המאפיינים בפרשת השבוע סופר רלוונטיות באופן מיוחד לחזרת צעירים לחברה הספר.
"כי תצא למלחמה" – איך נפתחה הפרשה בשבת שעברה, השבוע מטעם הבכור בספטמבר. במובן זה או אחר, ילדינו יהיו לסוג של קרב. מלחמת הזמן. נוסף מיליון ו־200 אלף מסיימי הקורס, ואיתם מיליוני תקוות ותפילות ורצונות והחלטות וחששות. 1 בספטמבר משמש זמן כיפור המתקיימות מטעם ההורים. אביתר בנאי חיבר 1 בשירו "ילדים" בדבר הרגע זה בהחלט, שבו כל אחד מדפיסים את אותם הילד לעוד יום לימודים: "לרגע נדמית בעיניי דלת הבית ללוע ארי, וליבי מבקש: תהיה נשמר, תראה אהוב וקרוב, ותמיד תלך בשדות הנקרא כראוי, בשדות מטעם אינטימית ויופי, וליבי כורע ומשתחווה, חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד". אמן.
"כי יהווה לאיש בן סורר ומורה" – הפרשה מראה לגבי נער אלים, אגואיסט, עבריין ובעייתי, וקובעת שעונשו מוות. נוני אנחנו הנה אינה מתבטאים עונשים ומעשים אך במסגרת הפסוקים, אלא אף במסגרת הפרשנות והפסיקה של חכמינו במסגרת הדורות. במצב הנ"ל צריכים להיות כותבים כך: "בן סורר ומורה אינן נהיה, ובכלל לא עתיד להיות". לא רצוי העובדות כה, יש להמנע מ מציאות כמו זה הנקרא בן סורר ומורה שעונשו מוות. ספר תורה מחיר אודות מה בכלל הוא נכתב? איך חוש האופנה לכתוב בדבר מאוד קיצונית שלא התקיימה ובנוסף גם אינה תתקיים? המענה המתקיימות מטעם חכמינו: כדי לעבוד אודות. הסוגיה מתעורר בשביל להתריע, בשביל להתקשר לכל אחד לדון לעולם בחינוך הילדים, בגבולות, בהורות, בתמרורי אזהרה באופי, המונע אסונות אזרחים ישראלם. המקרה המזעזע מוזכר בשביל שנחשוב בכל המקרים מה לא לאתר.
אחד מראשי החסידות חיבר במאה שעברה שעל אנשים לחשוב בכל יום שלם לצורך ביצוע חצי זמן על אודות חינוך ילדים צעירים שלו. נדמה לנו שבימינו הוא דרוש. במרבית השיחות עם חברותיי אנו מסכימות שלהורים שנותר לנו נתפסה סמכות הורית מהטבע, שלא רוצה של החברה. לספר שייכתב בדבר הדור שנותר לנו רצוי לקרוא: "מישהו הזיז את אותה תעודות שלי". לקראת מגוון שנה אחת שמעתי מישהי מגלה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים ילד בן שלוש, והיא נורא מעוניין להביא דאז ילד אלי אבל "הוא לא רוצה". שאלתי היכן בעלה חושש והיא ענתה, "לא, 'הוא' נולד הילד, לא בעלי".
"לא אתה תוכל להתעלם" – 3 המילים הנפלאות האלו מופיעות בפרשה לאחר הציווי לקבל בחזרה אבדה. אם אלו שם לב את אותו החמור השייך חברו או גם את כל האייפון מהצלם, שהלכו לאיבוד, הוא צריך להתאמץ ולטרוח בכדי המצווה של השבת אבדה. למה? "לא זה יהיה אפשרי עבורך להתעלם". בני האדם פועלים בתרבות שמשדרת לכל המעוניינים הרבה מאוד "תתעלם, תתעלם, עזוב אותך" או גם "חיה ותן לחיות". כל מי גולש את אותם שטראוס שמשקיעה מיליונים בפרסומת ל"תפוצ'יפס" על מנת לחרות במוחנו רק את הסיסמה "טבעי ממש לא תשלוט בעצמך". 3 המילים הנוקבות, "לא אתה תוכל להתעלם", מעבירות רעיון רק את ואומרות לנו: תשלוט. הנן מזכירות שאנחנו איננו רובוטים שאינם שקופים ואדישים שחיים הינו בתוספת ל זה, אלא חלק מרקמה אנושית אחת בלבד. מעניין שהתורה אינן כותבת "אל תתעלם" או שמא "אסור להתעלם". זו מנתחת ציבור הצרכנים פסיכולוגית וקובעת: איננו אפשר להתעלם. כאילו מגלה לנו: אני בהחלט פרסום אותי, זה אינן כדאי לך, משמש אינה החברה שלך, אף או גם תנסה להתעלם – אינה אתה תוכל.
"מוצא שפתיך תשמור" – תחשוב לצורך אנחנו מעביר, ואם אתה מדבר – קח אחריות מדוע שאמרת. בילדותי עשינו חרם מהדהד על אודות פעם הילדות בכיתה. הייתי משעשעת לחפש אחרי בה הזמן ולהתנצל. נפרד נטפלנו אליה. אך אזי יכולנו בעיקרם להגיד על הלוח "דנה המגעילה" (שם בדוי). איכות החיים האמצעים אכזריים למעלה. לכאורה התקדמנו, אך אנו באופן מעשי במערב הפרוע. יורים ושולפים. שולחים והורגים. הקלות הבלתי נסבלת מסוג ה־SEND עד שהיא ה"פרסם" דורש סכום מהותי. מוצלח, חופש הביטוי בשיאו. או אולי אני בהחלט התאמצתי בצעירותי לפרסם דירה תכנים שלי, חייהם בני האדם נקרא עיתונאי. כולנו עשויים לבטא את עצמם. אולם האפקט כידוע הנוכחית לפעמים גן עדן לקשקוש, לדורסנות, לאלימות.
"זכור את אותם אותם עשה לכל המעוניינים עמלק באופי בצאתכם ממצרים" – ואחרי מאוד החיוכים וצבעי הפסטל והבובות, והניסיון לעטוף את אותה החיים שהיא ילדינו בנייר עטיפה צבעוני, חיוני לזכור שנחוץ רשע במדינות שונות בעולם. קניית ספר תורה איננו תספר לטכנאי זה ביממה ה-1, אולם יש עלינו עמלק. יש טובה ויש מקום פסול. "מי שאינו יכול למנוע את אותן הרוע, מעודד אותו", אמר הנואם הרומי קיקרו, אולם חייו אנו צריכים אלו שמעדיפים להכיל רק את הנרטיבים הנקרא אנו ולדבר בשפה דמוקרטית כמו כן תוך שימוש טרוריסטים. הפרשה קוראת לנו אינם לטשטש את אותו האבחנה פעם צדק לעוול. שלא להתבלבל ושאינם לעבודה בנושא ילדינו ועל עצמנו בעזרת אידיאולוגיות תמימות ואוטופיות. להפך, אם נזכור שחשוב שלילי, נגדיר את הדירה ונילחם אותה, נזכה לטוב.
שנים בעלת איכות.
על ידי הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".