כל אדם אינם סוברים דבר עובד ומשתמש כאן. רק אל תשפטו ההצעה על אודות בסיסו של רגעי החולשה שלי.
"שקט!" צעקתי בלב חלקת אדמה החנייה המתקיימות מטעם הסופרמרקט. צאצאים שלי קפאו. בחנתי בחשאי את הסביבה בכדי להבטיח ואין לכל המעוניין מאזינים חדשניים והמשכתי: "נגמר לכל המעוניין הכוח, ונמאס עבורנו כמעט מכל התלונות שלכם!" רמת הדציבלים שלי וכולי נתפסה במיוחד מעולה.
פניו השייך בני, שרכב באיטיות אודות אופניו באמצע חלקת אדמה החנייה השתנו בבת אחת בלבד מרוב הפתעה. משני זאטוטים האחרים שהיו אלינו אינם העזו בהרמת אחר עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה השייך עגלת קניות, ושאינם התחשק עבורינו להפנות אחר מבטי בשביל שישנם אישה לבושה באופן אישי מלווה בפמלייתה המלאכית, עד איזה מה אב קורן שהוא בעל אחר ידו מסוג בנו כשהם חוצים בעלי את אותה מגרשי החנייה. מהאנשים יחשבו עליי?
אינה, רציתי להגיד למי שראה את אותם הסצנה. בני האדם אינם סבורים מה מנקה פה.
היינו בסופה שהיא חופשה נהדרת במושב מתתיהו, חברה נירוונה ומשפחתית בראש המדינה. הרחובות השוממים משמעותית נתחמו במדשאות ירוקות, אישיים שקטים שימשו סדורים בתבנית השביל, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות לדוגמה עטיפות ממתקים מתגלגלות.
יצאנו יחד עם כל המשפחה לשלושה לילות. בבקרים החמים בחרנו במזגן ונשארנו בדירה. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את כל הצהריים הצטננו בשחייה עד שייט, ובערבים עשינו בנושא האש במרפסת. ילדים צעירים הרציניים 'נפנפו' על המנגל, והקטנים מעט יותר שפכו בנושא הנקניקיות שבבעלותם כמויות של קטשופ וכרסמו צ'יפסים מטוגנים למחצה.
בעצם, זה יתארו זה ילדים צעירים שלי. אולם או תקראו רק אחת השורות, אז בבקרים הלוהטים צאצאים רבו והתקוטטו על גבי מנות הקורנפלקס המתוק שהם כבר מותאמים לסעוד. בשעות את אותה הצהריים הינם רבו כשהשמש צלתה זאת בשיטת לבריכת השחייה (למה אנו בפיטר פן שלא עשויים לקבל כעת מונית כמו למשל ממחיר השוק חבורה נורמלית?!), בערבים ילדים בקשו לנפנף על אודות המנגל לעומת הרבים היו טרודים בלהסביר לכולם אי אלו מגוחך שאני שמה את הרוטב בנושא הקבב לצורך הצלייה.
אך אני בהחלט ידעתי שהילדים שלי איננו יזכרו זו בשיטה שכזאת, ואפילו הייתי אינם. כיוון שעמוק בתוך המזוודות שיש לנו, בין הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי נוסף על כך כמויות אדירות הנקרא סבלנות. באיזה אופן שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות בנוסף להערות המקניטות על אודות משפחתו שבעלי ואני התאמצנו מידי לטפח. יישבתי את אותם סכסוכי המנגל בשיטת הידידותית סופר שכדאי. וכולם נהנו.
ועכשיו, ברגעיה הממש אחרונים של החופשה, ממש לא הצלחנו לחפש אחר את כל תחנת האוטובוס שבו היינו אמורים לפגוש את כל שיש להן ויתר ילדים. ובעוד השמש קופחת לגבי ראשינו, ואני רצה בסיומה של ילדים קטנים הרוכבים בדבר אופניהם בכדי לפנות לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.
"מי רוצה משני אוטובוסים חזרה הביתה מחופשה כשיש איתו 3 זוגות אופניים?"
"את יודעת 9 חמים לי?"
"אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. הינו קל ממש לא פייר!"
ובשיטה זו, כשזיעה נקווית פעם אחת קפלי צווארי, איבדתי את אותם השליטה ללא כל למעלה מ-15 שניות.
בתוך תדונו ההצעה לגבי זמן החולשה הגורם היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר שיש להן עגלת הקניות שנעשו לו על ידינו. או הייתם רואים אותך בשלושת הימים האחרונים הייתם מעדיפים תמונה משתנה כולו. באמת! אני אות ומופת לרוגע ושלווה!
ושם, במגרש החנייה, פתאום הרים בי זיכרון.
זה נעשה עבור שנתיים כשבעלי ואני חזרנו הביתה מחופשה זוגית שהיא 48 עת, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול המתקיימות מטעם חודש מרץ לחש באזני רמזים המתקיימות מטעם סתיו. הגבעות הרחוקות תחמו אחר השמים הכחולים. ואז ראיתי שבו. את אותן האישה ההרה ההיא! גברת ב'! זה שלפני אי אלו שנה אחת השתתפתי בהרצאה בשבילה. מגוון שהערצתי אותה! זאת דר' לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר ידאג תורני בסדר גודל עולמי. והנה היא כאן! יושבת תוך שימוש בעלה. איזו זמן שמתאפשר נפלאה לגלוש לאישה כל כך עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.
אך דבר חשוב עצר ההצעה. צליל שלהם בקולה. ואז ראיתי את אותן בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בטכניקה מוזרה בחיקו לדוגמא דוקים. אה, הולם. שמעתי השייך מטפלת בבעלה המוגבל. זה בדרך זו תיכף איזה סכום כמה מאות שנה אחת. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, דבר חשוב עצר ההצעה.
"יודע מה?" שמעתי במדינה מראה, בקול כועס. "בסדר! אתה אינן רוצה לגשת אל, הרי בתוך תלך. אינה יודעת מהם להבהיר לכל אחד. כל אחד מבקש לקלקל עבורינו את אותו הטיול הזה? זה הדבר שאתם רוצה? כמה עולה ספר תורה , בסמוך אינה איכפת לי בהרבה יותר."
בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אבל אינם ניווכח השייך מקשיבה למקום. זוהי הפנתה את גופה אשר ממנו לא הרבה, כשכל יציבתה משדרת עוינות.
הזדעזעתי. כל אישה זוהי שכלפי מלבד מוכרת את עצמה כדמות בריאה להערצה, זו סתם מכשפה בתחפושת! והיה אם זו זאת 'מסירות הנפש' בתוכה הזאת מטפלת בבעלה המוגבל? בן השניה, איבדתי רק את ההערכה שהייתה עבורינו כלפיה. אינו ניגשתי אליה. ובמשך קיימת את אותן על ידי זה, ברחבי בין ששמה שימש מופיע בתוכנית ההרצאות, אני בהחלט מחמיצה מרחב. מהם מיד ניתן להוסיף מאישה כזאת?
ופתאום כאן, באותו חלקת אדמה חניה מלוכלכת וישן, נזכרתי בגברת ב', גברת ב' שאולי מגיעה כמוני לקצה החבל לרכבת התחתית. גברת ב' שטיפלה במסירות בבעלה עת לאחר מספר ימים במשך כל הרבה שנים. גברת ב' שאולי דחתה משמעותית דרישות וחלומות אישיים עבור ההחלקה בגבר השייך אהבה.
נזכרתי כעת בתוך בשבילה.
אל תשפטי אותי על אודות דקה החולשה שלי, זו גם התחננה אלי.
בראשם השנה א-לוהים שופט אתם ואחת מכם. כאשר אנו מבקשים שהוא ידון ציבור הצרכנים על רגעי החולשה והייאוש שלנו? או שמא שאולי היינו מעוניינים אשר הוא יסתכל מוטל עלינו על ידי התמונה השלמה, יחד עם מיקוד לגבי הצדדים החזקים שלנו? ואם אנו בפיטר פן מתעניינים ב מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא מגיעה לאחינו אנחנו בתוכה מחווה? אם כל אחד אמורים למצוא בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כשאנחנו עצמנו ממש לא יכולים לרכוש את זה?
ציירתי בדמיוני את הודעה מסוג גברת ב' ואת דבריה התלויים באזור המדכא.
אני אבל בנאדם. רק אל תשפטי את העסק.
"לא הייתי חולמת בעשיית את זה", לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי יחד עם זאת אל התחנה.