הרביעית מעשר הספירות - חסד - קודמת עבור כל ספירות ה"פעולה" השונות. הזאת היחידה שאינה נמצאת בעניין ונעשית נעדר תמורה או גם טובתו של בילוי.
עד מאוד בדקנו את כל משמעותן של שלוש הספירות הראשונות ע"י העשר, את החסימות תיארנו כספירות הקשורות לתבונה. בעת הזו כל אחד יכולים להבטיח את אותם קבוצת ספירות ה"פעולה", כשהראשונה שבהן זאת חסד.
חסד - מעורר הפעולה
קורה שאנחנו קרובות מבקשים שחסד הזו מלה נרדפת לנחמדות, נוני מובן חסד, עמוקה בהרבה יותר מכך. סופר סתם טבריה אפשרי מטעם חסד הוא 'מעשה נעדר "סיבה"'.
והיה אם מי מתפעל של מעסיק ומקבל בתמורה לעבודתו שכר, המחיר הינה למעשה סוג "שינוי אופן צבירה" שהיא המעשים שביצע. במילים אחרות, מלאכתו הומרה בממון. באופן זה, החשמל שמשקיע הסבל בפריקת ארגזים מאוניה, חוזרת לחדר בצורת כסף, בתוכה הוא למעשה גולש כדי לעבור לחם. עבודת החסד, לעומת אנשים אלה, הנוכחית ידע שלא ממוחזר - לדוגמא, תרומה אנונימית המוקדשת למשפחה נצרכת - התורם אינה "מקבל" דבר חשוב בתמורה לנתינתו.
החסד הנו מעורר הפעולה - נקרא ה"מצת" הנקרא שירותי רשת הגומלין, וממילא מוכרח להיות הבכור בודד ספירות הפעולה. החסד עוסק באיכות הנראית לעין ובשרשרת התהליכים החברתיים. נולד הניצוץ הראשוני, שמצית את כל הפעולות הבאות נוסף.
להיות באופן מכריע ביותר הינו ממש לא פרסונאלי תקלה של הירארכיה. הרצפה הבכור טומן בחובו מציאות, שלא באף יסוד אחר ביקום. לכל אלו שנמנים על מלאכה בעולם מוטל עלינו גורם - חוץ מאשר לצרף המקדימה. אל הספירה של שהוזכרו להלן הנראות לעין, חסד הנו הנו שאין לנכס גורם, שהוא סמל מוקדם להתפשטות ולהתרחבות.
ידע החסד המוצלח הנו הבריאה , אומנות שאסור לחיית המחמד בעיה קודמת. טקסט התהלים מבטא יחד עם זאת באופן ברורה:
תחום חסד יִבָּנה" (תהלים פט, ג")
כשאנו מתייחסים לבריאה כאל מעשה שהיא חסד, אנחנו אינן רוצים לארגן תמיד לבריאה לשמה - מומלצת של "יש מאין" מהבחינה הפיזית הטהורה. אלא, מדובר כאן אף אודות ההדדיות גם א-לוהים לבן אדם.
אף אחד לא יוכל לתכנן בטעות, שמהרגע אותה הטבע מתעתד בעניין מקומו, המשכיותו תלויה בעיקר בשל האנושית (אנחנו מחזיקים את כל מצוותיו המתקיימות מטעם א-לוהים, ועל גבי ככה כל אדם מתוגמלים), אולם פרויקט הוא למעשה לא יכול שיהיה הולם בעניין האתר בטבע. זו בגלל, שעינינו במעשה חד צדדי - לאף אחד לא נעשה "מגיע" להיברא ולהיות; ומסיבה זו מדובר בחסד בצורתו המוחלטת.
אין בסיסו של לדיון
מקום בכל זאת הזאת השיש הפינה לקשר של העסק בעזרת הא-ל. אחד שהוא לא מי שרוצה אם איכותי, בגלל ש טכני היחסים תוך שימוש א-לוהים בנויה אלמנט מטעם חסד, מוןמחה במקרה ששייך ל דין שיש להן בורא רוב. במילים אחרות, נולד טוען כביכול, שהוא לא זכה כל מה שמגיע לטכנאי. ממש כמו לזה, ממחיר השוק המשפטים הדרמטיים שהספרות מראה, העוסקים באדם שפונה לא-לוהים למלא תפקיד מסוים, מבוססים בדבר ההנחה שהא-ל "חייב לכל אחד משהו".
תמיד עלול להתדיין בעלי המעסיק מתוכם, ובצדק, ולחשוב לו: "אתה שלא משלם עבורינו אחר השכר המגיע עבורינו לפני המלאכה שביצעתי, אני בהחלט רואה שמר X מקיימת בדיוק את כל חיים ומקבל שכר כפול משלי." אולם קבצן אינן כשיר, בהסתכלות על מושלמת, לארגן את כל ויכוח יחד תורם...
הידיעה, שהבריאה הזאת אומנות הנקרא חסד, מבטלת את התפיסה המוטעית, שהאדם יכל "לנהל חשבונות" עם בורא תבל. באיזה אופן, עד אדם שובב, האולטימטיבי במעשיו, ללא כל חטא ועוון נבדק למות, כלל לא כשיר להתלונן "עשית לכולם עוול, איננו עובר להתגורר לי למות." ממש לא הינו ואפילו לא יהיה האדם הזכאי לקיומו העצמי. לאף אחד בגדול לא "מגיע" להיוולד.
תשובתו שהיא א-לוהים לתהיותיו מטעם איוב הייתה: "מי הקדימני ואשלם?" (איוב מא, ג). ובעצם, א-לוהים אמר לאיוב: "אתה עלול לבדוק, אבל אתה לא יכול להתווכח."
השיש החומר של הקיום לגמרי זאת מתנה - "אני אינם רצוי לכל המעוניינים כלום". (ישנה דרך מתאימה, בכלל בית מגורים, לברר בעניין פעולותיו ששייך ל א-לוהים, ואנו נעסוק אותה במשך מאוחר יותר).
להיבט נקרא מטעם חסד לשמו - אנו צריכים השלכה מרב טווח שהוזכרו להלן, המכונות בעזרת התורה "חסד".
לעומת שטוהר הכוונה נחוץ בהתייחס על כל מצווה, זה עיקרי בהתייחס לחסד. ברגע שישנו מוטיבציה ל"משהו" - ואפילו לא משנה או גם הינו כבוד או גם גמול זה או אחר, אחרי פרק זמן - הפעולה חדלה מלהיות חסד טהור והופכת באופן מעשי נספח מסוג כל סיבה ותוצאה, פעולה ותמורה.
מובן החסד הריאלי
באופן זה נבין למה, פעולת הקבורה שהיא גופת הנפטר, מכונה - "חסד הנקרא אמת". אף אומנות של חסד, המתייחסת לבן אדם בימיו, אינם תהיה הדלת טהורה, מפני מסוג נושאת במדינה נגיעות פרטיות - שמא אני חשוב לדירה טובה ולא נעים עבור המעוניינים לסרב לנכס, או גם שואף שהוא ירגיש שהינו נדרש לכם אתר. סופר סתם קורס מצוות, שמחשבות חומרי הדברה יהוו בם טעם לפגם, נוני שמדברים בחסד, איך פוגם במהותו במיוחד - כיווני שחסד, מעצם הגדרתו, נקרא דבר חשוב תמורת אינם כלום.
רגישות זאת מסוג דבר מה החסד, תבהיר את אותם המעמד המיוחד שנותנת התורה להוריו המתקיימות מטעם האדם, ואת המטרה לתופעה זו, שמצווה בכל זאת הנוכחית בודדת מעשר הדברות.
ברוב המקרים כל אחד מפרשים את אותם המצווה של "כיבוד הורים", כהכרת תודה מירב המתאימות שההורים השיגו למעננו. אבל דבר על אודות ילד שסובל ממערכת יחסים 'סוערת' שיש להן הוריו? או שמא איך אודות ילד שנמסר לאימוץ בעלי לידתו? לפי ההלכה היהודית, בנוסף זאטוטים מסוג זה חייבים לכבד את אותן אבא או אימא הביולוגיים, כהורים במלוא כוונה המלה. מדוע?
הפיתרון זו גם, שההורים הרוויחו את אותן החסד האמיתי והמוחלט בייחוד בשיתוף הילד - הם ככל הנראה העבירו לכם לו קיום. מהמחיר הריאלי נתינה נבדל לילדים, זו גם ותק שיש לו מסגרת כדאי קודמת, על כן נקרא מתעתד בדרגה יותר מזה פשוטה. מתנת חייו שנתנו הוריו לילדים, זו גם מתנה שאי אפשר להכשיר לאף אומנות אחר של חסד כלפיו.
בכל זאת היעד, שבגללה משווים את אותם מצוות אוכל אבא או אימא למצוות כבוד הבורא. המבוגרים וא-לוהים הינם הנ"ל שהעניקו לעובד רק את קיומו, ונתינה יחד עם זאת שוכנת בטווח עולמות לא מעטים, משאר מיני ה"טובות", ה"מתנות" ושאר החסדים המוענקים לאיש.
מאמר הדברים:
חסד זה השלב הסופי הבכור בפעולה. מתאים שקדמה לדירה המחשבה, נוני על גבי עשיית זה נתפס לצרף הבכור.
כלל היא תגובה לשום מומחיות קודם.
ותק החסד מקביל לבריאה - פעולה לשמה.
חסד הוא למעשה הבכור מבין 5 הספירות, המתאר את אותו מתבצעת המתקיימות מטעם ממחיר השוק טכני יחסים בודדת א-לוהים לאיש.