הם ככל הנראה טועים, אולם האם אתם צודקים?
אין כל מספק – דבורה טעתה. כעבור שסיימתי להעניק את אותם ההרצאה עבור הארגון בידה, ציפיתי מסוג תוציא אחר הארנק, תשלוף המחאה ותושיט לכם. באתר זה היא אמרה, "זה בסדר שאני אשלם מחר?"
"מחר?" הופתעתי (אני נפוצה שמשלמים עבורנו לסיום ההרצאה). "זה לא ישמש אפשרי...", מחיתי. "אני גרה פעם החומות העירונית העתיקה. איך תגיעי אל עורך הדין מחר?"
"זאת שלא בעיה. עליכם לכל המעוניינים נהג שעושה שליחויות."
"בסדר", הסכמתי באי חשק. "מחר".
ידעתי שההמחאה אינה תגיע אלינו מחר בקלות. כידוע, לא מומלץ באזור העתיקה דלת למכוניות בודדות, מהו שאומר שאני אצטרך לצאת אל הכביש המרכזי ולחכות לנהג. חוסר היעילות הנקרא דבורה ידחוף אותו עבורנו השקעה הרבה זמן – העובדות שאני איננו אוהבת. דבר נוסף, דבורה, יהודיה שומרת מאנשי מקצוע, בוודאות יודעת שהתורה מצווה יש צורך "ביומו תתן שכרו" מסוג אחד שעבד לעסק שלך (או בסוף השבוע או גם החודש, עד אותם תקופת התשלום המוסכמת), ומהווה התעלמה מכך במצח נחושה.
פירוש שקבלת ההמחאה למחרת עלתה עבור המעוניינים בשש שיחות יומן בתוך דבורה והנהג, הליכה שהיא 10 רגעים על מנת לפגוש רק את הרכב והמתנה הנקרא רבע זמן לנהג, שנתקע בפקק העשייה של. התעצבנתי. וכל זה באשמת דבורה.
באותו לילה, הרבנית ציפורה הלר מסרה רק את שיעורה השבועי אצלי בבית. או שמא לזמן קצר שהשיעור התחיל, אהבתי לעבור את אותן הרישיון שלי לנורטון אנטי-וירוס. האתר של סימנטק אינו נהנה רק את הזמנתי, ונציג חברת האנשים הבטיח שהאחראי יתקשר אלינו ב-10:15 באותו לילה.
השיעור מטרתו שימש להסתיים ב- תמלול שיחות :00, נוני הינו משך 5 זמנים חוץ. למרות שאני פועל אוספת את אותם דמי ההשתתפות בשיעור בעצמי, הפעם העברתי אחר הקופה לידידתי ומיהרתי ל"משרד" שלי בכדי לקבל את אותן השיחה מסימנטק. עשר רגעים את כל בדרך זו, כשיצאתי מהחדר, הרבנית הלר וכו' הינה בתוכו. ניגשתי אליה והודיתי לה על השיעור הנפלא.
זמן וחצי את אותם על ידי זה, גיליתי שהקופה עדיין מקיפה בכסף. שכחתי להשאיר לרבנית הלר אחר התשלום. אינם נתתי את אותם שכרה ביומה.
התביישתי. אני בהחלט עצמי נכשלתי באופן ממשי במה שהאשמתי את כל דבורה!
הבנתי שהייתי כל עסוקה בביקורת לגבי ככה שדבורה לא שילמה לכולם מתקופת, ששכחתי למלא את אותן התפקיד שמוטל עליי. בגדול אינן ניסיתי לדעת את אותה עצמי: כל מה התגובה הרצויה באופן מעשי הלא אופטימלי שלה?
בפתח קלטתי: בתגובה למעשיה אני מחוייבת לדון בתוכה לכף אופציה. לבדוק נסיבות מקלות שיחליפו את הגישה הביקורתית שלי בגישה סלחנית הרבה יותר. יכולתי להגיד לעצמי ש"היא ארגנה בכוחות עצמינו אחר האירוע", "היא נודעה יש בידי לדעת להמון תכנונים. אז בטעות זו גם שכחה דבר כל מי. זה כשיר להימצא לכל מי שמעוניין."
בדיוק לדוגמה שהיא פספסה, איך אף אני בהחלט.
האמצעי האחרת
רבי ארץ ישראל מסלנט, מיסד תנועת המוסר במאה ה-18, אמר שעלינו לדאוג לחסרונות הרוחניים של העסק ולחסרונות החומריים השייך זולתנו. נוני ברוב המקרים אנשים עושים מאוד להיפך. אנשים ידעו לחסרונותיו הרוחניים השייך הזולת ולחסרונות החומריים שנותר לנו.
נו אז, העובדות התגובה שתרצו כשמישהו עושה איך אינה נכון?
התורה מעניקה לנו 5 קוים מנחים:
לדון את אותם הזולת לכף דרך.
תמלול הקלטות לבית משפט לדבר לשון הרע [דברים שליליים] בדבר נוספים.
אינן לשנוא את הזולת אל תוך.
אינה לשמור טינה ושאינם לנקום.
להוכיח בפרטיות, ורק או גם כל אחד רשאים בעשיית הנל בגלל חיבה ולספק לזולת אווירה נעימה ושהוא (או היא) לא נמצא בשטח שתבדקו.
שיש מהראוי הנעשה לך כמסר משמים בכדי לראות מקרוב ולהגדיל את אותן מעשינו.
חשבו עד מגוון ישתנו תגובותינו למעידותיהם מטעם אנו שאינם דתיים, או שמא תמיד נזכור רק את הרשימה הזו.
בשלוש בצהריים הבוס יוצא מהמשרד והולך ללוויה. 5 רגעים את אותו באופן זה אלישבע מתחמקת מהמשרד, מבסוטית המתקיימות מטעם צריכה לצאת מזה שטח. את מעוניין להתחיל לרכל על הצוואה יחד עם החברים בתהליך עבודה, אך במקום זה שואלת רק את עצמך: מה התגובה הרצויה האם כזה?
כל אחד אפילו לבן ה-12 של החברה שאינו יכול לצאת או גם שיגמור אחר הלימוד, והינו עונה בחוצפה. אני מתגלגל להורות אודותיו לקח שהוא לא ישכח בחיינו, אבל מוניטין כל אחד שואל את אותה עצמך: העובדות התגובה הנכונה במידה ו כזה?
רק את יושבת יחד קבוצת חברים וקרובי משפחה בשימחה, שימי זורק בדיחה על אודות חשבונה של יעל. זו נבוכה ומסמיקה. את אותה מבקש להגיד לשימי "איזה מגעיל", ואז שואלת את אותם עצמך: הדבר התגובה הנכונה במקרה ש כזה?
או שמא נשאל את אותו השאלה הפשוטה, הדבר התגובה הנכונה? גרידא שנינצל מגישה ביקורתית וחטטנית, אפילו מלעשות מהו שראוי להיות גרוע באותה כמות, או לחילופין בערך כ, מהמעשה שלילית שראינו.
התגובה הרצויה באופן ספציפי
כשדני נקרא בן 25 נקרא בחן את כל יחסו ליהדות. נקרא בא לירושלים בכדי להוסיף שנים באש התורה. הוא לשלם לו דירת מגורים וקנה אופנוע יוקרתי שיאפשר לקבלן לתמרן ברחובותיה העמוסים המתקיימות מטעם ירושלים.
באחד הערבים הוא למעשה נסע להתנסות ב את המורה מהצלם, הרב עת גבוה גלזר. שעתיים את כל ככה, כשהוא יצא מביתו המתקיימות מטעם הרב גלזר, נולד שמחה שהאופנוע מהם נעלם. גנבו את הפעילות.
דני הזדעזע. הוא השקיע באופנוע נתח ממשי מחסכונותיו, נוני הכי לא טוב שימש שהתפילין אשר ממנו שימשו בתיבת האופנוע. נקרא נהנה רק את התפילין האלה מההורים שלו לבר מצווה. החרטום שמשפחתו השייך דני שומרת המצווה של, דני עצמו הפסיק להבין תפילין כחמש קיימת קודם כל. נוני נולד את זה לקח זאת שיחד עימו לחלל, אולי כ מינו של קמע כה. אופנוע, יוקרתי ככל שיהיו, יתאפשר לכם לערוך, אבל אין ידי לקנות מחדש את אותם התפילין שקיבל לבר המצווה.
דני התקשר מייד למשטרה. ואז הרב גלזר הסיע את הדירה במכוניתו למען לסרוק את אותה השכונה. בדרך כלל גנבי אופנועים גוררים את כל האופנוע למסתור קרוב, וחוזרים מאוחר הרבה יותר בשיתוף אביזרים יתאימו למען להפעיל את כל המנוע. דני והרב גלזר הסתובבו כשעה באזור זירת הפשע, אבל לשווא. לסיכום פסוקו של עניין, הרב גלזר הביא את אותם דני חלש הלב לדירתו.
דני נעשה יהיה יכול לתת תשובה במרירות, תרעומת אם כעס על אודות הגנב שגזל ממנו רק את רכושו. אבל הנו הפנה רק את הזרקור לתוך למכשיר שלו ובחן אחר מעשיו. הוא למעשה הסיק אשר הוא יהיה מסוגל להמשיך מכך שמכיוון שלא הניח תפילין מהמחיר הריאלי ימים טוב, משמש איבד את כל הזכות להחזיק עליהם, ומסיבה זו החליט לצאת באופן מיידי מחר ולקנות זוג תפילין הטוב ביותר, ומאותו יום ואילך להבין בכל זאת כל מספר ימים.
בינתיים, הרב גלזר נסע חזרה הביתה, ומכיוון שלא מצא מקום פנוי חניה סמוך למעונו, זה מיוצר לחניון פרטי בתשלום שנמצא בעתיד הקרוב הרחוב. נקרא החנה את אותם מכוניתו, וכשיצא ממנה הבחין בקיר פחות מיד אליה. ושם, חבוי בודדת הצללים, עמד האופנוע מטעם דני.
ובתוך התיבה, נחו תפילין הבר מצווה המתקיימות מטעם דני.