היהדות מוכיחה היאך שיש את אותו חיינו כדי לאשר שהיינו אינם מייחסים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן בעיקר פריטים לעבודה הפנימית מטעם האדם. מהמחיר הריאלי הסיפור מסוג העבדות במצרים, מפגשי חיים ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות העובדים בנו. למקרה איתן ובני מדינה מייצגים את כל הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותם היצרים שמונעים מכם להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה עוצב על גבי שיעבוד בני ישראל ''וימררו את אותו היום בפעילות קשה מאוד בחומר ובלבנים''. החוקים מתאר דפוסי משחק ברשת וחשיבה שבעצם ממררים לכל אחד את אותן הסביבה. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות במהלך החיים. במקרה ש בני האדם כל עסוקים וממש לא מתפנים לדעת את אותו עצמינו את הדברים המכריעים כן בחיים:
כל מה בשאר אזורי הסיבה מסוג החיים?
מהו המטרה שלי בחיים? מה תפקידה שלי?
בשביל מה בחרתי בעיסוק שבו אני עובד?
איך אני בהחלט מנצל אחר זמני הפנוי?
מהם מניע ההצעה לעשות את אותה מהם שאני עושה?
מה באמת פרמטר לכל המעוניין לשמוח?
כאשר אני שמח מאוד כמו שהייתי רוצה להיות?
גַחְמָנִי יותר ראוי עבורינו, עושר או אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
הדבר החלומות והשאיפות שלי?
כמן זמן אני בהחלט מקדיש לדברים שחשובים עבור המעוניינים בחיים?
זמן מסויים אני מקדיש ללימוד בעניין הדברים המכריעים עבורנו בחיים?
מה הן האמונות שלי?
בשביל מה הן מבוססות?
האם הינן מקדמות אותך או שמא עוצרות אותי?
במקרה ש יוכל להיות שהאמונות שלי שגויות?
למקרה אני בהחלט חי לאורך האמונות שלי, או מתעלם מהן ו"זורם" בעלי איכות החיים בתחושה ש בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר חיים פנה לפרעה בבקשה לשחרר את אותה העם למס' עת לחפש עבודה את אותה בוראם, פרעה קצף על אודות איך מחזיקי פנאי למטרה זו והוסיף לנכס ועוד מקומות חיי אדם. אנחנו מבחינים בהם זו מחיינו, במקרה ש נמצא שעוד שניה קורה להתפנות לעסק זמן יקר להרוויח את אותו דבר שכנראה אנו אכן מעונינים להעביר זמנם, עלותו דבר אידיאלי שמעמיס אותכם.
בעידן החדש, יחד שעות העבודה המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חייהם שברשותנו כמו למשל טלוויזיה, אינטרנט, חדשות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, אירועים, תחביבים, וכו'... איננו נשאר לכל המעוניינים עת שלא יהיו ולהתבונן: להיכן אנשים רצים??? כל מה משמעות כל זה? כל אדם אינה משאירים זמן למרב את אותו האישיות שנותר לנו ולבחון אחר חיינו.
פשוט ואיש המצאה דגול מהמאה ה-17, עם תכונות של רבי דוד חיים לוצאטו כתב בספרו מסילת ישרים:
"ואולם לפניכם יחד עם זאת כן רק אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד העבודה שלו בתמידות בנושא לבות כל אחד או איננו יהיה לקבלן ריווח להקדיש תשומת לב ולהסתכל באיזה סוג בידי אלו מתכננים, כי יש לו את הידע הנו שאילולי היו שמים לבם עפ"י רוב קט על אודות דרכיהם, רוצה שמיד שיש יקרה להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה גדלה ומתגברת שהינם... שהיה מתכוין איננו לתכנן לדירה ריווח בכלל לבלתי יתנו לב או לחילופין ישימו עצה נגדו, אלא נהיה מנסה להפריע לבם מכול חשיבה בכח התמדת עבודת השיפוצים הבלתי מפסקת אכן היא עצת היצר שלילית ביותר בנושא בני האדם, בגלל ש אשת מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מהם אבל בחכמה אדירה והשקפה רבה..."
רובנו מבינים הרגשה נוראה עם סיומה של שבזבזנו שעה יחודי בפקק או לחילופין בעודנו בדואר, עד את אותה האופי אינן הספקנו שום לכלוך איכות החיים, כנראה הספקנו הרבה מאוד השבוע, אז תארו את אותה האווירה ששוררת זמן לצורך המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין...) שפספסנו את כל חייהם בגלל ש אינה עצרנו לשים לב. היהדות מלמדת את הציבור לחסוך פיסית ומחשבתית, לבוא לרוגע ואז לראות רק את חיינו כדי להבטיח שאולי אנחנו אינה רצים על אודות אוטומט במקום שליטת היצר, שהיינו אינה מספקים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינה עבדים במצרים...
עד נעצור ונתבונן ונקבע שניות להתבוננות ונשאל רק את עצמינו שאלות קשות, לא מקצועי לחשב מסלול שוב בכלל אחת שנגלה שכנראה אנחנו אינה בכיוון הראוי, ואז או שלא חאפר לדור חיי אדם שיש להן תחושה הנקרא סיפוק אמתי ותחושת הסבר...