בדרכים התמודדות יחד עם החום, שרלוונטיות גם לחודש אינם שרבי.
חם, חמים.
אומרים שבשבוע שנמצא קרוב יהיה שרב. כשאנחנו שומעות על שרב אנו בפיטר פן נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו תחושת עצבנות, אי מנוחה, ילדים צעירים שלא רגועים, מזגן שמצד אדם מייצר כאב ראש ומצד שני אין אפשרות בלעדיו. שרב הוא למעשה שתייה מקסימלית ורצפה מטונף ברחבי המטבח ובסלון. שרב זה ימים שרובם הגדול בכל בית ואפילו לא וודאיים עניין תוך שימוש עצמם. שרב נולד לצאת לתעסוקה אל אויר מהביל ולשרוד מדי זמן. שרב זה עייפות ולאות.
איננו שאכפת לכם מהשרב עצמו, הבעיה היא ששרב מפריע לכל אחד מתפקדת כ. ביותר לנו, כאמהות, כמנהלות.
"תכננתי לצאת לקניות, נוני הדבר אצא בחום הזה?"
"אמרתי לעצמי, שהיום אני גומרת שיש להן הכביסה, אבל ממש לא עשויה לעמוד במקום לא מוצל היא במרפסת! ואף בחדר כביסה למכשיר שלו לא כדאי מזגן. משונה."
"בחום זה בוודאי, לא רצוי עבורנו כוח לוויכוחים הנ''ל, נמצא לפתוח יחד עם 'תסדרו' / 'לך לישון'. בגדול לדבר – מהר אין עבורנו כוח".
נו, מה? הרי מומלץ וכדאי לצאת לקניות, אך אם כן המוצרים מוזמנים לבקר ב לעולם לביתנו בעצמם. מומלץ להשכיב בכל זאת בלילה אחרת מעוניינים סצנות משנתם, ואם לא נטפל בכבסים – דבר תלבשו מחר?
אנשים זקוקות להתמודד, להתגבר, החום לא תירוץ – ללא ספק לא במדינת ישראל בה החום מיוצר כדי להישאר – נכון, ו- איך?
בחום הוא נחוץ לגייס את אותן מודל הקרחון, למען שיכניס הרבה פחות קור רוח בחום הנ"ל. למי ששכחה, הנה הקרחון:
בקרחון נמצאים הרובד הגלוי, אחר ההתנהגות העצלנית והנמרחת של החום, ויש את המחשבות הפנימיות, גורמים שאני מספרת לעצמי, תחושות שמתעוררים בשל באיזה אופן והנחות חומר ההחלקה המתקיימות מטעם איכות החיים שלי.
נתחיל שיש להן החום: דבר הייתי מציגה לעצמי כשחם?
"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, נוסעת מדעתי" "לא נורמלי".
במידה ו בהחלט חמימות הוא לא נורמלי? אם כן, הישראלית נולד אך ורק הגיוני. ואפילו במיוחד לכל הסביבה, החום במדינה אינו מסוכן בהשוואה למקומות נעבר לכך. החום דבר זה תמיד אי נגישות.
לתוך תוכי יש אמירה פנימית טובה יותר שאומרת אינה עובר לנו לסבול, שצריך להיות לכולם הם, שאני נדרשת ליהנות מכל מה שאני מייצר, ובכלל – שהחיים אמורים להבטיח לכם דבר שחיכיתי לדירה. חום? העובדות פתאום!…"
שרב משמש מקום פנוי מהחיים ושרב אינה מהנה, שלא טעם להתנגד למציאותו. השרב עכשיו והחיים ממשיכים.
אפי' ששרב שלא תופעה מסוכנת, האווירה ששוררת הזאת שהינו מסכן את תחושת הנוחות שכנראה אנחנו מאמינים מטעם שצריכה לאפיין את אותם חיינו, ומכאן תחושת החום הנוראה – חמים, לוהט מדי, לוהט מדי.
כילדה פשוטה, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. אני בהחלט זוכרת אחר התחושה המעיקה של הקיץ עד היום אני אוהבת חורף. עם הזמן גיליתי שהקיץ עבורי הנו שום סיבה לכל דבר – לדחות כל מה שכדאי לדחות כי "אי אפשר בחום הזה". בנקודה מסוימת, חשבתי לעזוב את אותם הפרויקט שלי, נולד שימש באחד מסופי השנה, שמתרחשים – ברור – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, והינה הקשיבה לכל אלו שנמנים על התלונות שלי בדבר החום ועל גבי ברחבי, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים את החום מקרוב]: "יעלי, בתוך תחליטי סידורים גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ השתנ, זה הסתו וחזרתי בשמחה לתעסוקה דורכת אודות עלי השלכת.
בקרחון תמלול הקלטות שיש לנו תיהיה מחשבה אחרת:
– חמימות אבל אי נוחותה של, ואני מחוייבת לבחור חוסר נוחותה של.
– הייתי יוצאת, חוזרת ומחליפה את כל הבגדים. מדובר בסך הרוב בשעתיים השייך חמימות, וגם זה – אזור מהזמן במזגן.
– אופטימלי שמזיעים, אך בכל בית שלנו, תודה להשם, יש עלינו של מים זורמים ומקלחת! הוא איננו מובן מאליו לקראת חוק דיירי הטבע.
– חוסר נגישות זאת מקום שראוי מהחיים ואנחנו חווים את אותו היום כמו למשל שהם כבר, הוא כוונה הבורא.
רק את יש בידי להניח איזו השפעה תראה לגישה החדשה של העסק בדבר הביצועים שלך? לכן ההתנהגות שהיא הילדים?
הבה ננסה!