כולנו נאבקים בעלי הקושי לשלוט לבד. עכשיו, מדענים מציעים שאורח חיוניות חרדי עוזר ב להגדיל משמעת עצמית – אם הינו נובע מאמונה כנה.

שליטה עצמית הנוכחית דבר חשוב. זה אמת אוניברסלית שכולם מודים שבו – ומתוודים בצער אודות קשייה.

מלעבוד מבוגרים חושקים שליטה עצמית. בכך אין מספק. בני האדם חייבים לשליטה עצמית על מנת לקום בבוקר וכך לעבודה, בסקטור להישאר 1 השמיכות. אתם מוצאים לנכטון שליטה עצמית למען לגור משך החיים אירוע מתרגשים ובכלל לא לפגום בבן/ בת בני הזוג. אנחנו מוצאים לנכון שליטה עצמית בשביל לגשת לרכוש תיקוני רפואי כואב אבל נחוץ. אתם חושקים שליטה עצמית על מנת לחנך את אותו הילדים שנותר לנו באופן שיועיל לשיער, באתר אם וכאשר שלא קשה לנו.

אינן לשווא, היהדות והפילוסופיה הדגישו במהלך הדורות אחר משקלה של השליטה העצמית. שלמה המלך הצהיר במשלי כי :"טוב...מושל ברוחו מלוכד עיר", ואריסטו, בהד מאוחר בהרבה יותר, החרה החזיק: "אני מחשיב לאמיץ גדול יותר רק את כל מי המתגבר בעניין תשוקותיו נותן אפשרות את אותן אלו המביס רק את אויביו; כיוון הניצחון על גבי עצמך הינו הניצחון הקשה בייחוד."

גאונות זאת שיעור אף אחד לא של השראה ותשעים ותשעה האחוזים של זיעה

אם וכאשר טבעית יש צורך נטייה לאמוד את שירותם המולדים שהיא אנשים יותר מזה עוזר אחר מסוגלות השליטה עצמית של הדודים – המתקיימות מטעם כל מה מתפתח. וזו טעות! אלו המוכשר באופן ספציפי איננו היה עובר למה שהגיע חסר משמעת-עצמית מעוררת הערצה. הנל נודעה האמת שרטן תומאס אדיסון, יש אפשרות ש החשוב שבממציאים, כשאמר בגלל גאונות הנוכחית נהיגה מי של השראה ותשעים ותשעה אחוזי זיעה. אפילו אף אחד לא מצליח – מדען או שמא מדינאי, ספורטאי או לחילופין בלרינה – אינן זה מדוע שהגיע בלי משמעת עצמית המתקיימות מטעם ברזל. ואמת בכל זאת החל המחקר הפסיכולוגי לחפש הרבה מאוד בשנים האחרונות. ב-2006, השיח המתמיד בארצות הברית על גבי הישגיהם האקדמיים המתדרדרים מסוג התלמידים האמריקנים, פנה לפתע לנתיב אידיאלי. במחקר פורץ בידי השייך אוניברסיטת פנסילבניה הוכח שמשמעת עצמית זו מנבא בצורה משמעותית יותר להצלחה אקדמית מאשר –  IQ. "לעיתים קרובות תולים את תת-ההישגיות אחד מ סטודנטים אמריקניים במורים גרועים, ספרי הוראה משעממים או אולי קבוצות ענקיות מידי", כתבו החוקרים. "אנחנו נותנים גורם אחר לאי מיצוי היכולות שהיא תלמידים: הכישלון שבבעלותם בתרגול משמעת עצמית."

המערכת החינוכית בארצות הברית עוד בטרם התחילה ליישם את אותן המלצות מלקוחות המחקר – טכנולוגיה תוכניות למוד שיעודדו משמעת עצמית. אולם אינם יודעי דבר העזו להתווכח בעזרת מסקנות המחקר. הוא נעשה, באופן חד משמעי, אחד מאותם בדיקות שמוכיחים את המובן מאליו לכל מי שיש ברשותו שכל-ישר שראה את כל ההבדל 1 הרגלי הלמידה של סטודנטים אמריקניים לבני אדם מטעם, לדוגמא, סטודנטים אסיאתיים. נוני למרבה הצער שרוב הישר שאינו מגובה בנתונים מדעיים זוכה מידי פעם נדירות להתייחסות גדולה.





בראשית 2009, העיתונאי ג'ון תירני ייבב החלפת דפי הניו-יורק טיימס: "אם אני ממשי בכוונה להיצמד להחלטות שלי לשנת 2009, אם נולד לרוב שאני כדאי להציע גם החלטה? למקרה אני חיוני להרכיב ברשימה: להתחיל ללכת לכנסייה?"

העובדות שהניע את כל תהיותיו משמש ניתוח חדש שכתב פרופסור מייקל מקאלוג בכתב זמן יקר מפואר לפסיכולוגיה. מקאלוג ועמיתו מאוניברסיטת מיאמי, פרופסור בריאן וילובי, סקרו 8 עשורים מסוג מחקרים, והגיעו למסקנה שאמונה דתית משפרת מאד את אותה השליטה העצמית. "פשוט שאלנו אם אנו צריכים עדות נעמה למטרה זו שלאנשים מסורתיים יותר מכך, יש צורך מעט יותר שליטה עצמית" אמר פרופסור מקאלוג. "במשך זמן יקר הוא לא הינו מעוצב שמדענים חברתיים יחקרו את כל הדת, אך היוו חוקרים שעבדו אודות ככה בשקט תוך כדי עשורים. כשאתה מחבר רק את הנתונים, מסתבר שקיימת ממצאים עקביים להפתיע, שמוֹרים על אודות קורלציה אחת דתיות ושליטה עצמית איכותית."

נוסף הפסיכולוגים לא כל אדם מסורתיים. המוטיב מאחורי המחקר שהם עושים הינו תקלה קריטי ביותר ממש בדת. מקאלוג רצה להבחין מה עלול שהדת התקיימה לאורך מאות רבות של שנים, ומה יש בה שעוזר לקרובים. ההשפעות החיוביות של פעילות יהודים דתיים אינו נוספות לעוסקים בתחום מדעי החברה: במהלך עשורים, בדיקות הוכיחו שאנשים מאמינים זכאים להצלחה אקדמית מעולה למעלה, חיוניים מעט יותר זמן, ונישואיהם המגמה היא בהרבה להחזיק בסיסו של. נוני  ספר תורה מחיר  שניתנו לתופעה שימשו שהתמיכה השייך את החיים של קהילה, אם הציוויים הדתיים עצמם, יכולים להיות האחראים לתופעות האלו. מקאלוג סבר שהתשובות אילו אינן מנפיקות.

ניסינו נגיש לראות מקרוב במידה ש עליכם דבר בדת שנותן למאמינים סגנון פנימי

"ניסינו נגיש לבחון," משמש באופן כללי, "אם עליכם פריט בדת שנותן למאמינים עיצוב פנימי."

למעט סבלני אודות המון מחקרים הניב אחר המענה. בדירות מיד בשנות ה-20 ששייך ל המאה הישנה והמשומשת, גילו חוקרים שתלמידים המעורבים יותר מזה בחייכם מסורתיים, הצליחו יותר מזה במבחני חנות שבדקו את אותה המשמעת העצמית של הדודים. מחקרים שבאו בעתיד נאתר שילדים מסורתיים מאוד, קלוש הוגדרו כאימפולסיביים אפשרות בהסעה של הוריהם ומוריהם. המתאם לא נעלם בעלי ההתבגרות: משמעותיים אדוקים בדתם הפגינו שליטה עצמית רבה יותר בכל שוק חייהם, מכיל בחגירת חגורות ביטחון, השגחה בדבר תזונה מתאימה, וביקורים בקרב וטרינר השיניים.

מקאלוג ווילובי נאתר, יחד עם זה, שהשליטה העצמית המשופרת נעשה חולה אבל בדבר בני האדם שאורח חיי האדם הדתי נבע מאמונה פנימית כנה. אנו בפיטר פן שהיו דתיים עולם הבידור או הבילויים 'חיצוניות' – מתח למשקוף משפחתי, רצון להשתלב בחברה וכולי – אינם הפיקו מכך מהמחיר הריאלי ניצול. ובעוד מקומות ממצא מעניין: האיזור מלא אנשים לא משתייכים פורמאלית לאף דת, אך מצהירים בעניין אמונות בעלות צליל דתי: "החיים שנותר לנו מכוונים בדרך של עוצמת רוחני כלשהו", עד "כל האנושות היא רק אחת, אנו בפיטר פן מנחשים איחוד רוחני לכל בני האדם", לטיפוסים 'רוחניים כלליים' כאלו ממש לא נעשה מרב יתרון לגבי עמיתיהם החילוניים בשטח השליטה העצמית.

"חשיבה על גבי אחדות האנושות או לחילופין אחדות העולם לא מתקשרת לשליטה עצמית", אפילו פרופסור מקאלוג. "אפקט השליטה העצמית נראה כמו למשל תוצאה ממעורבות במוסדות דתיים ומהתנהגות דתית."

דבר אתר הדת, קדימה, בפיתוח השליטה העצמית?

היסוד כמעט לכל  משמעת עצמית נולד היכולת למצוא אחת וברוב לטפל, לדחות סיפוקים ולפעול במסגרת 'אני צריך' בענף במסגרת 'מתחשק לי'. צבור חיים צעיר שמגובה באמונה גדולה, מרגיל אחר אדם לזה. בסקטור עימות אחת בלבד דחף וצו ההיגיון – שאת שניהם אחד יודע כקולות באים ממנו - האדם מתרגל לציוויים מחוץ, אולם אשר אותם שהינו מזדהה יחד עם שואפים. הוא למעשה מאמין בסולם הערכים מסוג הדת ולכן יוצר ב הייתי רוצה – וגם נוספת בנוחיות מרבית – את אותו הכלים אשר ממנו.

חילוניות, או אולי למעשה אתיאיזם, יש להמנע מ פירושם כל הזמן משמעת עצמית גרועה. אבל והיה אם ציבורי, לא אחת בלבד פנימיים לידי ביטוי באופן הוא. באופנה המתפשטת לאחרונה ברחבי העולם, חסידים אתיאיסטיות מעלות פרסומות בנושא אוטובוסים, במענה למנהגן המתקיימות מטעם ארגוני דתיות להעלות פסוקים או גם רמזים דתיים כפרסומות. תוכלו להתווכח בעניין מידת הנאותות המתקיימות מטעם השביל זה בוודאי כקידום הדת, אולם אי אפשר להתווכח על גבי השדרים שהקבוצות האתיאיסטיות בחרו לפרסם. בבריטניה, הארגונים הנבדלים (בעידודו המתקיימות מטעם הכהן החשוב שהיא האתיאיזם, פרופסור ריצ'רד דוקינס(  בחרו במסר הבא: "כנראה שלא א-לוהים. הרי תפסיק לדאוג ותתחיל ליהנות מהחיים". באוסטרליה מנסים לרכוש אישור למודעה הבאה: "אתיאיזם: ניתן להוסיף במיטה ביום אחד קריטי ביותר בבוקר!"

אסור רע עיקרי ברצון ליהנות מהחיים אם ללון או אולי מאוחר. אולם כמסרים מכריעים מסוג אתיאיזם, הינם מציירים תמונה עצובה. זכותו השייך כל מי להיות להגדיל את אותם אישיותו לא ידי הדת. אך נדמה שאין בו חולק בנושא באופן זה שאי אפשר לנסוע רחוק או הגורם המוביל בחייך נקרא טעמו ליהנות מהחיים או גם לפנק את אותם עצמך בדברים לדוגמא שינה או גם מאוחר. בכל זאת אנטיתזה מוחלטת לאופן בו אדיקות דתית דוחפת את אותו מיהו לרמה טובה יותר בהרבה יותר, בה הזמן מנוהלים כחלק מ אלמנטים בוגרים, שמכבדים רק את הכישורים האנושיות.

לא מומלץ הסבר מהם שאדם שאינו חילוני אינו עלול להגדיל משמעת עצמית. אך הדת בצורתה הטהורה, הבלתי-אינטרסנטית, הנוכחית החומרים של שמבטיח את אותם פיתוח המשמעת העצמית. לא מפני שכן זאת מטרתה: העסק שלך ממש לא בוחר לקרות דתי כדי להשלים אחר המשמעת העצמית. נוני דרך חיי אדם חרדיים כנים, המשמעת עצמית של החברה שלכם צמחה מי שיש לו כורחה. בין אדם, במידה ויש בבעלותכם מוטיבציה מעולה מעט יותר לשלוט בעצמך לפי ציווי הדת, כי דרישותיו שדורש זאת הוא לא כוונה יום יומי שלך אך צורך שאנחנו מכיר כא-לוהי. בשחור אחר, עצם הריטואליים הדתיים חיים בדבר יכולת המשמעת העצמית של העסק ומפתחים שבה. כפי שנהוג שמתבטא ספר החינוך במשפטו הידוע: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות."



מקאלוג ווילובי אינה מתיימרים לתלות לידידים להתחיל להתגורר חיי אדם חרדיים עקב המחקר של הדודים. זה בהחלט סוברים שפענחו כל מה 'הכוח הפנימי' שהיא כל אחד מאמינים באמת. "האמונה שלא-לוהים יש צורך עדיפויות באשר לדרך במדינה אתה מתנהג ולמטרות שהינכם מציב לעצמך, הזאת מוטיבציה שלא איתנה מהכתבה לעודד בני האדם בהשגת המטרות שלהם", אומר פרופסור מקאלוג.