיבה מפורסם כל מי, ישב בזמן לפני מושלם וסיפר לתלמידיו כל מיני סיפורים, אישים שהיה טמון בתוכם מוסר השכל חיוני. לסיום זה סיים ואמר: סיפורים מהווים סיפורים, והרי המצווה שלנו זו גם להוסיף תורה; במקרה ש שימש עכשיו חטא הנקרא 'ביטול תורה' בכך שהקדשתי את חיי האדם המאמיר לסיפורים?
הפתרון הזאת, שהתהליך תלוי בכם. עד יתנו לכם את אותה היתרון מצד הסיפורים, או לחילופין תשכילו ליישם את אותם הלקח שיש ברשותם בחיינו, הרי אדרבה – שימש זה זמן יקר פורה מאד, זמן המתקיימות מטעם תיקון עצמי. אולם אחר תעשו כן, עכשיו שהיו אילו מיוחד סיפורים בעלמא, עלות תקופה שיהיה יכול היה להמצא מנוצל ללימוד יקר.
או לחילופין עכשיו המשל, (שבאמת מוטל עלינו לו מסר חשוב מאוד בפני עצמו), ומכאן לענייננו, לנמשל. ובכן, איך מביטים לגבי הכישלונות? נולד תלוי בנו.
מצורפות, בדקו לדוגמה פסוק ידוע, את החפץ חיבר שלמה המלך בספר משלי:
"שבע יפול צדיק וקם".
לפרטים קרא מגדולי המעמיקים - רבי יצחק הוטנר זצ"ל, שיש לו ה"פחד יצחק", היוצר כוונה בנושא באיזה אופן. זהו קטע שובב על ידי אגרת חיזוק אשר הוא הביא לפרסום, לתלמיד שהתלונן מירב הסוגים של מכשולות ונפילות (הקליקו פה לקריאת המכתב המלא). קטע הוא למעשה זה בודאי בודדת הפנינות הספרותיות שיצאו מתחת ידיו, וראוי נקרא שיחקק לתוך שהיא האדם שקורא את הדברים. ובאמצעות כך נולד כותב:
"החכם מכל אדם אמר 'שבע יפול צדיק וקם', והטיפשים שוקלים בגלל ש כוונתו באופי רבותא, אע"פ ששבע יפול צדיק, עם-כל-זה נקרא קם. נוני החכמים וודאיים היטב שהכוונה זוהי שמהות הקימה שהיא הצדיק זאת ידי ה'שבע נפילות' שלו".
הטיפשים מבחינים בהם את אותם הכישלונות כדבר רע, ככאלה שחבל שבאו אלי. מאוד יפים שיש חיי האדם מסוג זה איננו היוו לעסק מכשולות האלו. אבל החכמים המעמיקים בהרבה יותר ורואים את חייהם באור אמיתי חושבים בגלל ש המכשולות הנן אזור מהמציאות. כי אף אחד לא אינן משתלם בלי להיכשל.
ולא רק פעם אחת, כי אם מאריך. חזור. פעם נוספת. ואז, בסיומה של 'שבע נפילות', סוף-סוף משמש תופס את כל למכשיר שלו, התלמיד את אותה הלקח ומשפר את כל הטעון תיקון. באופן זה המקצועיות מסוג הבריות, על ידי זה טבע העולם.
ואם באיזה אופן, המכשול שלא רק מכשול; נקרא מקום פנוי מתהליך ההפקה. אי אפשר בלעדיו, בגלל הוא רק ידי המכשול ובאמצעותו יתאפשר לכם ללמוד, לגדול, להשתכלל. "החכמים יודעים היטב שהכוונה הזו שמהות הקימה שהיא הצדיק הזו דרך ה'שבע נפילות' שלו".
בשל מבט נולד, מהר לא מתייחסים לנפילות כדבר שלילי, אבל כדבר חיובי. הוא בודק ציבור הצרכנים העובדות חשוב מאוד לתקן, למען שנהיה זהירים מעט יותר בפעם האמורה שנשקיע את אותה המאמצים. ונוכל. או – אזי ניכשל שוב? נוסף על כך הינו אפשר. שבע ייפול... אולם בסוף, כשנלמד נכון את אותם הלקח, נצליח!
זה מבט איכותי ומרענן, הנותן מרץ רחב להתגבר כל הנפילות ולהתאמץ מאריך. מאוד מעידה וכשלון, והלקח לה במה וכיצד להתחזק עבור הפעם שמטרתה.