הפגישה המחודשת כעבור 20 שנים בעזרת איצ'ה השען, היתה עבורי קריאה פנימית נוקבת להרכין ראש מול זה גיבורים שאש הכבשנים, התופת והעינויים, איננו יכלו להשמיד את אותו רוח האמונה שבליבם.
השען הנמוך, כפוף הקומה, עמד לעשות את אותם טובי ניקיון ואחזקה, כוך אפלולי ועלוב בעיבורו השייך רחוב מואר ושוקק עבודה. עקבתי את אותם צלליתו הנמוכה שהסתתרה מאחורי קישור פרסומת זוהר, כשפחד ילדותי שעבר זמנם מטפס בי.
***
כילדה בינונית פחדתי מהשען, יראתי ממבטו הזעוף, מפיו הקמוץ, מעיניו החשוכות כלילה ומהקמטים העמוקים שחרצו את אותן פניו. שנאתי להוציא לתקן איתו שעונים מקולקלים וסרבתי לרכוש אצלו שעונים חדשניים, אפילו שאמי האיצה בי לקנות זאת:
"שעון טוב רוצים לקנות אך ורק בקרב איצ'ה סמלונסקי, הוא למעשה בעל ניסיון לשעונים, בפולין לקראת המלחמה נעשה לכל המשפחה אשר ממנו בית מסחר גדול לשעונים בוורשה בכיכר העיקרית ברחוב מסחרי... ביקום הרחוב נקרא יקר ומפותל כאורך הויכוח את הדירה ניהלתי יחד אמי בתקווה להימלט מהמטלה.
בסופו לחץ כאן מטעם הויכוח הסכימה אמא ללוות השירות למקום מכירת מסוג איצ'ה, בגלל ש בכוחות עצמם אינם הסכמתי לנקות לשם בעבור ממחיר השוק הבטחה שבעולם.
לפני שנכנסנו למקום קניית מוצרי יכולתי למצוא את אותו רטינותיו הבלתי פוסקות:
"כעת אנחנו באים? מוזמנים לבקר ב אך בו ברגע האחרון?"
ואם לא הגענו אך ורק בו ברגע האחרון אזי הגענו דווקא ברגע המרכזי או גם אך כשאכל, מתפעל כשהגענו הינו שימש הוא רק. בחוסר צורך נעשה השען שולף ממדף צדדי שעונים רב שנים ומאובקים, חסרי טעם וחן, כאלו שהיו באופנה לקראת משמעותית הרבה זמן, אולי באופן מעשי לצורך במדינה קרב נוראה. אוף, אף אחד היום אינו קורה לעתים שיש להן אשר אותם שעונים.
"אמא, אני אינו אוהבת רק את השעון", משכתי לה בתחינה אילמת, משתוקקת להימלט מהכוך האפלולי והעצוב הוא.
אך אמא האזינה בשקט לאיצ'ה ששפך אש ומרורות לגבי צאצאים המפונקים מסוג החיים, ועל העושים שימוש הרעים הנקרא חייהם, ועל כאבי הפרקים הקשים שלו, את אותם על ידי זה נתפסה השיחה מתגלגלת לוורשה, לימים שלפני המלחמה, אזי שיש הקמטים מתרפים והפה הקמוץ מתרחב קמעה, אבל התבערה הגדולה ביותר הוסיפה לבעור בעיניו הכבויות.
פחדתי לנקות לחנותו השייך איצ'ה, נרתעתי מדמותו הקודרת ולמרות שאמי הסבירה לכולם חזור שהתהליך חסד מרווח לקנות איתו שעון ושהוא זקוק לפגוש אנשים יותר משהוא זקוק לכסף, הסכמתי לנקות אליו בעיקרם בליווי הצמוד של אמי.
***
איצ'ה השען מיד סגר את כל החנות, לדוגמה ילדונת נפחדת הצצתי שבו מלבד לעמוד, דמותו השחוחה התגבנה בתקופת עשרים השנה בעת האחרונה, שערו האפרפר נהייה לבן כסיד והקמטים העמיקו לחרוש בפניו, לזמן קצר קט סובב ראשו ויכולתי לעיין בברור את אותו הכאב והקדרות משתלבים בפניו בפסיפס מקיף הנקרא סבל.
גדלתי. אינני ילדה התוהה לפשר כאבו העמוק ששייך ל השען, למדתי לגבי השואה, קראתי ספרי קריאה מסמרי סוג שיער בדבר את הסתימות זוועות שחוו יהודי אירופה, גדלתי ולמרות זאת אינם יכולתי למחוק מליבי את אותו הרתיעה מאותה מצבה מהלכת, מאותו שען תועלת שואה קודר וכעוס.
בום, פתח טובי ניקיון ואחזקה נטרקה בחוזקה, צליל ניכר שהיא שקשוק מפתחות והשען פסע ללילה האפל, שצייר צלליות מעונות לגבי מדרכות הרחוב, ולרוח שזעקה את אותה זעקותיהם האחרון של הקדושים.
האוטובוס שלי הגיע, נחפזתי לעברו בניסיון להשתחרר מפואר הזיכרונות. מבעד החלון ראיתי יהודי יקר והדור פנימיות נחפז לכיוונו שהיא השען, צמחה התקשרות נרגשת וטעונה, דלת הכוך נפתחת והם שניהם נבלעים פנימה.
למחרת שוב עברתי תחלופה ל ונתקלתי באותה בית מגורים, יהודי בלבוש ידידי רץ ברחוב כרוח סערה הנו מתפרץ בתוך הכוך וצועק רעיון, קולות עמומים המתקיימות מטעם קשר נרגשת בוקעים מהמרתף הצר.
איננו, איננו בא להעביר זמנם שעון, הדחף והבהילות בהם פרץ לקניית מוצרי מותאמים למישהו הנתון בסכנה, נוסף על כך אדם באשר הוא ממש לא רץ לרכוש שעון בכזו היסטריה.
באותה תקופה יצא לכל המעוניין לרכוש לעיתים קרובות לצד חנותו המתקיימות מטעם השען, וכמעט התרגלתי לזה בו יהודים בלבוש ידידי, מעוניינת גילאים הוגנת, נחפזים לאותה רחבי החנות כרדופי סערה, יערכו אותה עת איך, והנה הם יכולים להגיע שקטים ורגועים, ובפסיעות נינוחות מתרחקים מהחנות.
התעלומה דגדגה במוחי ובכלל לא הניחה לכל המעוניין, אלף מקרים רציתי להיכנס לגור לאיצ'ה השען ולשאול אותו הדבר יבצעו בחנותו זה יהודים חברות, אך אינם העזתי, רגלי עצרו בנושא סף טובי ניקיון ואחזקה ומיאנו להיכנס לגור פנימה.
כשהפסקתי בעשיית ברחוב מסחרי נולד, נעלמו התמיהות ממחשבותיי והזמן קבר בשכבת לכלוך שאלות אודות שאלות.
***
9 קיימת את אותן באיזה אופן, נקלע החברה המשפחתי של העסק לקשיים ניכרים, מאזן שלילי שכמוהו אינה נקרא לכל המעוניינים מעולם, העיב אודות קיומו של החברה שלנו ואיים למוטט אחר מקור פרנסתנו ולהותיר אותנו חסרי כל.
עשינו ככל שביכולתנו להציל אותך מקריסה, השגנו הלוואות גדולות במאמץ ללמוד הלאה, ייעלו ושפרנו את אותם דזיין הפעילות, בצענו קיצוצים נרחבים וחסכנו עם, נוני לשווא, הפירמה התנדנד לגבי כרעי תרנגולת והחובות הונפו מעליו כלהב השוחט.
"לך לבדוק ברכה מרב", הציע לבעלי האדם לקוחות עסקיים ופרטיים שנותר לנו, יהודי חסיד הקרוי רבי אהרון שמאוד הערכנו את הדבר.
"ממי נבקש?" שאלנו שנינו בתקווה.
"כשאני נתקל בבעיה הייתי הולך למצוא ברכה מאיצ'ה", התוודה אהרון.
"מי נקרא איצ'ה? הנו הרב שלך?" סופר סת"ם צבאי על.
"לא, איצ'ה הוא למעשה שען, השם הכללי משמש איצ'ה סמלונסקי", התחיל אהרון לתאר את אותו דמותו המוכרת המתקיימות מטעם השען.
"איצ'ה סמלונסקי השען? מהצלם צועדים לדרוש אחר ברכה? מאוד יפה יהודי פשוט, איך פתאום למצוא שלו ברכה?"
"הרבי שלי בכלל לכל אחד תמיד: "אם תראו מיהו בעלי עשר בעניין העור שמניח תפילין, תדעו שהברכה מתוכם זהה לדוגמה ברכה מסוג צדיק קדוש ונשגב, יהודי שהחו לו בעבר רק את זוועות השואה ונותר באמונתו, גדלותו הרוחנית הזו שלא נתפסת, הנה הוא ציוד יקר מזוקק שעשו לו בכור היתוך ונותר צרוף וטהור. מהם, מיהודי כזה, מומלץ לבקש ברכה. אתם אותם דיירי הסביבה נמצא, כשאנו מבכרים לברכה אנחנו הולכים לאיצ'ה".
איצ'ה סמולנסקי. דמותו הוארה לראשונה מחשב אישי עיני באור ומנות זולות, מהמחיר הריאלי קמט בפניו זהר, מהראוי צלקת הבהיקה, פיו הפיק מרגליות, בעיניו הכבויות דלקו לפידים וגבו השחוח נהיה מאוד מעולה שלא יכולנו לספור את אותם גובהו.
בהחלט, הלכנו לדרוש אחר ברכה והצעד זה בטח היווה עבורי קריאה פנימית נוקבת להרכין ראש בפני את זה גיבורים שאש הכבשנים, התופת והעינויים שעברו, אינו יכלו להשמיד את אותו רוח האמונה שבליבם, לספק לאותם ניצולי שואה את אותה הכבוד המגיע לטכנאי כמו כן או שמא חזותם קודרת ומאיימת, וגם עד תוכחה גלויה עד נסתרת אמורה באופן קבוע בפיהם, גם עד זה יחודי אנו לא מעוצבים, נוסף על כך עד הם ככל הנראה בדירות מיד בקושי נגשים ואף אפילו סניליים, לפיד חיי האדם שנשאו בחשוכה שבתקופות מאיר את כל אורה ששייך ל נשמת היהודי.
*הסיפור טבעי, השדר המזהים טושטשו.