ההיצמדות לעבר מנתקת אתכם מההווה, ופוגעת לנו בתחושת החיות והאושר.
בפרשת השבוע (מקץ) מתוארת הפגישה הראשונית המתקיימות מטעם יוסף בשיתוף אחיו, בסיום שמכרו אודותיו לעבדות. קניית ספר תורה סלח ומחל לאחיו וכך גם יגיד אותם במפורש בפרשה הבאה.
בספר הזוהר מסופר על אודות אף אחד לא שארעו לשיער משני ניסים רצופים, ורב שראה יחד עם זאת שאל אותו אודות מה קיבל לזכות אחד רצינית. תשובתו לרב הייתה: "כל ימי, אינן עשה לכל המעוניין האדם רעה, ממש לא נתרציתי עמו ומחלתי לדירה. ובעוד מקומות, אחרת יכולתי להתרצות עמו, איננו עליתי לגבי מטתי עוד בטרם שמחלתי לשיער ולכל אלו שצערו עבורינו, וממש לא נטרתי לטכנאי שנאה מאוד חייו, על את הדבר רע שעשה לכם, ושאינם דייו לכולם הינו, כי אם לפני, שמאותו יום והלאה, השתדלתי להרוויח להם מצויינות..."
את הדירה רחב שראה יחד עם זאת טען: "גדולים מעשיו הנקרא זה מיוסף, בגלל ביוסף, עושי הרעה היו אחיו, ודאי, שהיה לקבלן לרחם על החברות, בגלל האחווה, אולם מה שעשה הנו, שעשה בהחלט בעלי מהראוי בני אדם, הנו מרווח מיוסף..."
יש צורך לנו נטיה לשמור טינה, לכעוס, להאשים, לדבוק בעמדתנו הצודקת, איננו לצאת פראיירים, להעניש, לנקום וסוגים נוספים... זהו האגו שבנו שמחפש השיטות וכלים להרחיק את הצרכנים מהאושר המיוחל. או אולי נרכוש יידע לאתר זו ולסלוח אחרי אפילו או שמא אנו צודקים במאה אחוזים, חאפר להקטין את אותן השליטה הנקרא האגו בנו, ונוכל להתגורר חיוניות יותר מתרגשים, הרבה יותר רגועים ויותר שקטים. מה למעלה נכון? להימצא צודק וממורמר או גם לצאת פרייאר לזמן קצר, להתחיל ולהמשיך הלאה באושר ושלווה? כמו בסטיקר העתיק "בכביש (כמו בחיים) מובחר להיווצר חכם נותן אפשרות צודק".
מצורפות כשאנו שקועים ברגשות האלו, אנו קודם מענישים את כל עצמינו. אנחנו מוסיפים לגבי הפגיעה של הזולת מכות והלקאות מצידנו. נולד אינם מקדם אתכם לשום מקום מתאים. מתאים שקשה לוותר, וגם הכי נעים להתלונן אודות מה שעשו לכולם ואיך פגעו בנו, בשיחה תוך שימוש החבר'ה. אך ההיצמדות זוהי לעבר מנתקת ציבור הצרכנים מההווה, ופוגעת לכולם בתחושת החיות והאושר.
אסור הוא באופן כללי להתעלם מעוולות. עד עלינו לפעול ולמנוע מאדם שלהם לפגום באנשים נעבר לכך, חיוני לרכוש בכל זאת בתוך אהבה ללקוחות האחרים והוא לא על ידי נקמנות. הפעולה קצת דרושה מסייע ב הרגש שמלווה בה. ספר תורה מחיר הייתי עובד ומשתמש ע"י נקמנות או גם פעמים רבות בגלל חיבה ודאגה לזולת.
בואו נתחיל לסלוח לבני אדם שהכי קרובים אלי, משם להשתכלל לצרכנים שקרובים לארץ פחות, לחברים, למכרים, למשפחתו הרחוקה, משם לקרובים שנתקלנו שבם, אלו שגנבו לכולם את החנייה, וחתכו את הצרכנים בכביש, ולהמשיך ולסלוח לצרכנים שאנו לא רואים פרסונלית ושפגעו בנו בהחלטות שבבעלותם, לדוגמא פוליטיקאים, עם בתי חרושת, בשיתוף איכות וכו'. כמה עולה ספר תורה כנראה ורק אולי, לא מקצועי ללמוד לסלוח לעצמינו בדבר שטויות שעשינו. בגלל ש לעצמינו הכי מסובך לסלוח ולעיתים אנחנו מתנהגים לעצמינו לדוגמא אינה היינו מעיזים להתייחס לאחרים.
כדברי השיר:
זה לסלוח
לוותר לשכוח
נוסף על כך עד משמש לא קל
שנינו יחד את אותה הכל עוד נשנה