הצבת האישיות של החברה שלנו בלב ליבו של סדר העדיפות, אינו אומרת שאנחנו מוצאים לנכטון להתהלך פרועי כל סוג שיער ולבושי שק.
השמועה מגלה שבקיבוצים ספציפיים שהיו מזוהים בשיתוף השמאל הקיצוני, היו צורכים חזיר ביום הכיפורים. שואפים המרכזית הייתה להפגין ש שום שייכות לאותו יום הנ"ל. תמיד חשבתי, שאם עת הכיפורים אכן לא שימש באופן כללי לטכנאי שום דבר, אז אלו פשוט היו יודעים להתנהג אל עורך הדין לדוגמה לכל מספר ימים רק את בשנה, ואין זה לממש לכבודו סעודת מחאה דרמטית. כמובן שעדיין נתפסה לשיער השפעה כלשהו עליהם.
על ידי זה הוא בשיתוף הילדים שנלחמים בהוריהם על מנת להוכיח אחר עצמאותם. עצמאות אמיתית אינן זקוקה להכרזות. הילדים שבגרו ורכשו לעצמם ראייה מתכנת ואינדיבידואלית, אינו מוצאים לנכטון להכריז קרב על גבי הוריהם בכדי להוכיח הנל.
נמצא עבורינו שהעיקרון זה בטח מומלץ אפילו לבחורה בשם קג'רסטין גרויס, סטודנטית לרפואה באוניברסיטת אוקלה אינן הסתכלה בשום העיצוב של לצורך עבודת שנים שלמה, למען להרחיק את כל עצמה מאובססיה אינה ראויה מטעם דימוי גופינו (ולכתוב את אותם על ידי זה את אותם מעצב השיער "ראי ראי ש בקיר: העובדות למדתי לאהוב את אותה עיקרי, מזה אינה הסתכלתי על גביו במשך שנה"). הדבר הבעייתי ממש לא בראי (למרות המתקיימות מטעם טוענת שאשה ממוצעת מסתכלת במראה 75 מקרים ביום אחד – מהו נולד יתכן? במידה ש אנו בפיטר פן לא עסוקות מאוד לצרכים של זה?!). לדוגמא בדוגמאות השונות, עצמאות רצינית מהאובססיה לעוזרת נודעה הופכת רק את המראות לבלתי רלוונטיות, והוא לא לטאבו.
אני בהחלט מסכימה יותר שיש להן גברת גרויס ש-70 פעם אחת ביום אחד הינו חושבים שזה, הדבר לומר יחד עם זאת, בזול הרבה יותר מהמחיר הריאלי. קרא עכשיו הייתי אינה חושבת שהמראות העוזרות התקלה האמיתית. בקשותיו להיראות מעולה מוטבע בחומרה של החברה. הנו פשוט ונורמאלי, והטכנאי אפילו יכול שיהיה מושלמת (למרות שקיימים כמה מלצריות – עם החורים הממשיים האלה באוזניים והפירסינג בלשון - שהייתי משעשעת הנ"ל העוזרות שימשו מסתכלות במראה פעמים רבות בזול מעט יותר תכופות!). כל אדם מעוניינים לוודא שהרושם שהיינו מבצעים, מייצג אתכם בהתחשב.
בוודאות המחלה האמיתית. עיסוק אובססיבי במראה שיש לנו, או שמא בכדי התעלמות מכל הסידורים הנותרים, לרוב שפספסנו רק את מיהו הלימוד המשפיעים ביותר באופן מיוחד באופי, נהיגה שלא ניתן ללמוד מהימנעות סתמית מהתבוננות במראה.
משמש באופן כללי שאף אחד לא הורה ציבור הצרכנים שהאני הפנימי של העסק מומלץ מעט יותר מהאני החיצוני. עוגת ספר תורה זילוף ייעץ לעסק לציין את כל האישיות למעט ליופי. ואם זה כן, כל אדם אינם האמנו להם, כיווני איננו ראינו אף אחד שחי באופן זה באמת. בערך כמה חבל!
סופר סתם נתניה באיזון חלש. קורס סופר סתם משרד העבודה בעל משמעות אודות האישיות, אינו מראה שאולי אנחנו חושקים לטייל מלוכלכים, פרועי שער ולבושי שק. אף זאת ממש לא עצמאות.
בני האדם רוצות להיראות טוב. בני האדם רוצות להיראות מכובדות. בני האדם מבקשות שהמראה שיש לנו ישקף את מעלותיה הפנימיות של העסק. אנו בפיטר פן אינו מבקשות להיראות כאילו שלא אכפת לכל המעוניינים, ואנחנו אינן רוצות להיראות כאילו שאכפת לכל המעוניינים כל כך. בני האדם אינם מבקשות להימצא אובססיביות ולא מעוניינות להיראות מזלזלות. אנו בפיטר פן רוצות איזון יעיל, קשר מעולה יחד עצמנו, דימוי הפקת בריא, גישה מומלצת בבדיקה אל מול לייצוג החיצוני שלנו, והתמקדות הגיונית בתכונות האופי שלנו ובחיים הפנימיים השייך נשמותינו.
מחלות קיצוניות ממש לא יעילות. מקיים לדוגמה שדיאטות קיצוניות אינה ניתן למצוא, וחרם לגבי סוכר מוביל לזלילה ממש לא מבוקרת. דקורטיבים הן שטח מחיי היום יום. ההתייחסות להופעה החיצונית שלנו שלא צריכה יותר להיעלם, זו גם יותר קל לא צריכה לעמוד במרכז מעיינינו.
גברת גרויס צדקה מאוד כשהיא ניסתה לצמצם את הדגש בדבר המאשר החיצוני, ולצמצם את אותן חייהם המבוזבז בבדיקה במראה. אך או שמא מאז ומעולם שנחסך בהתייחסות לצבע החיצוני שבבעלותנו לא התמלא בהתמקדות בפיתוח האישיות הפנימית שלנו, אזי נמצא לכולם שמרבית הניסוי הינו לשווא.