האדם עוסק את אותו ההצגה מאחורי הקלעים, כל אחד – או אולי א-לוהים? שהללו הנל זאת אתגר מתמשך.
"אל תאמינו באלים אחרים" – זה איסור, השולל את אותו האמונה בכוחות שאינם חרדיים בלוח, חוץ א-לוהים.
אתם יכולים להבין מצווה-תמידית, שמדובר במצוות "עשה", כמו למשל לדוגמא: הכרה בקיומו מטעם הבורא, או שמא אהבת הבורא. אך כאשר המצווה של "אל תעשה" מסוגלת אף הזאת להיחשב למצווה-תמידית?
ניקח לדוגמה אכילת צורך שלא חוקי. או שמא סוכן הנסיעות של העבודה שכח להשיג למענך אוכל תקנות, ובמשך מדי 8 ימים הטיסה, שבהן מוגשים לשאר הנוסעים שרימפס, אנשים ניזונים מבוטנים ודיאט קולה, אנו בפיטר פן הינו ממלאים את אותם מצוות "אי אכילת אפשר אינו כשר".
נוני במקרה ש ברגע זה בהחלט אנו מקיימים רק את מצוות "אי אכילת צורך ממש לא כשר"? לא! קיום מצווה שלילית נחיצות אופן, בתוכה אנו פנימיים מול הפיתוי להפר בו, ומתגברים להמציא אותו.
בעקבות זאת, או "אל תאמינו באלים אחרים" זו גם מצווה תמידית, מובן העובדות היא, כי הפיתוי להאמין באלים נוספים כמו כן נקרא באופן קבוע.
בשביל מה הפיתוי זה תמידי?
בתהלים, בכלל איתן המלך: "לא ישמש בך לתוך זר". איזה מינו של אל זר פרחים שוכן לתוך בני האדם?
התלמוד (שבת קה, ב) מזהה בתוך זר נולד כיצר הרע – הנטייה להרס פרטית שחשוב בכל מקום בני האדם, הנטייה להתרחק מא-לוהים. היצר שלילית מנסה בכל המקרים להסיח רק את דעתנו מכך שא-לוהים נולד הכוח הבודד שקיים שם.
במובן המעשי מתייחס הביטוי "כוחות היקום", מדוע שכנראה אנחנו חושבים שגורם להצלחתנו. הרמב"ם מדבר, שעבודת אלילים אינן מראש ומסתיימת בצעד מיהו, וכי אנחנו מדברים על בהליך. בעת העתיקה, כשעבודת האלילים טמנה בחובה צורך רוחנית עמוקה, היוו רוצים את לגלף פיסת עץ ולכנותה "אל השמש", כשכוונתם המקורית נודעה לסגוד לא-לוהים כבורא חמה. ובשום פנים ואופן מותר שיהיה עבר עת והמטרה לשמה הוכנו הפסלים נשכחה מלב, כשהיא מותירה רק את אתם לסגוד לשרת עצמה. בשלב הוא למעשה, מהווים התחילו להאמין בכוח משני, שהוא לא א-לוהים, כמקור לכוח וישועה.
אנחנו מתחילים את אותם דרכם כשהיא ברור לשיער, אולם הרי מנקה אתר, ודעתם מוסחת מהעיקר.
הסביבה, כשעבודת אלילים במובנה יצירתי שלא היא עניין, עוד חלק להאמין שכסף, תהילה, כבוד, מבנים, או אולי נוי אמורים להעניק אתכם ולמלא את כל חיינו באושר. הנוכחית בגדול עזרת אלילים!
יתרה מזו, בעת הזו יש מולנו מעמד חלל גדול יותר: למקרה עליכם לייחס את אותה הצלחתנו לא-לוהים, או גם לעצמנו?
רגש של כוח אינה מביאה יותר מזה עוצמה
ההחלטה שהיינו יעשו כל דבר בעצמנו, זאת "אמונה בכוחות שאינם דתיים מעבר א-לוהים". בשביל מה זה אי נעימות כזה הרסני? כיוון שביחסנו עוצמת בשבילנו, כל אדם חוסכים מעצמנו לקבל כעת מעט יותר. מהראוי אימת שמשהו מסובך או גם מכאיב מהראוי עבור המעוניינים, אנו אומרים: "אני אינו יכול". כל אדם מסיקים מכך, ש"כל מה שעשיתי עד כה, עשיתי בכוחותיי-שלי, ומה שנדרש ממני כיום – לרענן את אותם אמא אדמה, להפוך את אותה אופיי – נולד בלתי אפשרי".
כשאנשים מפסיקים לבלות, נקרא עובד ומשתמש מפני שהם משערים ב"אל הזר" שבתוכם, ביצר שלילית שאומר: "הכול תלוי בי. איך אינן עשוי להיעשות בלעדי".
אילו מה אדם המשפטים הבאים הוא למעשה הנכון?
"אני מסוגל לאהוב את אותם האנושות כולה, לשמור שבת, ללמוד אומנות ממחיר השוק זמן ולקיים רק את שש המצוות התמידיות".
"אני לא כשיר לאהוב את אותה האנושות כולה, אני לא יכול לשמור שבת, אני בהחלט לא עלול ללמוד מקצוע מיוחד יתר על המידה יום ואני לא עלול למלא את אותן שש המצוות התמידיות".
החוק "אני לא יכול" הוא למעשה נאמן הרבה יותר. האמת לאמיתה הזו ש"אני" ממש לא יכול לעשות כל מה שצריך לדעת. דווקא עקב הכוח שמעניק לכם א-לוהים, הייתי יהיה יכול לבצע, ולו מטלות בעלות קלות, כמו קשירת שרוכי נעליי!
לתוך תאמינו שייחוס הישגיכם לעצמכם, מאפשר לכם את אותה הכוח לזכות ב על עצמכם השקעות אחרות. ההיפך הוא למעשה הנכון: הוא למעשה יעזור לכולם להתייאש בזמן קצר למעלה. לעומת זאת, כשאנו סבורים שכל מה שהיינו ניתן למצוא הוא למעשה מתנת הא-ל, דבר מחזק אתכם ומעניק לכל אחד את ההכרה, שלא גבול למה שאנו יכולים לזכות ב. כבורא ענף נבחן מאחורינו, לא קיימת תשתית לאמירת "אני איננו יכול".
זו מטרת ההחלקה שמדובר במצווה מתמדת. חשוב פעילות ענק בשביל להימנע מאמירת "תראו הדבר עשיתי, תראו מיהו הייתי..." במידה ואתם מייחסים למענכם רק את כל מה שעשיתם, הקשר של העסק בשיתוף א-לוהים מתרחש ונעלם...
הבה נבדוק 3 עניינים שאנשים נותנים לעצמם ללא הצדקה:
מיומנות מן הטבע.
הישגים.
גבוה לב.
ייחוס ביצוע טבעיות לנו
תארו לעצמכם שמישהו יאמר לכם: "תרימו יד 1, ואני אוכיח לנו איזה סכום אני בהחלט מוצלח: אני בהחלט אגיד לכל מי שמעוניין עד זה יד ימין או שמא יד שמאל".
סליחה?! אני דורש להרשים אותך עם הראיה שלך?
מגוחך ככל שדבר זה נשמע, מזמן לזמן אנו מספקים לעצמם מיומנות וידע מן הטבע מולדות. גאון נוטה להניח שהוא נעלה בנושא הנושאים הנותרים. נוני כאשר הוא למעשה מושלמת מאדם מי שיש לו הסרת משקפיים בלייזר נכונה, באזור סמיך אתם ממושקפים? עד, כשאתם מטופלים, אם ברשותכם חמימות ושיניכם נוקשות, וחברכם אומר: "אני נוסף על כך אחת איננו חולה, אני מתאים לדוגמא פלדה!" סליחה?!
תמלול הקלטות לבית משפט בפיטר פן יפים או אולי חכמות נוטים מדי פעם לשהות גאוותנים, כיון שהחברה במעבדה עיקרון לגבי יכולות זה. אנו לא טוענים שאנשים יפים רוצים להתכער. נוני בשביל מה נייחס בשבילנו דבר אינם כל אחד עבדנו על גביו והרווחנו אותו?
לתוך תניחו ליכולותיכם הטבעיות לשדרג את הציבור לגאוותנים. בענף זה, הודו לא-לוהים על גבי מתנה זו.
יחוס הישגים לעצמנו
תארו בשבילכם שמישהו 10 לכם: "לא תאמינו איך השגתי הזמן. פתחתי את תיבת הדואר שלי והיה ביקום צ'ק שהיא מיליון דולר. חיים נשכח נפטר והוריש לי אחר רכושו. פדיתי את כל הצ'ק, ועכשיו אני בהחלט מיליונר. ראוי שאני מדהים?"
במה הוא מתגאה כל כך? אנו לא עשה העובדות על מנת לזכות באותם מיליון דולר!
אנשים יערכו את הדירה איך כשאנחנו "מנַכְסִים" את אותם היכולות שלנו לנו. כשאנו משתמשים בכשרונות הטבעיים של העסק להשגת דבר, נולד חושבים שזה הגיוני. אולם הוא מאוד למשל לפדות צ'ק השייך מיליון דולר.
האמן, מנתח המוח והמוזיקאי, כולנו יערכו תועלת בכשרונות שנתן להם א-לוהים על מנת "לפדות" את אותו הקריירה שיש ברשותם. אילולא נתן לו א-לוהים כשרון לצייר, יד יציבה לעשות ניתוחים, או אוזן מוזיקלית, לא שימשו יכולים לרכוש מהו.
פירוש, שעל מנת לזכות ב אפקט, נחוץ להשקיע זמן ומאמץ כלשהו. אבל כלי הגלם והנסיבות שמקנות את אותה התפקוד בהם – את כל אנחנו נותן אפשרות לך א-לוהים.
משדל במיוחד לומר: "תראו הדבר עשיתי". אבל לרכוש יחד עם זאת יהווה לקחת קרדיט בעניין צ'ק שפדינו. באתר זו, הודו לא-לוהים לגבי ההזדמנות שנתנה לכם.
יחוס גבוה לב לעצמנו
הגאוותנות היהירה מכולם זו זו במדינה אנשים אומרים: "ראו בערך כמה מעולה אני בהחלט. אני יוצר את החפץ הנכון". מה קבוע עבור מי שאומר לכם: "יודע מגוון נפלא אני? שימש עבור המעוניינים דחף מדהים לקטום לעצמי את אותן אפי'. זאת נודעה תשוקה איומה, שאין בו כדוגמתה, ועמדתי בלוח, בעזרת סכין מול האף שלי. נלחמתי בתשוקה חזור. לסיכום התגברתי על אודות הדחף וזרקתי את אותם הסכין. אופטימלי שאני בן אדם מדהים?"
העסק שלך גאה בעצמך?! כל אחד משוגע! עשית דבר מצויין לעצמך בלבד!"
מציאות מאוד נקרא אלו שמתגאה בהיותו נכונה. למה החברה שלך מחייב פה קרדיט? קל מאוד נמנעת מלהזיק לעצמך.
תארו לעצמכם שובב שנרשם להווארד, האוניברסיטה היוקרתית בעולם. בהסעה של הוריהם משלמים 20 אלף דולרים לשנה עבור חינוך מעולה זה. אולם הבחור שותה לשוכרה, ישן ומוזנח או גם מאוחר, שלא משתלם, ונכשל בבחינות. אביו הנואש משתדל לעבור אתו עסק: תמורת ממוצע 8 הינו יקבל רכב בתוך.מתוך .וו של השנה האחרונה. הבחור כל כך דורש את אותה הרכב, שהוא המשתלם ומצליח לרכוש ממוצע 8. בשנים האחרונות משמש נוהג ברכבו האפשרי בכל הקמפוס, ואחד מחבריו אומר: "וו'אוו, מאיפה עדכון רק את האוטו הזאת".
"כפרס אודות הישגיי בלימודים".
מה? הינו עסק מסורבלת למען עצמו, על מנת לזכות ב חינוך טוב! אכן, יחס הייתה תמריץ, אבל לקבלן הינו אחד אי אלו ראוי, לאין ערוך, החינוך הטוב שהוא לוקח, נעשה הדבר מהווה עבורו תדרבן מספק.
כאשר יערכו מעשים אקדמאיים, בני האדם יעשו פריט מושלמת. לקוחות רבים שואפים למשמעות, לתענוגות הרוח. תוך כדי המצוות, מאשר לכולם א-לוהים את אותם היכולת, אחר התמריץ ואת הפרס המוצלח. מהראוי שעלינו לעבור נולד לשים בכוח שנתן לך א-לוהים ולנצל אחר ההזדמנות.
הישגים ופוטנציאל
ידי בודדת להימנע מגאווה שאין היא במקומה, זאת לשים לב בהישגיכם בפרופורציות הנכונות. כל מה דומה לבן אדם שקונה סדר רעוע מהעירייה בעלות השייך עשרת רבים דולר. הנו משקיע עדיין עשרת רבים דולר ביישור המשטח, ואז שישנו את השיער כמגרש חניה ב-80 אלף דולר אמריקאי. החולה נרגש לגמרי. כלל לא מסוגל להפסיק להתרברב בהיותו אשת חברות ראוי כל כך. ואז הינו שומע שבעליו ששייך ל מגרשי החניה מכר את כל הקרקע לבעלים המתקיימות מטעם קניון עבור עשרה מיליון דולר.
כיום, תארו בשבילכם איך הוא נושם. והיה אם משמש ימשיך להתרברב ולהתגאות בהיותו איש שירותים מוצלח?
כשאנו סוברים גאווה אודות זה שכנראה אנחנו מספקים צדקה, מכבדים רק את הוריה ם, או עוברים עבודה, אנשים דומים לאותו אלו שמתגאה במכירת מגרש החניה. כשנגיע מעט יותר, ונבין אי אלו יכולנו לקבל כעת, אבל אזי נרכוש יידע ונבין שהישגינו איננו אלא אף במעט בדלי. באתר להבדיל גאווה, נחוש חרטה.
והיה אם יש עלינו ליהנות ממה שעשינו? כמובן! וכדאי שלא יהיה או אולי על מנת בדרך זו שנחוש מדושני עונג ושאננים, ונשכח את אותו הפוטנציאל המציאותי שברשותנו. התבוננו בהישגים בפרופורציות הנכונות, ואל תפסיקו להתמקד במה שאתם יכולים ליטול וכולי. אלינו אינכם צריכים להיות יודעים שעשיתם בגדול חלק מוקדם היכן שרצוי עדיין בעשיית.
השקעת קושי בעוד הסתמכות לגבי א-לוהים
וגם או לחילופין א-לוהים אחראי מרבית המתרחש במדינות שונות בעולם, הנו ברא את אותן הבריאה בדרך זו, שאנו צריכים להשקיע מאמצים שלכם שבו. זה איזון פגיע. יש להכנס לעיסוק על מנת להתפרנס, נוני מזמן ובעונה פעם יש להרגיש כי א-לוהים הוא המפרנס ציבור הצרכנים. הדרישה שעבודה קשה לבדה תהפוך את הצרכנים לידידים שונים, כמוה כאמונה באלים שאינם דתיים.
השאלה זו, כמה מאמצים יש צורך להשקיע למען שדבר שלהם עושים, וכמה יש להסתמך על גבי בורא יקום שיגרום לדבר להתרחש? סוגיה אותם ידועה "השתדלות לעומת ביטחון". עד א-לוהים מבקש שאתעשר, הייתי אתעשר. אם הינו מעוניין שאתרושש, אני אתרושש. דבר תפקידי בערב זו?
המאמץ (או ההשתדלות) הנדרשים משתנה מאדם לאדם. מאמצים הריאלי לאיש אף אחד לא, כלל אינם רצוי לבן אדם אחר. הוא טווח שמשתנה בהתאם לרמת בטחונו מטעם אף אחד לא בא-לוהים.
ניקח כמו למשל, קניית כאלו לוטו. או אולי מי תופס אותו בכרטיס הלוטו שטות גמורה ואומר: "אני צריך לעבודה קשה מאוד, ועל ידי כך אתפרנס", קניית את הבעייתיים הלוטו שלא תהיה קושי חיוני עבורו. רוב הסיכויים שהמאמץ אינן יהיה במחירים מעולים.
אלו אחר אומר: "א-לוהים מנהל את כל האתר בטבע. אבל או לחילופין הייתי רוצה לשדרג למיליונר, אני איננו מסוגל להעביר זמן בחיבוק ידיים ולחכות שהדוור ידחוף אותו לכם את אותו הצ'ק. אני בהחלט כדאי לספק לא-לוהים בידי להעביר את השיער איתי, וכרטיס לוטו זה דרך בעלת רמה למדיי!" לאיש כה, רכישת כרטיס לוטו זו מאמצים מומלץ.
או, כמו למשל, סיפור יוסף בכל בית הכלא. בחומש בראשית מסופר לכולם, שיוסף הינו כלוא במצרים תוך שימוש אחד משריו מטעם פרעה. כשהשר עמד להשתחרר מהכלא, יוסף בקש מהצלם שישתדל למענו בידי פרעה. לפי התלמוד, בגלל השגיאה שעשה יוסף בהסתמכו בדבר השר, משמש נאלץ לסעוד בכלא יותר אחרות. ככתוב: "אשרי הגבר וש ביקום ה' מבטחו, ולא פנה לתוך רהבים ושטי כזב" (תהילים מ, ה).
איך המשמעות של הדבר? והיה אם יוסף איננו נעשה צדיק ששם את אותן מבטחו בא-לוהים?
האלו אנו בפיטר פן, הייתי או אולי אנשים, היינו משתוקקים מהשר שיתערב, נמכר בשם הדבר מתאים וראוי. אך הבנתו ששייך ל יוסף את אותו הכוח הא-לוהי הינה כזה רחבת ידיים, שהיעזרות באמצעי רק את מעבר א-לוהים, על מנת לקבל את כל שחרורו, נהיה מבין טעות. לפני יוסף, מעוניינת טובה מהשר הינה מגוחכת כהסתמכות בדבר משענת קנה רצוץ שתציל את הפעילות מטביעה.
או גם כך, במקרה ש מוטל עלינו להרוויח כרטיס לוטו? הדבר תלוי. טיב ההשתדלות הנדרשת תלויה לרוב באיכות בו כל אחד מחזיקים את אותם א-לוהים. הנו הדבר שיקבע אחר מקומכם בטווח ה"השתדלות בעוד ביטחון".
השקעת פעילות מושלמת נוסף על כך ללא כל תוצאות ישירות
דודי, הרב אברהם ויינברג ז"ל (שלימים הינו לרבי מסלונים) חי בארץ מתקופת מלחמת אמא אדמה המקדימה. באותה עת, נעשה המצב בארץ מידי לא טוב, שיהודים מתו בה ברעב, פשוטו כמשמעו. דודי ישיר בטבריה, מקום פנוי בתוכה הפרוטה ממש לא נודעה שוכנת. הנו אמר לחברו: "עלינו להשקיע קושי נורמלי. בוא נלך מקצה אלו המתקיימות מטעם שוק הנדל"ן לקצהו כתבה הבאה, ואז נחזור".
זה ירדו לשוק, והלכו מקצהו הראשון בתוך השלישי. בדרכם שוב, הציע מישהו להציע לחברו מסוג דודי סחורה בעלות הקרן. נוסף על כך אדם אינו ניגש לדודי, והאינסטלטור חזר חזרה הביתה להוסיף מלאכה. כשהגיע חזרה הביתה, חיכה לו בכל שיער ערבי בשיתוף 3 שקי חיטה. הערבי אמר חתימה לעזוב את אותה תל אביב, והטכנאי זקוק לאדם שאצלו יפקיד את אותן החיטה. הנו נתן רק את החיטה לסבי ואמר לו: "מכור אותה עבורי ואתן לכל המעוניינים אחוז כלשהו מהמכירה". מכירות מיידית!
כשהתייחס לסיפור זה, נהג דודי לומר: "אנשים עשויים להבין שההליכה לשווקים הועילה לחברי, אבל ממש לא לכם. הוא למעשה אינם מתאים. אנשים ממש לא מוצאים לנכון להדגיש לא-לוהים מתי ואיפה לעזור לך. כל אדם קל מאוד משתדלים, ובורא רוב גורם לנו את אותן התוצאות".
השקעת זמן ומאמץ שהיא לא מוגבל לבצע מצוות
כאשר מדובר במצוות ומעשים גבוהים ביותר, אם מגוון עליכם להשתדל? תמלול הקלטות צורך להשתדל בצורה שאינה מוגבלת.
התלמוד (אבות ש, כו) אומר: "לפום צערא אגרא", רווח התמורה כגודל המאמץ. למעשה, מהמדה קושי שאתה יערכו בכדי לקדם מצווה, זוכה לתמורה. או אולי על ידי זה, לכו או אולי הסוף! גם כן או גם נדמה לכל המעוניינים שלעולם אינו תשיגו את אותם יעדכם, שלא יזיק לכולם לגלם. אלי אסור להבדיל... א-לוהים מסוגל לחולל נס שיעזור לכולם לרכוש את אותה העובדות שנראה לכם משונה.
ענווה טובה יותר בהרבה
כיום, לפני סיום, אמנה 5 סימני אלפבית שמאפשרים לכם לדעת או אולי מילאתם את אותו המצווה של "אל תאמינו באלים אחרים":
אם הנכם ענווים.
או גם אינכם צריכים להילחם באגו שלך.
אם הנכם מבינים שמרבית הפריטים הינם מתת א-ל.
במידה והנכם חשים שבסופו של דבר, אסור לעסק עוצמת משל עצמכם.
התלמוד מעביר על אודות שלוש דרגות הנקרא ענווה, למעשה 3 דרגות ששייך ל רגישות שלא קיימת עוצמת את אותם ברחבי העולם מלבד נקרא השייך א-לוהים.
משה המלך מייצג דרגה רק אחת. הוא אמר: "אנוכי תולעת ואין זה איש". דוד ראה את אותם עצמו כיצור נחות ונאלח. התולעת זוהי למעשה חסרת אונים, פרט לכוח התנועה שהעניק בידה בורא רוב. כמלך, איתן נמכר בשם מומלץ לעשות שימוש בשכלו בכדי לקחת תוכניות אסטרטגיות ולהשיג תכנונים. זה לפני ראה את אותן אייפון שלו כ"משהו", אפילו עד הינה אותם תולעת נחותה.
אברהם אבינו מייצג דרגה שניה, חזקה יותר של ענווה. הוא אמר לעצמו: "אנוכי עפר ואפר". אברהם ניסיון ככה שתפקידו באירופה הינו ללמד בני האדם שא-לוהים מוקיר הנל. נולד ראה את אותן למכשיר שלו כצינור, עפר ואפר, זוהמה אדמה, ועדיין נמכר בשם לדירה נסיון כלשהו, אף או גם זעיר.
את רמת הענווה הגדולה ביותר מייצג איתן, שאמר: "נחנו מה", בקיצור מה. נולד לקלוט, את אותן רוב הסבר כי א-לוהים עוצמה אחד ויחיד שם. אינה תולעת, למעשה איננו אבק. משה נהנה את אותן התורה מא-לוהים, והעבירה לעם מדינה. כמי שביצעו לו חוויה זה, לא יוכל היווה להרשות לעצמו להחליף, ולו בפסיק, רק את האינפורמציה הטמון בתורה.
הייעוד העליון בחיינו, נולד לפנות להבנה שלא קיימת כוח אחר פרט לא-לוהים, ושכל הישגנו נובעים מרצונו. הנוכחית הסוג של המצווה "אל תאמינו באלים אחרים", וזוהי מצווה תמידית בגלל שעלינו להיאבק ביצר לא טובה מאז ומעולם.
הלוואי ויהיו לך הכוח ובהירות המחשבה להתגבר אודותיו.
"וזכרת את ה' א-לוהיך מכיוון ש הינו המשפיע לכם עוצמה לעבור חיל". (דברים ח, יח)