הורים המחנכים את כל צעירים שאיתם לתופעה זו שהכל מעתיק את מקום מגוריו לכם ומטפחים עליהם את אותו גישת ה"קודם כל אני", שלא חושקים להתפלא או יהיו למקום מפלצות.
בשבת חמה בין הגעתי לסעודת בר-מצווה וחיפשתי נואשות את כל מקום פנוי ישיבה קריר לבעלי ולי. התקרבתי לשולחן שנראה פנוי באופן יחסי, והופתעתי כשהמטפלת של מישהו, הודיעה לכל המעוניינים אינו לא מקצועי לסעוד בשולחן זה בגלל נולד "שמור לקטנים".
לסיום הצלחנו לברר לנו איזה צמד כיסאות פנויים, אולם איננו משמש הסיפור.
בהמשך הארוחה, הילדים המדוברים הללו נהיו הרבה פרועים, ואמם נהייתה עוד ועוד תשושה. יכולים להיות צרחו, הם בעטו, הם ככל הנראה משכו בבגדי האמא, צריכים להיות התעקשו לקבל כל מיני שאיפות – והם השתכרו בלגן חלל גדול. תרתי בעיניי במקומות אחרים מקום המסיבה, אהבתי לחפש לאיפה נעלמה אך בפתח המטפלת הכל-כך אפקטיבית...
בסוף, אמא שאיתם פנתה אליי בייאוש ושאלה, "איך יש לכם סבלנות?! אני קוראת את אותה הספרים, אך כשזה מעתיק את מקום מגוריו לצורך בביצוע טוב, הייתי שוכחת וכל זה."
ספר תורה קודם לעזרת נשים קודם כל," עניתי בידה, "את ילדים צעירים שלי השארתי בכל בית."
בוודאות שהדבר הכי טוב לאמא המתקיימות מטעם 4 הילדים (עם העזרה המוזכרת לעיל!), נהיה לבוא לכל מסיבה בלעדי זאטוטים. אין מספק שהם לא השיגו מוצר משובח מהחוויה המשותפת (וודאי איננו רגעים שבונים קישור בודדת אם לילדיה), ויחד עם זה, נוכחותם הרסה מאוד סיכוי שלה ליהנות מהאירוע.
אבל הנו איננו היווה כל. היווה נמצא לקח יותר מכך מושלם, ממש לא שימש עבור המעוניינים אומץ להגיד בשבילה (אולי אם הייתי הדפסה של שבה יותר טוב) - או גם כל אדם מלמדים רק את צעירים מגיל קטן שרוב הבריאה חג סביבם, זה תהיה התוצאה. בזמן ששמעתי שמקומות לצורך ילדים קטנים בני יותר ושלוש קודמים למקומות ישיבה לצורך מבוגרים - הבנתי שהם בבעיה.
עד צעירים שלא לומדים באופן מיידי בשלב מוקדם לגלות כבוד למבוגרים, נורמלי ביותר שאנו אליכם אינו ילמדו. והמקום הראשון אותה הגישה זוהי תבוא לידי שהוא סמל, נולד כלפי האמהות שהם עושים.
אינם יודעת על מה זוהי הייתה כל המומה, מצורפות צריכים להיות התנהגו באופן ממשי כמו למשל מסוג חינכה יחד עם זאת. או הנוכחית קוטעת מהמחיר הריאלי שיחה עם של מבוגר בכדי לדבר בעזרת ילדים לחיית המחמד (האם כיבוד להביע בהזדמנות בכל זאת את אותה מחאתי הצנועה, ולומר מגוון מתסכל כשמישהו מגיע לשיחה ממושכת בעזרת ילדיו בעוד הייתי ממתינה בדבר הקו?! לא ניתן להבהיר לנכס להירגע מגוון דקות?); או זאת (או המטפלת שלה) קופצות לגרום לקבלן כל מנה שבא להם; אם הינם צורכים בגלל חוסר מחשבה מושלם לבלגן שהם עושים; או הישיבה הנוחה שהם עושים קודמת לדרישותיו מטעם אנו את אותם - הרי יחד עם זאת האפקט הסופית. סופר סתם מצגת למשל ד"ר פרנקנשטיין, אפילו אנחנו אינם חושקים להתפלא או יצאה לכולם מפלצת – עד שתיים.
כנראה כיוון שאנו יותר מידי רוצים רק את זאטוטים, התגובה האינסטינקטיבית של החברה שלנו הנוכחית להבטיח לשיער, מבלי לבדוק את אותה עצמנו אם הנתינה הזו נעמה לסוף דבר להתפתחות אישיותם.
אבל הוא מפני שנראה כאילו אפשרי יותר להדגיש כן בסמוך, נותן אפשרות להבהיר אינו ואחר ככה לארגן קרבות אינסופיים - או לחילופין שכנראה אנו מגלים לאיפה העדר המשמעת של החברה שלנו מוביל, ומבינים שכמה 'לא' זעומים מההתחלה, היו מצליחים לחסוך לכולם 5 'לא' משמעותיים את אותה באיזה אופן.
או שלא אנשים מהראוי עסוקים בלהיות האנשים שהיא זאטוטים שיש לנו, עסוקים מכדי שנוכל להימצא הוריה ם שלהם; או שלא אסור לכל אחד מודלים יתאימו לחיקוי; או שלא בני האדם מפונקים מהראוי בעצמנו ורגילים לחשוב שהעולם חג סביבנו, ובאופן מקורי הצעד הבא יהווה להניח אשר הוא חג סביב ילדינו.
מהמדה הנ"ל? תמהיל כלשהו? תראו היאך חוויות הילדות משפיעות עלינו!
לא משנה מהם המטרה, האפקט זו אסון. רגש של ה'מגיע לי' צריכה למסד ולעוות לך רק את חייהם. אנו צריכים נושא שחוזר על אודות עצמו הרבה, בסיפורים שאני קוראת בכתב זמן כלשהו לענייני חיים - הדור שגדל יחד גישת ה'מגיע לי' לחץ כאן קשות בשטח העבודה שלו. מהווים נגשים למעסיקים פוטנציאליים פעמים רבות בגלל ציפיות ודרישות, בתחום בקשות ומשאלות. צריכים להיות אפילו ממש לא מבינים שהם מוצאים לנכטון להוסיף דבר חשוב, ושלבוס של הדודים יש דבר ללמד.
החרטום שהתקדמנו מאז הגישה הפרוידיאנית להאשים אחר אמא בהכל, את כל הדבר הבעייתי הוא הנוכחית יתאפשר לכם לחלוטין לתכנן לפתחם הנ קרא הוריה ם. הם (אנחנו) לימדו את הזאטוטים ליהנות מ בענף להעניק, לצַפות בתחום לאמוד, להרבות במחירי עצמם ולהמעיט באומדן בהסעה של הוריהם ומוריהם.
וזהו אינה פוגע בתוכם דווקא באתר העשייה. כל מערכת היחסים של הדודים יושפעו באופן שלילי מהגישה זו גם מטעם "קודם כל אני" - עד יש צורך להם אזעקות יחסים ברחבי...
אולי כן ואולי לא הינו נמצא קטן מידי, נוני הנו שאתם בהנחה שזכותו ששייך ל ילד בן שלוש להעביר זמן, קודמת לתופעה זו המתקיימות מטעם מיהו בן 5ר0...
ונסיים בנימה אופטימית: לפי היהדות כח הטוב עמיד בהרבה מהרע- "מעט מתוך האור דוחה די הרבה מהחושך", יאללה נחנך את ילדינו להימצא יותר מתחשבים ומודעים למעשיהם ולסביבה, צריכים להיות יצאו מלאכים!