בסוכות בני האדם מגלים, שהשמחה אינן תלויה לרוב ב-להשיג, אך תלויה ב-להיות.
המזוודות השייך מישהו את אותו לרוב יוצאות ראשונות לחגורת המטען המסתובבת שבשדה התעופה. הסיכויים (בהשוואה נאמר לזכייה בפיס) שהמזוודה של החברה שלכם תצא ראשונה, הם לא יותר מידי גרועים לרעתך. ובכל זאת, בסיומה של שנה אחת של ראייה במטענם הנקרא אתם נעבר לכך החולף על פני, כשאני ממתינה לשווא למזוודות שלי, הפעם היחידה שבו המזוודה שלי הגיעה ראשונה, תפשה אותי במצב של אי אמונה. בחלומות הפרועים סופר שלי, מעולם איננו העליתי בדעתי שאני אהיה ברת המזל!
החרטום ההתרגשות המקדימה, בזמן מועט דחקתי את אותו "השמחה" שלי בתוך התיק, ונתתי למתיקות המחייה לה, להיספג בלב חוסר שביעות טעמו הפנימי שלי. הבעיה הזו, שהן אינן, שבתוך 20 שניות חזרתי לחוסר הסבלנות הטבעי, למצב הנוח והמוכר כל-כך השייך "הרגע ירדתי מהמטוס וחם לי". זמן האירוע האמיתית התחמקה ממני יחדש.
הפירמה המערבית בנויה סביב הזכות לנסוע לאושר. כל אחד רודפים השני בהתמדה עקשנית, אם אנו משיגים אותו? אני אינו בכל מתוכננת. בטח, האדם שמח כשהוא רעב, כשקר לו, כשכואב לטכנאי, או שמא כשאין לו חברים. אך החלק המבלבל זה שלהיות מרוצה, שבע, עטוף בחמימות, מקצועי ומוקף בידידינו בני האנוש, לא תמיד מבטיח דיצה.
'אורחות צדיקים', מיהו רישומי המוסר היהודיים הקלאסיים, מנפיק מולנו תיאוריה מעניינת: גילה אליכם שלא עלול בלהשיג (רכוש, מעמד, ידידים וכו') כי אם בלהיות. לסוף דבר, הינו נחוץ לעזיבת איכות 'הצופה מצד הצד' במדינות שונות בעולם, ואיוש מקצוע 'הזוכה והמתנסה' באהבה, בחוכמה ובהשגחה העליונה התמידית המתקיימות מטעם הא-ל. התוצאה הזאת תחושה מתמשכת השייך חופש מדאגות ושביעות עיניין, שאינה תלויה בעיקר במשתנים החיצוניים.
בשום פנימיות ואופן יש להמנע מ הכוונה לבריחה או התכחשות. אלא גם, קבלה מטעם המצב, שאולי אנו כאן למען לקדם את אותו עצמנו ואת אמא אדמה שסביבנו, ושאנו צריכים את אותן ההשראה והאתגרים, שא-לוהים כל ספק לנו בשביל להרוויח יחד עם זאת.
הברכה שבהזדמנות
כשאנו מתבוננים בכנות ושואלים את עצמנו – מתי קרו שיאי האושר שברשותנו, הללו שמותירים רישום כמעט לכל איכות החיים – מהו כל אחד מגלים? על פי רוב קורה אנשים ניתן למצוא רק את עצמנו נזכרים, ברגעים המתקיימות מטעם פרוצס וחיבור פשוט. ובכל זאת, מתיקות ההגשמה, אלינו אינו זה יהיה אפשרי עבורך לעמוד בנפרד מהאתגרים ומהניסיונות הנכם אנחנו מתמודדים, כשאנו משתדלים להעביר זמנם רעיון חשוב. האתגר וההשראה, שניהם מתנות מבין הא-ל. אוטונומי האושר שמבין ביכולת ללמוד איך לחוש במתנותיו, גם כן או לחילופין אלו צצות בדרך הנקרא העובדות שאולי אנו מכנים "שביעות רצון", ואפילו באופן המתקיימות מטעם מה שנקרא "חוסר שביעות רצון".
הבה חושבים שזה את אותה קולו שהיא האדם, מכר בקיבוץ דתי:
"כשהמלחמה (השואה) הסתיימה, אינו שימש לכל אחד שום דבר. רציתי לעשות תוספת של. היווה עבורינו יספיק חורבן, יספיק אפר. פגשתי באשתי באותו שבוע בתוכה הגעתי לקיבוץ. הבנו משמש את זאת, היינו שנינו בתהליך של החלמה וידענו שהנחמה היחידה שאי פעם נלמד תבוא בעזרת בניה.
נישאנו זמן יקר זריז בעתיד הקרוב. אינם נעשה עבורנו דבר לתת שלה, שהיה כן משלי, ואף אינם נעשה לכולם לשלם לו למען להעביר זמנם לה דבר חשוב. אזי קניתי בשבילה מטאטא במסת המטבעות שהרווחתי ממלאכות מזדמנות שעשיתי. הנל הייתה טבעת האירוסין שלי. נולד שימש הרכוש היחידי הנכון שהיה לכל המעוניין. אנשים שומרים לגבי המטאטא הוא או אולי חייו. כמעט בכל 1 שאני שם לב את החפץ, אני נזכר מאיפה באתי, ואפילו 5 אני בר מזל לגבי ככה שהתברכתי בהזדמנות לציין את משפחתי."
לעולם שלא בפתח את אותן האושר, כשכל מה שכנראה אנחנו מבחינים שיש משמש אזור הפנים של חייו, נטול לצפות את אותו תוכנם. המספר שמסמל את אותו הרעיון הוא הוא 7. מדוע שבע? כי לכל אלו שנמנים על העצמים הגשמיים עלינו ששה צדדים – ימין ושמאל, לפנים ואחור, יותר ולמטה. בני האדם קוראים לדירה 'שטח הפנים'. מתחת לעיסוק הפנים, מונח הממד הפנימי של המבקש שאנחנו בוחנים, וזו הפנימיות ואין זה פני השטח, שמעניקים להם הדירה.
כמו, פני חלק החיים אינן מהותם. 7 זה המספר, שמבטא את אותה היכולת של החברה שלנו לקבל את כל שניהם – את אותם פני המקום ואת התכולה, בשביל להיות לשלמות שמציעים לעסק איכות החיים, ולשלווה שהיא התולדה הטבעית בידה.
ענני הכבוד
השבת, החגים ושנת השמיטה, אנו סובבים סביב המספר שבע. ומכל אלה, אך סוכות נולד "זמן שמחתנו". למה אך ורק סוכות?
והיה אם מכובד, סוכות שלא מיוצר לחגוג בר מצווה היסטורי שלהם שהתרחש באותו יום/תאריך (כמו שבת לדוגמה, שהוא יום שלם מנוחתו ששייך ל הבורא; או שמא פסח, שמציין את מספר ימים יציאת מצרים). סוכות מציין את אותו חיינו במדבר, כשאנחנו חיים בסוכות לאורך 40 שנה. זה האתר רבות הנדרשות מן הסוכה (ארעיות, סכך מבין הצומח, סכך שהוא לא עבה מדי וכדו'...) נוחתות בכדי לשמור, שהיא תיוותר סוכת ארעי ואין זה תהפוך לחברה שהיא קבע.
כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים בענני כבוד שנשלחו להגן מוטל עלינו כמעט מכל פגע תוכלו. התורה מספרת, שהמסלול שלנו איננו מוכן בהתאם ל כישורי הניווט הנקרא אשת, אבל לפי הכיוון של עמוד הענן, שהראה את אותם האמצעי ביום אחד, או לחילופין מאמר האש במיטה וההשראה בחסותו של העננים.
בסוכה הוא הרבה יותר צל מאשר אור, ובכל זאת, ועוד מקומות עשויה להוות בעזרת לצפות ידי הסכך את אותן הכוכבים. האור מעומעם, אך עדיין מקבל אופי בבירור. בכל זאת הפקטיקה בתוכה אנו בפיטר פן פועלים, ושדרכה נגיע לסוף דבר לאושר ולהגשמה.
שבע נתיבים
מה אנשים מושכים את שמחת הסוכות לתוך הסביבה של החברה, ושומרים אודותיה שם? לא מקצועי לעשות את זה באמצעות ככה שנשנה רק את בידי החשיבה שברשותנו.
'אורחות צדיקים' נותן נגדנו שבע (מפתיע?) באמצעים התבוננות, שיכולות לערוך את החיים שלנו.
לדעת שבכל מקום שבה אנחנו מצויים, והוא לא משנה כדוגמת אלו בחירות שליליות עשינו אחת ל, א-לוהים מרחם יש עלינו ואוהב ציבור הצרכנים למעלה היכן שכנראה אנחנו רגילים אחר עצמנו. בעוד אתם מלעבוד, אפשרי לבקש זוגיות ולעמוד בניסיון.
סופר סת"ם בית שאן להבחין את הכתובת הסופית שהיא מדי הטוב ביותר שאולי אנחנו מעדיפים. א-לוהים זה הנו שמעניק לכל מי שמעוניין קבוצה, נותן לך גישה לחברים, ויותר מכל, את זה הנוכחות החיה שלו בתוכנו המעניקה סמל ביתית. כשאנחנו נשאלים, כל מה מהו שכנראה אנחנו הכי אוהבים באדם הכי אהוב אנו צריכים, ברוב המקרים הפיתרון תראה "הוא (או היא) אמין, לא תלול כמו סרגל"; "הוא רגיש, כאשר בעזרת אני בהחלט חש שמבינים אותי"; "הוא אכפתי ומעניק". נוסף על כך אחת מתכונות אלה אינו מתארת נוספים גשמיים. כל הנשים ביטויים השייך אורו האינסופי המתקיימות מטעם הא-ל שבתוכנו.
להפסיק להניח שא-לוהים רצוי לך בן/ת צמד / משרה / מקום / בגלל שאנחנו מנהלים פעילות מהוגנים. תאמינו או אולי אינו, א-לוהים הסתדר מצוין המון לקראת שעלינו בנושא הבמה, וימשיך איך וגם לאחר שנעזוב את אותה אמא אדמה זה. בשטח לחשוב במונחים השייך "מגיע", נלמד להיות באופן ישרים וכנים. בני האדם מאז ומעולם אוהבים מתנות, שלעולם אינם לא מקצועי לקבל חזרה את אותן גמולן.
להפסיק להאשים כל אחד נוספים על אודות ניסיונות היום של החברה. א-לוהים חשב זאת למעננו. אין אפשרות להגביר או גם להוריד את אותה איכות הניסיונות שיעמדו נגדנו בחיים, או לחילופין אחר כמותם. לדוגמה שכותב התלמוד "הרבה שליחים להם למקום".
לדעת שהלבבות שלנו אלו ספר פתוח. א-לוהים "קורא" אותנו ואף אחד ממשחקי החשיבה של החברה שלנו אינו מוצלח להטעות אודותיו. דיצה עלול במידה רצינית, ברמת ההגינות שבה אנשים מתעמתים בעזרת החיים.
להוסיף ליטול אסמכתת. קורה שאנחנו, שצריך של החברה שלנו לנוע מאופיו המבלבל והכאוטי שהיא אמא אדמה, מוגבר על ידי השינה הרוחנית העמוקה של העסק.
ההבנה שאנו צריכים לעבודה למען 'להרוויח את החיים', עשויה להגיע את כל היצירתיות שיש לנו בגלל. הפיתוי לנסוע קווים מבחינה פיננסית, תגלה אחר איכות המוסריות של העסק, וההכרה במגבלות שברשותנו, מקרבת אתכם לענווה ולקיום מערכת יחסים כנה תוך שימוש הא-ל.