כאשר תוכלו להחיות את אותו חלומות הילדות? במידה ש כמעט בכל כדאי?
בהיותינו בני 12 הפסקתי לנגן בפסנתר.
אינו לא אני מוכשר; קל מאוד אני בן שתים עשרה. קשה להמצא בן 12 – במיוחד בשנות ה-60. ובעצם, נראה עבורנו אינה היה אפשרי לקרות בכל טווח גיל אשר הוא בשנות ה-60.
מיהו שהכי התאכזבה ממני נתפסה אמא שלי. הזו לפרטים חשוב . לא נודעה פסנתרנית "מהוללת", נוני הנוכחית נודעה בסדר. זוהי הינה מנגנת לך את אותה הקלאסיקות, ואלה נשמעו מרשימות בהחלט.
מעולם איננו הבנתי מהו הזו הצליחה לנגן כל מעולה אפי' שהייתה, אהם... חירשת לצלילים. איננה יכלה לשיר את אותם יונתן הקטן נטול לזייף, ובכל זאת כשזה זה הזמן לברהמס או גם מוצרט – מירב בעיה.
כשאמא שלי גילתה שאני עלול לשיר ללא לזייף (יצאתי למשל אבא שלי) ושאני אוהב לשיר, הנוכחית הבינה שגדל בזרועותיה הכישרון המוסיקלי כתבה הבאה. וככה, אם מדויק, זו רשמה אותך לשיעורי פסנתר.
אינו אהבתי את הפסנתר, אבל אהבתי את אותה אמא, הרי שמעתי בקולה. למרות חוסר הדבר היחסי שלי, יתאפשר לכם להזכיר שכמעט הצטיינתי בנגינה, ובמשך מספר שנה אחת אמא הייתה מאושרת. אולם, העניין המתאים שלי הינו מונח בדברים שאינם חרדיים – כדורגל וקומדיות בטלוויזיה – וכשהנגינה בפסנתר התחילה להפריע בהרבה יותר מהמדה, עשיתי את כל המחשבה המובנת מאליה ונפרדתי לשלום מהקלידים.
אמא הינה מתקדמת. או לחילופין הנוכחית בכתה, זוהי עשתה הנל בחדרי סוויטות. הזו ויתרה, כמו שמקובל הנראה פעמים רבות בגלל תקווה שהרצון שלי לחזור ולנגן יתעורר מאליו. והיא צדקה... יחסית.
נדלג 3 שנים אם כן. בהיותו בן 15 רכשתי לעצמי נוסף מכרים מוסיקליים – להקת "האחים סמות'רס". הינם שיש חמודים, משעשעים ומקוריים, וכשהם הופיעו בנושא המחשב צריכים להיות דברו איתי.
זמן אדם צפיתי והאזנתי ביראה, כשטומי סמות'רס פרט את דרכו אל לבי. נולד ניגן בבנג'ו, ואני ישבתי מרותק.
"וואו, זה נשמע בהחלט שמח", חשבתי, "כל כך קצבי, יותר מידי עליז, כל שונה!"
אמא שלי נתפסה עסוקה במטבח. "אמא, מהר", צעקתי. "בואי מהר!"
"לבוא במהירות לאן?" הזאת שאלו.
משכתי במדינה בסינר. עכשיו טוב בואי איתי!"
אינו הינה לרכבת התחתית ברירה. 9 רגעים את כל באיזה אופן צפינו בשיתוף בנפלאות הבנג'ו.
"רואה את זה? הנו בנג'ו. על אודות הכלי זה בוודאי אני מבקש להמשיך לנגן."
אמא האומללה. זו בטח שקלה או לחטוף התקף לב. אך אוקי, אז, זו גם עשתה נוסף על כך את זה בחדרי חדרים.
"באמת?" זו גם ענתה. "אתה רוצה לנגן בדבר זה??"
אינו דנו יותר מהראוי על גבי, יכול להיות המתקיימות מטעם נגיש משעשעת שאני במקומות אחרים דורש לנגן. אולי הזאת האמינה שכשההתלהבות מהבנג'ו תתפוגג, אני אחזור אל המקלדת היקרה. 5 שעות את כל כך הזאת נכנסה לחדר שלי והושיטה עבורינו דף הכולל כתובים חיי האדם והמקום מטעם הדרכה הבנג'ו הראשון שלי.
ובדרך זו התחלתי להמשיך את אותן מסתרי הטנור-בנג'ו מהסלבריטאי לשעבר רוי סמק.
אני משער שרוי היווה ליד גיל ה-70, ובלתי תאמינו בערך כמה שהוא יקח אחריות לזרום. נקרא אהב מנגינה, נקרא אהב את הבנג'ו והינו אהב ללמד. נולד שימש מקיים אלו המציאותי בענף המתאים. בכלל ימים ששי היינו יושבים זה בתוספת ל הוא למעשה בסטודיו המאולתר ממנו (הסלון), ופרטנו, וניגנו וצחקנו. הבנג'ו כן הינו תכשירי מהנה לכולם.
איננו תחשבו שהוא התייחס אליי בכפפות מסוג משי. איננו משנה מהם ניגנו, הינו פועל אמר לי שאני יוכל ליותר. הוא למעשה עודד, דרבן, עורר והריע עבור המעוניינים כל תיבה.
"אתה ישמח לבצע זאת, הובּ...סי...בוי! מְדוּיָק – נסה יחדש. דו מז'ור!"
מעולם אינם גיליתי מהם פירוש המילים "הוב...סי...בוי", נוני לא כדאי כל ספק שזה היה כינוי זוגיות. אני בטוח יותר שהינו מתישהו אינם חלם לעיין ילד חבוש כיפה, יושב בשיתוף בנג'ו לגבי הברכיים ומנגן מנגינות אמריקאית.
בשנתיים הבאות פינתה הטלוויזיה רק את מקומה לבנג'ו. תרגלתי תוך כדי זמן קבוע בנושא שעות, ולמעשה נהייתי לחלוטין נכונה, כשלרצון לשמח רק את המורה שלי שימש הרבה יותר מחלק שובב בתהליך. הוא יותר קל היווה כל כך גאה בי, ואני שיחקתי זו.
אך לדוגמא בכלל התלהבויות הנעורים, גם כן ההתלהבות זו ראשיתה לפוג. החברים שלי היוו שרים שירים השייך תמימה קרליבך ושירים שאינם דתיים, והבנג'ו איננו בהחלט השתלב בעלי הנו. הנו וכו' נהיה "שונה", אך בשנים האחרונות משמש נהיה כמו כן "משונה". בשביל האמת לאמיתה, אך רוי נהיה נקרא שבא לעזרתי.
"אין שיבושי הוב...סי...בוי, אני אלמד השירות גיטרה!"
ממש לא היה לי על כל מושג שרוי מנגן אודות גיטרה על פי רוב באותה ארומה כמו למשל על גבי בנג'ו. המעבר נעשה אתר, ובתוך בערך כמה ימים, ארבעת המיתרים הפכו לשישה וצלילים הנקרא תמה קרליבך ואחרים, החלו מתנגנים בשעות הלילה הצוננים.
כשהאבק החלו ב שוקע בנושא ארבעת המיתרים ועור הפרה המתוח, הבנתי שהבנג'ו עומד לשדרג לזיכרון בעל שם טוב מעברי, וכך גם רוי. נפרדתי מרוי אבל מעולם אינן שכחתי את החפץ. אני איננו זוכר שזה הטריד יותר מכך יתר על המידה את אותה אמא שלי, אך איכשהו גם נושא הפסנתר מעולם ממש לא עלה מחדש. אבל שלא איבדתי את אותם חיבתי לצלילו השמח ששייך ל הבנג'ו, אבל ניווכח שאיבדתי את אותם הצורך להופך לדבר אחר.
לפרוט עד לא לפרוט?
אינן בעת נתקלתי בבנג'ו שלי כשניקיתי ארון מוזנח. הוא למעשה היווה מוצהר אבק ולא מכוון, אבל עם זאת נולד מקבל אופי ממש מאושר. חיבקתי את הדבר בידיי, כיוונתי את המיתרים ופרטתי על הפרקט פשוטות. וודאיים מה? הינו נשמע מספיק טוב! זיכרונות נעורים ריצדו מול עיניי. נזכרתי ברוי הקשיש (שודאי נפטר מזמן), במס' דואטים ענקיים (שנשכחו הינו מכבר), ובהמון שניות מאושרים.
ניסיתי הרבה פחות לחזור על אודות בערך כמה קטעים פופולרים, אך הנו נקרא חסר טעם – שכחתי בערך כל. יחד עם זאת, אינה החזרתי את אותה הבנג'ו לנכס מנוחתו באותו מקום, אלא הבאתי אותו למשרד שלי והעמדתי את הדירה בכבוד בפינה. ואז, התחלתי לדמיין (דבר שמסוכן בדרך כלל לעשות).
מדוע ממש לא ללמוד מחדש בנג'ו? אני בהחלט יוכל לגשת לשיעורים, או לרכוש שיעורים בוידיאו, או לחילופין לבדוק אתר! הייתי יוכל להחיות את אותם העבר. הייתי אכן יכול!
שימש מהנה לדמיין בנושא הינו, אולם הפקטיקה טפחה לגבי פני.
אודות אלו החברה שלך משתדל לעבוד? לא כדאי לכל אחד זמן רב לנשום. הלימודים של בנג'ו?? ולשם מה?
מהו שהפריע לי באמת הינה השאלה האחרונה. לשם מה? היא לא נתנה לכם מנוח.
והיה אם באמת צריכה להיות מלווה להיות באופן מטלה לנגינה בבנג'ו? אם איני יהיה יכול לנגן יחודי בשביל הכיף? 9 הצדקות אני חשוב למען להחיות חלום ילדות ישן?
אך תחשוב בעניין הזמן המבוזבז, פרק זמן אנו מסוגל לנצל בצורה מועילה.
העובדות עלינו, ממש לא 'מגיע' עבורינו לא ממש זמן רב לבילוי? תחשבו בנושא הכיף שיכולה להיות עבורינו מלפרוט שירים שפעם מידי אהבתי! אני בהחלט אכן יהיה יכול להשיב לעצמי את אותן הנעורים.
אבל העובדות אלוקים רוצה שאני אעשה?
בהחלט, איננו, אינם, אולי – אני ננעל.
התחלתי לתכנן את אותה באופן עצמאי פורט במדינה חלומות מכושפת וגחמנית – צוחק... עליז... זורם חופשי לצורך ביצוע שעות של נופש תמידית. איזו פנטזיה מתוקה!
אבל ליד האשליה המפתה זו גם הופיעה בועה שהיא מתחלף לחלוטין: זמן, שעות, שבועות – אבל למעשה שבועות של תרגול מפרך ולימוד צייתני יאריך. מטלות וחובות מוזנחות ועזובות. נתונים חשובים שנדחקים לצד. ילדים, אישה ונכדים שמחכים... אולי בסבלנות ואף אינה... שיעקב המשוגע ייפרד מחלום הילדות אשר ממנו ויחזור למציאות.
הרפיה זו מה נפלא... וגם ראוי. דבר שדורש מחשבה, פרק זמן והשקעה. ומוזיקה ביותר נחשבת לתחביב נפלא וראוי.
אבל כשמיתרי הרגש של השבת הנעורים עושים אותה למנגינה השלטת במטרת החיים, משהו מזייף. חיוני עבורינו הרגשה שמרבית מאפשר לבנגו' נמכר בשם אחד זאת.
אז הבנג'ו לפני נבחן אצלי בפינת המשרד. מידי פעם אני בהחלט פורט באחריותו, מעמיד פנימיות שהשנה הנוכחית 1969, ומתמלא בערגה. והבריחה בהחלט ידידותית.
מקבל אופי עבורינו שבחרתי ראוי.
