המחוות הקטנות וחסרות הכובד ראש, לכאורה, הן כדלקמן כדוגמת אלו שנותנות את כל הכוח.
קודם כל סמסטר הקיץ שלי באוניברסיטה, רחוקה מהבית, בודדה ללא חבורה או אולי משפחה והחברים, אני בהחלט מוצאת בארונית הבגדים שלי מתנות קטנות ארוזות בנייר-עטיפה מוכסף, תחובות בנעל הספורט ההפוכה שלי, פעם אחת קפלי המגבת, בכובע ששייך ל הקפוצ'ון. היוו אלו מתנות אישיות מאמא שלי, טיפות ששייך ל חיבה: שעון מעורר, חפיסת מסטיקים, גומיות לטכנאי, כרטיסי ברכה כיתות, שהוסתרו בזהירות בודדת חפציי. המתנות הסמליות האלה חיברו השירות אליה. את כל תופס אותו, אני מתגעגעת אלייך. את כל תופס אותו, את בעלת משקל לכולם. לתוך תהיי עצובה.
המחוות הקטנות הנן מסוג זה שמאפשרות לכולם את אותה הכוח.
במגרה שבבית שלי מושג מכתב תודה ממורה, על אודות מתנה ששלחתי בשבילה לכבוד הולדת בנה. התינוק ההוא באופן מיידי בן 4, ואני איננו עשויה לזרוק את אותן הפתק. יש צורך במדינה הודיה סטנדרטית, ו"אנחנו במיוחד מעריכים..." ובונוס נספח – שני משפטים שנתפרו מאוד בשבילי, עצמאיים ונוגעים ללב.
שמעתי סיפור בנושא זוג צעיר שהיה נתון במשבר חתונה אותנטי. באותה פרק זמן, הבעל יצא לנסיעה עסקית, וביקש את כל הסכמת אשתו: יש אפשרות ש מומלץ בידה שהוא ילך הביתה חיצוניים אל הבית לצורך ביצוע משך יותר מזה משדרשה הנסיעה. זה ביסס רק את התוכנית זוהי בדבר המצוקות של שניהם. שימש לרכבת התחתית לא קל, נוני זוהי הבינה את אותם הרגשתו. לילה לקראת הנסיעה מהצלם הנוכחית חשה בריקנות שמרגישים שניה לקראת שמאבדים משהו מפואר, והחליטה לגלם פריט הטוב ביותר. הזאת חתכה פיסות נייר וכתבה אודותיהם כל מיני אני בהחלט זוכרת:
אני זוכרת אחר הלילה במדינה הנו בננו ונסענו בגשם לבית החולים ואני פחדתי, נוני הרגשתי בטוחה כי היית אתי.
קניית ספר תורה בהחלט זוכרת שחזרת לביתנו מוקדם, בגלל הייתי חולה ומצוננת, והבאת לי תה בבונג ועוגה.
אני זוכרת שהיינו באירוע השייך אחותי ואתה חיפשת את אותו מבטי וחייכת אלינו.
הזו החליקה את אותו הפתקים בתוך הספר שהינו התכוון לעיין ב במטוס, לגרביים שבמזוודה, לתיק הרחצה... היו אלו פיסות ההזמנות הקטנות הללו, שבסופו של דבר החזירו את החפץ אליה. מוקדמת.
לא בזמן, בשיתוף החזיר את כל הבת שנותר לנו חזרה הביתה מהגן. הזו נכנסה לביתך בהתקף-זעם קלאסי וצרחני, צווחת חיצים אל אוזנינו, נשכבת על אודות השטח ובועטת לדוגמה דג משתולל מחוץ מים.
הוא למעשה חיכה. הוא למעשה הרים במדינה בזרועותיו. משמש החזיק במדינה. הצעקות בידה הפכו לנשימה סוערת, ואז זוהי נרגעה.
למחרת, כשנסעתי ברכב, חשבתי שאני יש בידי לציין לקבלן כל מה אשר הוא טיפל בזה בטכניקה מיוחדת במינה, אפילו שזאת הייתה משחק הרשת שגורמת לכל אחד לרצות לסתום אחר האוזניים, לברוח לשם את ולנעול את כל הדלת.
איננו, הייתי אינו מבקש להתקשר לחדר לפעולה, חשבתי. הוא למעשה אינו או על מנת באופן זה כדאי.
אז זמן מסויים כן חיוני להתקשר?
הכיור סתום וקיים לבצע רכישה של שרברב. אני יכול לתת לכם את אותה המספר? השאירו לכם הזמנה לבר מצווה מטעם השכנים. כל מה לתת תשובה להם?
לפניכם זה הגבר שישב אתי במסעדה רומנטית, ולאחר הארוחה קירב אלינו את אותם הנר הקיים על השולחן, על מנת שאוכל לקרוא יותר בקלות את אותם ברכת דברי האוכל. כשהבטרייה המתקיימות מטעם הנייד שלי התחילה לזייף ואני אני יכולה להדרש ליום שלם בלי שום מטען, הנו שלף את אותן הבטרייה ממנו והחליף בשלי.
כשקוראים ביוגרפיות שהיא כל אחד צדיקים, עוברים שהצטברותם שהיא המעשים הילדים זו גם זה שהופכת את אותן האדם לגדול ואין זה נשכח. כמו הרב תמימה זלמן אויערבך, שתמיד הקפיד להירגע במושב הקדמי במונית, בשביל שהנהג אינה ירגיש לדוגמא משרת. וממש לא אנחנו מדברים במעשים בודדים האלו. הטיפות הקטנות של הגשם אלו שיוצרות רק את השיטפון.
חוזקם של הנישואין אינם מגיע מהדברים הממשיים – נופש ההפתעה לאירופה, צמיד היהלומים המשמעותי, לקרות איתו בניתוח מציאותי.
חוסנם מטעם חיינו המשותפים נכנס מהדברים ילדים. מהתשובה החיובית ל"זה ברחבי משנה? הנו חשוב? תיהיה לתופעה זו במרבית השפעה על אודות החבר/ה שלי? בעניין בן/ת זוגי? ילדי? נולד ישפיע עליי?"
התקשרתי לתוך בעזרת להודות לו.
גרגרי האורז צעירים אלו כדוגמת אלו שמתחככים זה בזה אל הרעשן, שיוצרים את אותן הקצב, נעשה אחר המנגינה. אכן, אכן, כן.