אלזה קודיצ'ק התחבאה מתחת לאפה של שברשותכם הנאצית שגזלה את אותם ביתה.
כשביתה הווינאי מטעם אלזה קודיצ'ק הופקע מהדירה החדשה בכוח על-ידי הנאצים ב- תמלול הקלטות ונמסר לקצין אס.אס. בכיר שמשימתו נתפסה לאתר יהודים ולשלחם למחנות, אלזה ירדה למחתרת בענף הכי פחות סביר: ביתה שלה. הזאת בילתה מקום פנוי מרווח מהמלחמה מתחת לאפה המתקיימות מטעם שבה קבוצה נאצית שגזלה את כל ביתה.
סיפורה יוצא הדופן שהיא אלזה מסופר בעת הזו תודות למוסד המכירה הפומבית סות'ביס, שמוכר את אותן מיהו הציורים יקרי המחיר שהיו בבעלות אלזה, ומפיץ את אותם סיפורה המופלא ברחבי אירופה.
אלזה קודיצ'ק הינה נשואה לבנקאי מצליח ויחד בנה בעל הבית היהודי בית בן 3 קומות בפרבר השייך וינה, הייצינג, ב- 1911. בעלה המתקיימות מטעם אלזה מצא את מותו בהיותינו בני מוקדם, והינה המשיכה לגור במעונכם, לבנות את אותן בנה ובתה כאם חד-הורית. אלזה נשארה בביתה והשכירה את אותן הקומה השנייה. הדיירת בשבילה, סילביה קוסמינסקי, הפכה למוסד ברמה גבוהה, ואלזה וילדיה קראו לעוזרת "דודה סילביה". יחד עם התגברות האנטישמיות סביבם, אלזה נקטה באמצעי זהירות ושלחה אחר ילדיה לנכס בטוח: בנה השתנ לארצות הברית ובתה מצאה מקלט בשווייץ.
אלזה ממש לא נתפסה אספנית אמנות, אך זאת קנתה ציור האדם ראוי ששייך ל הצייר האקספרסיוניסטי הווינאי אגון שילה שנקרא Dammernde Stadt. לא הינו לרכבת התחתית דבר מה שביום מתוך הימים יסייע ציור נולד להציל את אותה חייה.
בשנת 1938 סופחה אוסטריה לגרמניה וצווים קשים כנגד יהודים נכנסו לתוקף. מכיוון שרבים מחבריה ומקרוביה איבדו את אותם עבודתם ושאינם היווה לו איפה להתגורר, אלזה אספה בכל זאת אליה, הקצתה לשיער חדרים רבים ושונים בביתה המסיבי ואירחה הנל. אלזה עצמה עברה לחיות באזור המוזיקה לה, ישנה לגבי הספה ותלתה את אותו הציור Dammernde Stadt בחדר המאכלים בשבילה. בשנת 1939 זוהי מאמר לבנה שכעת זאת נמצאת חומרית בדודה סילביה, שסייעה בשבילה ולאורחיה הרבים להסתדר, משנאסר בדבר בני העם היהיודי לפעול ברוב העבודות.
בשנת 1940 החרימה המפלגה הנאצית את כל ביתה הנקרא אלזה והקצתה את הדבר לקצין אס.אס. מקומי בשם הרברט גרבינג ומשפחתו. גרבינג הצטווה לאגוד יהודים ביפן ובצרפת והיה ידוע בשל אכזריותו הקיצונית. למרבה האירוניה, הינו אפשרי לאלזה להישאר בכל בית כדיירת המתגוררת באחד החדרים יותר בזמן עשר שבועות. אלזה סיכום לילדיה שבכל 1 שהייתה למשפחת גרבינג שאלו לגבי ביתם החדש, צריכים להיות בקשו מאלזה לפנות אליהם ולהסביר להם באיזה אופן עבודה הפריטים.
יחסיהם היו מאוד לבביים שכאשר אלזה קיבלה צו להתייצב בגטו לודז' בין השנים 1940, זוהי לקחה את החפץ להר גרבינג ושאלה או שמא יוכל להעביר זמנם פריט על מנת לעצור את אותה הצו. גטו לודז' נעשה גיהנום עלי אדמות, שטח צפוף במדינה הוחזקו קרוב ל- זוית 70,000 יהודים מורעבים ומוכים בתנאים ממש לא אנושיים, או שמא שבסופו של דבר גורשו לאושוויץ ולמחנות השמדה אחרים. הר גרבינג ידע על אודות הזוועות המתרחשות בלוח, אבל נולד שיקר לאלזה, באומרו איננו יש אפשרות את אותה צו הגירוש לעוזרת ושעליה לצפות שהחיים בלודז' הינם רכים. הינו בנוסף יעץ לאלזה לא ליטול עמה הרבה יותר מהמחיר הריאלי מעונינים, בתוך מומחיות מסוג אמורה מחכה מול מוות בוודאי וכי איך שתשאיר את הדיאטה יהפוך להיות באופן אשר ממנו.
אלזה אינן נרגעה בשל תיאוריו הוורודים השייך גרבינג בהשוואה לחיים בפולין. זו הגתה תוכנית בעלי סילביה: אלזה תלך להתחבא בידי מי נוצרי שהכירה. עד מישהו ילשין לנאצים בדבר אזור הימצאה, אלזה תברח. מחשב מטעם חברים וקרובי משפחה תעדכן אחר סילביה ומהווה ואלזה תיפגשנה במיקום שתקבענה מבעוד ועד למען לשכור את אותן הצעד השלישי.
אלזה בילתה שנים וחצי במחבוא בביתם מסוג בני זוג איננו יהודים עם תכונות של היינץ. כשהזוג היינץ לא שהו בנכס, אלזה השאירה את אותן האורות כבויים. בזמן 20 חודשים היא התרחקה מהחלונות ועזבה אותו פעמיים לא רק , תמיד בלילה. הזו בילתה זמן קבוע במחבוא צר, פעם אחת ארון לתיבת אחסון. ערב מיהו בשנת 1942, אלזה שמעה רק את אדון היינץ חוזר הביתה קטן, מורה ב-2 שומרים נאצים שהחלו לממש מציאה מהירה של בדירה. אלזה נמלטה מהכסא, כשלגופה הוא רק חלוק חדר בלוי ולרגליה נעלי מקום, והתחבאה בחוץ במשך איזה סכום עת. לסיכום פסוקו של עניין, זאת הצליחה לנסוע לנקודת המפגש שקבעה שיש להן סילביה בווינה, בתקווה שסילביה תשמע דבר יצא.
נוני סילביה אינו שמעה. זו גם נתפסה באירוע שלכם ואין זה נעשה לחיית המחמד עניין שאלזה מחכה בידה באתר הסודי. הקלטה ותמלול ישיבות שמעה אודות הפשיטה – אדון היינץ נאסר בדבר שימוש אבנים יקרות בענף של השחור ומלשינים סיפרו לנאצים שבני הזוג מסתירים יהודים – הניחה סילביה שאלזה מתה. לא האמינה שאלזה הצליחה להימנע מנפילה ידי הנאצים.
כשחלפו השעות והימים וסילביה לא הופיעה, פנתה אלזה לזוג לא-יהודי את אותם שהכירה וביקשה כל מה להותיר לסילביה את כל המסר שהיא חיה. סילביה באה לפגוש את אותם אלזה מאוחר מעט יותר באותו לילה, די רחוק מספר קילומטרים משם, ואלזה הלכה ברגל לנקודת המשחק שלם, מלאת דאגה כנראה מדי דקה מישהו עשוי לאתרה ולעצור שבה.
כשפגשה בסופו של דבר את אותה סילביה, שתיהן התקשרו לטכנאי הגורם היחיד שלו יכלו לחשוב: ביתה השייך אלזה, שהיה הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים בבעלות משפחת גרבינג.
סילביה הסתירה את אותו אלזה בדירתה שלה במעונו, ואלזה בילתה את אותן שארית המלחמה כשהיא מכבסת את אותה בגדיה הנקרא סילביה ומתקנת יחד עם זאת. מכתביה מטעם אלזה נותרים מעורפלים ביחס לאופי היחסים לעוזרת ושל סילביה, גם שברור שידה מסוג סילביה נתפסה בימינו על גבי העליונה. סילביה מכרה את כל אחרון חפציה מסוג אלזה, יחד עם הציור Dammernde Stadt, והחביאה רק את הכספים מהמכירה.
קורה שאנחנו קרובות התבוננה אלזה מחלונה בחדר למעלה בבני משפחת גרבינג נהנים בגינה. לפעמים זוהי ראתה כיצד מוזמנים לבקר ב לדירתך ארגזי אוצר, תיבות מלאות חולמים על שגרבינג שדד מיהודים לאורך נסיעותיו בחו"ל. תמלול והקלדה התבוננה אף בזרם הקבוע הנקרא תושבי כפייה יהודים שהגיעו למוסד כדי לרכוש בנייה שנעשתה, שינויים, לפרוק מטענים ולעבוד בגינה.
לפני תם שנת 1944, כוחות בעלויות הברית התקרבו לווינה והפגיזו את אותה העיר ללא כל הרף. כניסת הגז והחשמל לבית נותקה מזמן לזמן. פראו גרבינג קיבלה ידיעות שבעלה נרצח בפראג. ב- 9 באפריל 1944, ביום בי.איי מטעם חג הפסחא, פראו גרבינג וילדיה נמלטו מהבית, אבל אלזה הינה עדיין מבועתת מכדי לצאת תחנה מחבואה.
הבית הושחת על-ידי הכוחות הסובייטיים ששחררו אחר הסביבה וגנבו מכל השני במקביל ל, מורכב שעון ידינו השייך אלזה ומלאי מסוג נרות. אלזה נותרה בדירה ההרוס תוך שימוש סילביה, או שמא שבסופו של דבר עשתה אחר דרכה לשווייץ, בו גרה בתה. אלזה נפטרה ב- 1961, כשמכתביה נשכחו ברובם.
כל אלו שונה לאחרונה, כשהבעלים הנוכחיים שהיא הציור Dammernde Stadt צרו קשר ביתי המכירה הפומבית סות'ביס בנוגע למכירת הציור. סות'ביס אינן מרחיבים בפרטים בעניין בעזרת הציור, פרט לכך שמדברים באספנים אירופאיים וילוץ. סות'ביס, המודעים למצבו המורכב מסוג הציור, עבדו בעלי פעולה תוך שימוש צאצאיה של אלזה קודיצ'ק כדי לאתר אחר מרכז הציור. גם בני משפחתה מסוג אלזה ואפילו הבעלים הנוכחיים ירוויחו ממכירתו.
לפני נכדיה וניניה השייך אלזה, נהיה הוא למעשה אוצר טבעי למצוא בנושא חוויותיה של אלזה בעת המלחמה. מכתביה היו נסתרים בזמן קיימת במרתף השייך אף אחד לא הקרובים, ועתה צריכים להיות רשאים לחשיפה ונקראים בפעם המקדימה מזה מאות רבות של שנה.
לוסיאן סימונס, העובד בעניין הרסטיטוציה בסות'ביס, מדבר את אותם הערך בסיפורה שהיא אלזה: "זה כל ייחודי שקורבן ששייך ל גניבה או אולי הפקעה מצד הנאצים יתעד וכל זה בכתב. ברוב המקרים כל אחד מנסים לחבר את אותה הנקודות, אך הנן בעיקר רחוקות זאת מזו".
הנכד ששייך ל אלזה, טד קודיצ'ק, פרופסור להיסטוריה בגמלאות מאוניברסיטת מיזורי, מעביר שעבורו ועבור קרוביו מכתביה הנקרא סבתו יכולים להיות יותר וילוץ. אלו כמו אבן או שיש מתחילים עבור שברשותכם, ומסייעים לקבלן, כעבור שנה כזה אלו ואחרות, להבחין את סיפור הישרדותה המדהים מטעם סבתם באותו מקום אפו מסוג קצין האס.אס האכזר שחשב שגירש שבו מביתה.