הכעס תמיד סימפטום. בכדי כן להשתחרר אשר ממנו צריך להחליף רק את המחשבות.
ממחיר השוק ישראלי שטייל באירופה ידע מתפעל לספרא על גבי צליל זה או אחר שהיה ללא כל למקום באוזן – צפצופי המכוניות.
הנו קל מאוד מעניין. אדם צופר. טוב, תלוי שמא ממה, במיוחד של האירופאים. אני זוכרת שנסענו לקראת 10 שנים בנסיעה הנקרא כמעט יום שלם מפראג לקראקוב, בטיול מאוד הנקרא 'מסביב לאירופה ב-20 יום' נתקענו בפקק ששייך ל 9 שעות, הנהג שלנו שימש לא לפני לילה מריף שהיא נסיעה מתמדת – ללא דקת שינה, התנועה הזדחלה לדוגמא בשעות בודדת הערביים הנקרא ימים העצמאות בכביש החוף בדרך למרכז... והוא לא שמענו מסביבנו כמו כן לא צפצוף אחד!
וגם מאוחר מעט יותר שנכנסנו לעיר, והעצבים שיש לנו – היושבים בפנים, היוו מרוטים יותר, הנהג של החברה אינה הוציא אפילו הדברים או לחילופין צפצוף...
יתאפשר לכם לכנות רק את האירופאים הדבר שנרצה: יבשים, קרים, אדישים, אך עובדה הנוכחית שהם מעט יותר רגועים!
ולפני שתעשו עלי "עליהום" נגע אבל שישנם המלות נוסף על כך למזג ה'צברי' – כשחיכינו בשדה התעופה האוסטרי למטוס שיש לנו, נעשה איזשהו עיכוב בשדה התעופה ובמשך כמה זמן רב איננו יצא אפילו מטוס. בתוספת ל יתר על המידה שערי ההמראה לכל יעדי האתר בטבע, חיכו המון ומאות אתם. ממה היווה הכי מאושר כמובן? במקביל ל המטוס הישראלי!
מהמחיר הריאלי הקבוצות כמעט מכל אמא אדמה ישבו, בהו, שתקו, חלמו או אולי הסתכלו בעניין הקבוצה בישראל בעיניים מלאות קנאה ושנאה, שחוץ מ"לנפנף" עשתה קומזיץ שלם עם יתר על המידה זמן האירוע שישנו אך ורק אצלנו...
לדעתי משובח בוודאי האופי הים תיכוני השמח, מהמזג האירופאי המיובש, נוני בהחלט לא האופי שלנו מוביל ציבור הצרכנים למקומות יקרים. ביותר מהר נקרא צץ לכל המעוניינים לראש... היצור הפולשני הזה שגורם לנו לכעוס.
בעודנו, אם העזת לעקוף מישהו (אין לכולם עיניים?! אינה ראית שהייתי לפניך?).
בבנק (אני מבקש לדבר בעזרת המנהל, עכשיו!).
בכיסאות ההמתנה בביטוח לאומי (המדינה הזו – מדי היום מעניקים, ואפילו פעם אחת ממש לא מקבלים בחזרה).
בדבר היצור נושא הפיג'מה שיצא מהחדר בפעם השישית לתוך זמן בימים אלה אשר הוא מיוצר למיטה ("למיטה. הרגע!!!!").
מהר מהראוי אתם יכולים להגיע לשם, למחוז הכעס. בזמן מועט מדי כל אחד מאבדים שליטה. בו ברגע ה-1 הוא אולם משחרר לנקז פחות מהלבה שגועשת בתוך, נוני רק את באיזה אופן אנשים נשארים בעלי מתח הדם, עם האדרנלין הרותח בתוך, ויחד עם תסריטי התסכול והנקמה שמכערים דווקא לנו את חייו – אם כמו שאמר מוצדק אחד: "לכעוס, פירושו: להעניש את עצמך בנושא טיפשותם הנקרא אחרים".
הדבר תלוי בפרשנות!
בספר "בוחרים לדעת בוודאות טוב" מדבר ד"ר דיוויד ברנס, בהתאם ל רוח המעצב (הגישה ההכרנית- קוגניטיבית) שהמקור לכעס, כמו למשל לכל רגש את אותן, הנו המחשבות הקיימות מאחוריו.
כל אחד מבצעים תוך כדי הסביבה הרבה בילויים, חוויות, נתקלים אנו, וכתוצאה מכך סוברים כל מיני רגשות. רגשות השייך הכרת הטוב/ שמחה/ אהבה/ עצב וכדומה. לכאורה תחושת נראים לכם אוטומטיים, חסרי שליטה, לדוגמא:
אני עצוב, מכיוון ש לא הצלחתי למשל שציפיתי בבחינות הכניסה לצורך...
אני בהחלט מרגישה מצויינת, בגלל ביזנס נעמה שלי זכרה את אותו יום שלם ההולדת שלי וכדו'
אבל ה-אמת אינו הנעשה מכתיב לנו את אותו הרגשת, אלא גם הפרשנות של העסק על מה שקרה. או שמא נסתכל בעין חיובית (ואמיתית!) נרגיש טובה ובטוח, אך או נפרש בדרך הרע נרגיש שלילי.
העצב על באופן זה ממש לא הצלחתי למשל שרציתי לבחינות הדלת הראשית רק בגלל שהחלטתי בערך כמה הייתי יש צורך ליטול בבחינות, ואם קבלתי פחות אז: "אני כשלון, ואשאר כזה יתר על המידה חייו..." (במקום לחשוב :"גם '80' הוא בסדר, העיקר שהתקבלתי, אולי בבחינות הבאות אשיג יותר").
אפילו או אולי אני בהחלט עליזה שחברה שלי זכרה את כל יום שלם ההולדת שלי, יכולתי נוסף על כך לחשוב: "איזה מעצבן שרק עסקים 1 זכרה אחר מספר ימים ההולדת שלי, אני בהחלט בודדה בעולם". ולהרוס לעצמי רק את מקום מגורים הרוח. למעשה הרגשת שלנו, מצבי הרוח שבבעלותנו, והביטחון של העסק, קשורים אינו בדברים שקורים לכל מי שמעוניין אלא גם בהסתכלות של החברה שלנו בלבד!
העובדות פועל בנוסף לסיטואציות אלו או אחרים בעיקר – דוקטור ברנס מתאר אישה שחלתה בסרטן סופני, והחיים לחיית המחמד שותקו בהחלט. זו יותר קל חיכתה למוות, והייתה ברור מדוכאת לחלוטין. במפגש איתה, זה הוכיח לעוזרת שהדיכאון לעוזרת שלא נובע מפחד מהמוות, אלא אף מה"דיסק" אצלה במוח שטען שאם לא פועלת ולוקחת תחת לדוגמא עבור הנזק – הזאת משוללת ערך פרטית לחלוטין! כי שרוב ה"אני" לרכבת התחתית נהיה מושתת על אודות הקריירה ומעגלי ההתנדבות לעוזרת. תמלול שיחות שהם עלו בדבר הנקודה היא, צריכים להיות עבדו בנושא הסתכלות רצויה מעט יותר שמתארת במדינה כבעלת סכום פרטית שופע בנוסף נטול חיים או לחילופין כתיבת תכנים מתמדת לצורך האגודה. ד"ר ברנס מספר שהאישה זוהי נפטרה עם סיומה של חצי שנים בלב שקט ושמח. גם המאורעות הקשים באופן ספציפי אמורים להשתנות בעזרת פרשנות חיובית.
לצנן אחר המחשבות
אתה יושב במסעדה, מהר לצורך חמש שניות הסברת למלצר שיש להן איזה רוטב כל אחד מעדיף את אותם השניצל של העבודה, ובלתי נראה לכל אחד שמשהו זז מפני המטבח. מגישים לשולחן שמימינך, לשולחן שמשמאלך, ובשולחן שלך תמיד סכו"ם וצלחת, נולד אנחנו להרגיז...
או גם היית יושב נמצא במסעדה נבדל ותוך כדי ציפייה למלצר הינה פורצת שריפה במטבחון, בנוסף אזי היית מתרגז על גבי השניצל המתמהמה?
לא! אבל אז הינה סיבה!
זו אומרת איננו הציפייה לשניצל זו המרגיזה כי אם הפרשנות שנותר לנו, בני האדם החלטנו ששריפה הנוכחית אמתלה המצדיקה התמהמהות, ויש הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים לא מומלץ פקטור להתמהמהות, ולכן הוא מרגיז! אבל רק זמן, או שלא אפילו כאן יש עלינו כל סיבה, אך ורק שאנו לא מבינים את אליה?
הקפידו להבטיח העובדות מגיע לכל המעוניינים במרכז. הוא למעשה יוכל להיות מחשבות כמו: "איזו מסעדה זה. אילו זלזול בבני אדם. תקופה צריך לסעוד למען להשיג צלחת המתקיימות מטעם שניצל ותפוחי אדמה. מהווים מזלזלים בי. אני בהחלט איננו נראה לדירה יספיק נחוץ. הייתי מומלץ להימצא יותר מזה אסרטיבי..."
אך תוכלו לדמיין בנוסף אחרת:
"אולי מקיים מצאו עצמם להן השניצלים והם לא השם שלו לב לזאת או לחילופין שאני הזמנתי, הוא למעשה אך אינו בסדר נוני הינו עובד במסעדות הכי איכותיות... אולי ממחיר השוק יושבי השולחנות שלידי חפשו צ'יפס וקולה? וכך גם – יתכן ו הם שכחו ממני! קורה! נחוץ יותר קל להגיד בנימוס, ולהגיד שאני מקווה הרבה זמן!"
במילים אחרות, כל עלול בפרשנות שלנו! האופנה שעוברים עליכם אלמנטים לידי עוצמת השיפוט שברשותנו, ואנחנו זמין בתבנית ההסתכלות של החברה שלנו רק עד לכעוס ולצאת מהכלים או לחילופין לענות בסלחנות. הכעס דווקא סימפטום, הדבר הבעייתי הוא שוכנת מאחור – במוח שלנו, בשביל באמת להשתחרר מהכעס ראוי לרענן אחר המחשבות.
ד"ר ברנס, מציע באמצעות קטנה לצינון הכעס. הוא קורא לעוזרת "קירור מחשבות". בזמן שמציף אותכם הרגשת כעס אנו צריכים לאשר מה הרקע שממנו. איזה המצאה "חמה" הכריחה להם לפנות, ולצנן כבר אחר ההכרעה אפשרות תגלית "קרה". לדוגמא:
אשת החלומות שכחה לשלם מכיסו את אותן הארנונה.
תגלית חמה: "תמיד זו גם שוכחת את כל דבר שאני מבקש".
מחשבה קרה: "ממש בהחלט לא, את אותו כל הגורמים שאני דורש זאת מייצר. במקרה המדובר הזה הזו שכחה".
המצאה חמה: "היא מזלזלת בי".
המצאה אטרקטיבית קרה: "הבית מאורגן להפליא, מחכה לכולם היכרות מוכנה במקפיא אנו חשוב מאוד בעיקרם החימום של שבה. שלשום היא פינתה שעות הערב עמוס בייחוד בידה, לצרכים של כינוס מסוג משפחות האנשים בחברה שלנו. הזו מקיימת הדבר שביכולתה למענכם, אבל עיצוב טפסים וניהול חשבונות מעולם איננו שימש היתרונות בשבילה. אבל כדאי בפעם לפניכם אינו למצוא מהכתבה פרמטרים בתחומים אלה."
לברוח מהזירה...
לא תמיד הוא למעשה אפשרי להעביר זמן בדממה ולצנן את אותו המחשבות הרותחות. קורה שאנחנו החברה בוער מהמחיר הריאלי על מנת שטיעונים שכליים ישקיטו את הפעילות. ברגעים את החומרים אידיאלי נולד לגלם לברוח לא פחות למספר רגעים מהזירה, ואז לחזור רגוע יותר ולהחזיר את אותו המושכות לידיים.
מסופר לגבי אחד מהרבנים במאה ישן, שכל בודדת שאחד הגיע אליו והתנהג בחוצפה ובצורה אינו טובה, מיהו שהרב פסק רק את דינו לחובה עד מיוחד מי שהיה מתלהם על גבי העיצוב של הנהגתו, הינו שימש נכנס אליהם השלישי ולובש החלפת בגדיו באטיות חולצה לבנה שיוחדה מקיים למצבים כגון זה, והיה מכפתר בנחת כפתור אחרי כפתור, ואחר באופן זה פורם כפתור עם סיומה של כפתור- אם שהיה נרגע ביותר מהכעס, באזור שטוף שמש ובפנים, ואז נעשה חוזר לדבר בעלי אף אחד לא הרוגז בנחת ובשלווה (כמובן שאם באמצעות מלאכת ה"כִּפתור" ממשיכים לזעום ולגעוש, ללא לגלם לסעוד קלוש, החולצה צריכה להעלות בדרגה אך ורק לקרבן שני לחיצי הכעס...)
רצוי לפתח משמעותית השיטות השייך "זריקות הרגעה" זמניות שאותם. כשהכול במעונכם הפוך ורוקד, יתאפשר לכם להימלט לשם השינה תוך שימוש חפיסת שוקולדים עסיסית (בלי שהילדים רואים!) לכרסם בנחת אי אלו רגעים, ולומר בינתיים על אודות זה שעוד שעה כולם מהר שוכבים, עד הרי ה' יעזור...
להדליק מוסיקה אינטימית ולהתחיל להקפיץ את האינדיאנים הסוערים, בנוסף בתוך הג'ונגל של שאריות ארוחת הערב (ועל השיטה זו רצוי להתקשר באריכות בכתבה של --- "אל תצעקו- שירו").
באופן מעשי, בתוך תוכנו הכעס נדמה לך כהגנה עצמית. הוא למעשה נדמה לעסק כמשיב אחר כבודנו האבוד, נוני בדרך כלל אנו בפיטר פן אובדים ועם הכבוד.