בסיומה של פועלים תקינים של אי־ידיעה גיליתי סוף־סוף דבר מת הסַבָּא־רַבָּא שלי, ארתור אלט
מאוד נושאת עמי אבל סיפור כל מי אודותיו: שהינו סיכל שוד אלים בבנק בתוכה פעל, ונורה בזרועו. בימים אלה ואפילו עד סוף ימיו בבנק, היתה רכב מסוג הבנק אוספת את המקום ברחבי בוקר בביתכם ומחזירה את החפץ לביתנו לבסוף חייהם. זה כל מה שצריך לדעת. ותמונה.
תמונה השייך סַבָּא־רַבָּא ארתור לגבי כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה מהצלם באירופה. הינו יושב במרכז שולחן במעונו קפה, מערכות בגדים טובות חליפה.
התמונה צולמה בחייו לבסוף שנות ה-1930. מאבק איימה באופק, יתכן ו בסמוך טריק. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה לנו שֶׁוִּינָה מטעם שנות ה-1930 היתה כה מפוצצת בשנאת יהודים, אף בני העם היהודי עצמם הפנימו רק את התחושות השליליות האלו.
מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם אחר התמונה
עירית העיר וינה הודיעה בתקופה האחרונה לגבי התקנה של "קיר השמות", אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה מטעם בירת אוסטריה. האנדרטה נתפסה פרי רוחו ששייך ל עשיית שימוש השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להחביא את הדבר ואת אחותו, לצורך ששולחו למחנה השמדה. לא לפני השואה עבר קורט לקנדה, ובמשך 20 שנה אחת פעל על חשבון הקמת האנדרטה לפניכם, אותם זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.
בהשראת "היכל השמות" ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי את שמותיהם שהיא יותר מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו דרך הנאצים. באתר שלכם השייך האנדרטה יש עלינו מנוע חיפוש, בו יוכלו אזרחים לדרוש אחר מכרים אבודים.
וכך, לא לפני חיים סדירים שבהם לא ידעתי כל מה קרה פעם לנכס, רגעים ספורות בענף האנדרטה מסרו לנו את השדר שמשפחתי ייחלה לו.
ארתור אלט משמש ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ'כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע שבו אמורה לקום האנדרטה. כשחפשתי את אותה הכתובת במפות גוגל מצאתי בו בנין בית גדול ובעל רושם. ב-26 באוקטובר, 1941, לפי האתר מטעם האנדרטה, משודר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז' הנודע לשמצה. בו נספה ב-9 ביולי, 1944.
כליאתו ששייך ל סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה מקום פנוי מאסטרטגיה שתוכננה הרבה זמן, לחסל את הקהילה היהודית המשגשגת ששייך ל וינה, ולבצע ניסוי מקדים לתכנית הנאצים לגרש את אותו בני העם היהיודי מכל רחבי אירופה.
רק בשתי באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, יחד אדולף היטלר. שיראך התלונן בדבר כך שכדאי "מחסור בדיור" בוינה וביקש רשות להעיף את אותן יהודי אמסטרדם. היטלר אישר את אותו תכניתו יחד עם אי אלו ימים.
משני בתי ספר וינאיים מקומיים - בית ספר יהודי ובית ספר כולל בעזרת מועצת בוגרים יהודיים רבה - הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהודי. ב-1938 פתחה של אדולף אייכמן בְּוִינָה את אותה "הלשכה החשובה להגירת יהודים", שהיתה אחראית על אודות גילךוי יהודים וגירושם. ממחיר השוק יהודי הורשה להיות עמו משא במשקל חמישים ק"ג, ואלה כללו גם כלי מיטה.
לצורך 80 שנים, בפברואר 1941, גורשו היהודים המקוריים מוינה לתוך צלח מותם הכמעט־ודאי בפולין. בתחילת נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות עצמיות. או שמא מהרה מסתיימת הפרוטה מכיסם המתקיימות מטעם היהודים העקורים, והם נאלצו להסתמך בעניין קבוצות מאורגנות צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח הראשון מוינה, יעקב אנגל, תיאר את אותם מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. "לא ידעתי שעיירות מעין אלה ... קיימות בעולם. אף אחד לא יכול לתאר בכל את אותו האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות לגבי הדעת...". הוא הוסיף ותיאר מהו הוא למעשה וחבריו המגורשים מוינה עמדו בפני מוות ברעב.
ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז'. זה היה אחד מ-40,000 בני העם היהיודי שנשלחו אל עורך הדין בשנים 1941 ו-1942. אלה הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז' - בהרבה משליש מאוכלוסיית פריז - שהוחזקו בגטו שיטה גדרות תיל וסיורי שומרים נאצים. בהרבה מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו בנוסף אלו ללודז' ונכלאו בתוכה. תמו ימי עבודת השיפוצים הנכבדה בבנק; היום נמכר בשם סבי המסיבי לאיש כפיה בגטו.
שטחו של גטו לודז' עמד בנושא כ-2.5 קמ"ר. המבנים היו ישן וברובם איננו היתה מכאני אינסטלציה. 8 אם עשרה אנו גרו בחדר מי. שלא שימשו לו די אוכל, של מים או בנזין, ולא נהיה לאן לפַנות פסולת ושפכים.
"תנאי המחיה בגטו היוו איומים", נאמר בסקטור 'מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה'. "ברוב הרובע אינן היוו אינן את המים זורמים ואפילו לא טכני ביוב. עבודת פרך, צפיפות ורעב שימשו מאפיינים דומיננטיים של היום ביקום. המון המכריע של אותם דיירי הגטו עמל במפעלים גרמניים עבור מנות־אוכל דלות בדיוק. בהרבה מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בגלל ישירה מסוג אירגון המחיה הקשים בגטו".
הינם אינה מתו גורשו למחנות השמדה. "תחילה דרשו הגרמנים מהיודנראט לתכנן רשימות ששייך ל מגורשים", נאמר במקום, "וכשהגישה זאת כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בשיטת המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים - בכללם צאצאים, זקנים וחולים - לפי פעולות הגירוש".
גטו לודז' נתפס גטו "לדוגמה", בתוכה הוכיחו יהודים את כל "ערכם" שיטה בא כפיים. יותר מכך מ-100 מפעלים - נעליים, טקסטיל, מהמחיר הריאלי צבא גרמניה, מזרנים ופריטים שאינם חרדיים - מילאו את אותם הגטו.
מרגע שנודע לנו שסבא־רבא ארתור שהה בלודז' מעט יותר משנתיים, עלה בידי לבדוק עליו עיצוב משני רשת. ברשומות גטו לודז' הוא למעשה מופיע כ"וובר" שפירושו אורג. אני בהחלט מדמיינת את הדבר עמל זמן ניכר רבות, במפעל אינן מאוורר, תמורת מנות־רעב כמשכורת.
מקום מתאים מבין התיעוד המועט שיש בידינו לגבי משך החיים של בני העם היהודי בגטו, הגיע ממצלמתו הנקרא הנריק רוס . רוס הועסק באמצעות המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז' בצילום דיוקנאות לחדר מסמכים גלות. הוא למעשה הצליח למרב טכנולוגיה לשים בסרטי הצילום שסיפקו למקום הנאצים, כדי לצלם בחשאי רק את יעיל הזוועה שלם. בשטח יד ושם (באנגלית) מסופר: "הוא צילם קיימים בגטו שנאלצו ללכת יחפים, זמן שדחפו את אותן העגלות שהובילו רק את השפכים לתוך מחוץ לגטו - חיי אדם מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. זה צילם סצנות המתקיימות מטעם אומללות בתוספת ל כלא הגטו, כמו אפילו טקסי כרוכה בהוצטאה להורג בתליה. הנו לכד את כל גירוש יהודי לודז' לתוך מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. הוא תיעד כל אדם כותבים אחר מילות הפרידה שיש ברשותם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד לא קרוב ובלתי נודע לאורך ה"שְׂפֶּרֶה" - שבוע הזוועות בספטמבר 1942 בה, 1 השאר, שולחו בתוך מותם בכל ילדים צעירים מתחת לגיל 10".
עדות זרה בעניין המתרחש בתוך הגטו כל ספק לכולם נאומו הידוע לשמצה של פועלים רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז', שהיה אחראי על גבי שמירת סיכום בגטו. בין את אחת נאמר לו, שאם ייענו יהודי הגטו לבקשות הנאצים, מצורפות שחלקם יהיה מסוגל להינצל. הנו נהיה שקר. רומקובסקי מכשיר אייפון שלו נשלח לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז', כשהנאצים חיסלו את כל הגטו ב-1944.
ב-2 בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט להכין טבלה שהיא 2,000 יהודים לגירוש. על אודות הרשימה נקרא לכלול חולים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהודי האלה, החיים הנקרא שאר יהודי הגטו ינצלו. מִסתַעֵף תוגש טבלה, ימותו מעט יותר יהודים.
יומיים את אותה על ידי זה נשא רומקובסקי נאום מחריד אל מול יושבי הגטו: "מכה חמורה פגעה בגטו. הם מעוניינים מכם לוותר על הסבלים שלנו - הילדים והקשישים. נוסף על כך אחת בלבד לא תיארתי לעצמי שאאלץ לספק את אותה הקורבן זה בהחלט למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני מומלץ להושיט את אותם ידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לכל המעוניין אותם! אבות ואמהות: תנו לכולם את אותן ילדיכם!", סבא־רבא ארתור שימש בתוכו, קשוב אולי לדברים האיומים האלה, שומע רק את הנהי סביבותיו.
בתו מסוג סבי הרחב שהתה אתו בגטו זמן יקר כל מה, לפני שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). הייתי יש בידי לחשוב את כל אבלו. האם הודה לאלוקים שאשתו נפטרה לקראת שהספיקה לחכות בסבל הזה? למקרה העז לתכנן שבתו תצליח איכשהו לשרוד את אותן הגיהנום הזה?
הנרי, בנו מטעם ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע
אני תוהה מהם נראו החודשים והימים האחרונים מהם. נולד שימש בן 56 כשגורש ללודז' ובן 59 במותו - ממחלה, מרעב או גם מעבודת יתר. לראשונה ברשתות אני מרגישה את הדירה קרוב, כזה קרוב שאני מחוייבת בערך לדבר אתו. דורש להגיד להם שכנגד יתר על המידה הסיכויים אחר ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ מאריך את כל שברשותכם שהנאצים התאמצו בכל לחסל; בעל בערך כמה וכמה חִמֵּשִׁים באירופה (ועוד אלו בדרך); איננו שכחנו את השם שלו.
במידה ש מישהו נהיה אתו כשנפטר מבין העולם? במידה ש מישהו קרא בעלי סבא־רבא קריאת שמע או גם החזיק אחר ידו? לארץ אינה אדע. מהמחיר הריאלי שאני מחוייבת לרכוש לזכרו נולד להיות מודע אודותיו וללמד את אותם ילדיי בנושא סב־הסבא שיש ברשותם, על מותו ועל גבי הסביבה.
בצנרת, לא לפני שלמדתי על אודות גורלו, זימנתי את אותו בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי לשיער מה למדתי לגבי סב־סבו. אני בהחלט דורש שיֵדע העובדות שהוא יהיה יכול לדעת בוודאות על גבי אלו אותם את כל השם שלו נקרא עניין. אמרתי לשיער שיום מיהו נבקר ב"קיר השמות" השייך יהודֵי אוסטריה. נחפש את כל שמו ארתור אלט, שהעיר ש בגדה במדינה והיה אם הנורא באופן מיוחד, מעלה סוף־סוף את זכרו. או גם אזי - עד ל במקומות אחרים - קל צדקה, נתפלל ונלמד אומנות לעילוי נשמתו.