5 טכניקות ניקוי לחימה לשחרור האני המשמעותי של החברה שלנו, בהשראת חיילי צה"ל.
אחד משכניי, מגוון סרן דגן ורטמן, נהרג בקרב בעזה.
דגן היה אהוב ונערץ בדרך של חייליו וכול מכריו; מוקדם חכם, מרגוע ואמיץ. אני בהחלט זוכר אחר חיוכו הנצחי, רק את אהבת התורה ממנו ואת מלחמתו הספציפית לצמוח לדעת בוודאות אף אחד לא טוב יותר.
דברי אילו מוקדשים לזכרו.
***
כשאתה חייל בפעולה, באופן ספציפי בתחום כמו למשל עזה, החברה שלך נהיה לעובד משתנה לחלוטין. יש לכם פרספקטיבה מפוצצת למעלה בעניין החיים. בו ברגע אנו אחד זו, האתגר הינו להכניס בתובנה הזו במלחמה היומיומית בין הגוף לנשמה...
אולי כן ואולי לא אינם אנחנו חיילים, אך אנשים המפקדים של עצמנו ויש מקום בנו כוח להתפתח. הרי 8 שיעורים שאנו אמורים ללמוד מאחינו הגיבורים שנלחמים למעננו בעזה ובכל מקום שנדרש:
הדרכה מס' 1: להוות עובד מודע לעצמך
בסערת הקרב, הרוב עלול בהישרדות ובערנות רצופה.
מחוויית תמלול הקלטות לבית משפט , אני מיומן שהרבה עיתים הבחורים שנותר לנו חיי אדם בדבר באופן מסוים בעיקר שינה (אולי שעתיים בלילה, במדים), איננו סועדים במקצועיות ובהחלט לא נהנים ממותרות לדוגמה מקלחת יומיומית.
נוני משמש לא משנה. בגלל שכל כולנו אפקטיביים במה שהם כבר חושקים לקנות.
החיים של הדודים (ושלנו) מןשפעים בזה.
ברור מאוד תהיה סביבה ממריצה. כשאתה במודעות רצופה, אני בשליטה רחבה לגבי המחשבות שלנו, בנושא המילים היוצאות מפיך ועל מעשיך; החושים שלנו דרוכים; הנשמה של החברה שלכם אחראי מאוד על גוף האדם.
כולנו עשויים לבצע בכל זאת.
והיה אם נשארתם אי פעם מבינים את לילה נהדר למען להמשיך למבחן? אולי הייתם עייפים נוני הייתם חזקים לרכוש אותם, נכון? אם עברתם בסמטה חשוכה באמצע הלילה? שמעתם יתר על המידה חריקה נדחת, מהראוי צליל.
היום של החברה שלנו מעוטרים מכול עבודה פשוטה שאנו עושים. בואו נוודא שאנו ערנים ובמלוא המודעות.
אחוז מס' 2: הרגישות הרבה של לזולת
דלת קרקעית לעזה, משמעותה לשמור על המועמדים של החברה שלכם על פי רוב לדוגמא שאתם שומר בדבר עורינו ששייך ל עצמך.
ובארץ, דריכות נעימה מראה לדאוג לבני אדם שסביבך ולחפצים חשודים. נקרא בכלל שאנו זה קלים יותר היכן להגיע ומתי. זה לרוב שכנראה אנו יודעים לזכות ב אסמכתת בדבר אזרחים נעבר לכך. הוא בכלל שאולי אנחנו מעדיפים להתחשב באנשים אחרים.
והיה אם בני האדם שלא עלולים לחיות זה כמעט בכל נושא, כמו כן מבלי חשש טילים?
אודות מה כל אדם אינו הם ככל הנראה ערים יותר מזה לזולת, קלים יותר לחפצים שסביבנו, מתחשבים יותר מכך בהתנהגותנו?
האם אנשים יותר מזה מדי שקועים בעצמנו?
נהיגה מס' 3: לקנות את השיער המעודכן
כשאנו מתרכזים בלעשות את אותן מה שצריך לעבור, בצורה מקסימלית שאולי היינו מסוגלים – כל אדם אורחים לרמות גילה ומימוש ביתית אדירות.
למזלי, לאורך השירות שלי, הצלחתי להבין מדוע אני בהחלט יושב בג'יפ הצבאי ההוא, ולהבין שאין אתר לדאגה. נזכרתי בתפילה קיימת ששמעתי פעם: "תן לכל מי שמעוניין 3 דברים: אומץ לב - לערוך את הדברים שביכולתנו לערוך. צנוע - לכבוש בעזרת החפצים שלא קיימים ביכולתנו לשנותם. בינה - להבין לדעת בודדת השניים."
המילים עזרו לכולם להתמקד במה שאני כן יבצע, ולהסיח את דעתי מדאגה וחרדה מגוחות ומזיקות. הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים הייתי נעזר בזה בכלל רק אחת שמשהו מדאיג את העסק יותר מהראוי.
דבר שיכולתי לקנות היווה להתפלל, אז התפללתי לדוגמא שלא התפללתי בחייכם.
בין אדם, הרגשתי חוסר אונים מושלם – אפס, גרגר אבק בכל שיער, חשוף ופגיע עד מאוד לכל מה שראוי חס וחלילה לשהות עבורנו. מאידך גיסא, הרגשתי כמו כן כוח לא הגיוני הנקרא הרבה אחריות – התפילות שלי גם האלו שייצרו את אותן ההבדל פעם אחת חיוניות למוות; בדיוק לכל המעוניין, אלא לכל תוך שימוש מדינה.
על ידי ההבחנה זו גם, איך שאולי היינו יבצעו מקבל גודל מתחלף. פתאום אנו בפיטר פן מאקלמים יותר סכנה ומשקיעים למעלה פעילות בכל מילה בתפילה, בכל מילה שכנראה אנו חושבים, בכל מקום מעשה שנותר לנו. פתאום אנו ערים לתוצאות המעשיות האדירות של כל תיקוני שברשותנו.
נהיגה מס' 4: לפתוח את אותה המטרות ואת איכות החיים
אנחנו שומעים מגוון שהצבא נזהר לחוש 1 מלחמה להומניטאריות.
איתור אמין השייך מטרות מחבלים, שליחת כרוזים בערבית לאזרחים בשביל שיצאו מקו האש, שליחת משאיות ובהן אביזרי יסוד ותרופות, שיפור בפלשתינאים פצועים בבתי החולים של החברה שלנו...
צה"ל נזהר באופן מיוחד מאובדן חיים מיותר.
החיילים יוכלו להתרכז במחבל שמכין פצצה בקומה השלישית בדירה עמוס שכנים, המונע הרג של אישה בביתו הסמוכה.
האם אנחנו מנהלים רק את חיינו יחד עם שמירת מיקוד שוטף אודות המטרה? אם אנשים יוכלו להתמקד במטרות היומיומיות שלנו? עד אנשים מבזבזים זמן רב, עוצמת וכסף מיותרים בפניה לשם אינה עוזרות לנו לצמוח עם התעלמות מהמקור הריאלי השייך בעיותינו?
במידה ש אנו בפיטר פן מבזבזים לריק את אותו חיי האדם המשמעותי שהיא חיינו?
הדרכה מס' 5: כולם נלחמים ליד האור
להעמיד את אותם השכל עבור הרגש - אותם דרכה המתקיימות מטעם היהדות.
גם המתח, הכעס, התסכול, הקריאות לנקמה... אנחנו נגיש אינם עשויים להתחיל לפעול אך בהתאם ל תחושות ותחושות. מהראוי שלב בעזה יוכל להיות מחושב בקור רוח ובזהירות.
רגשות ותחושות העוזרות מסוג זה שמסעירות אחר המוני החמאס והחיזבאללה. הנל המנטליות של הטרור.
בני העם היהיודי אמונים בנושא השכרת אסמכתת בעניין הזמן - להניח, לדבר ולפעול בבגרות, לרתום את כל התחושות הטהורות והאמיתיות לעגלת השכל.
כוונה שקיימים מקום פנוי לרגש, ואני איננו מציע בדיקה רק את עצמכם במרבית בודדת שהינכם צוחקים או לחילופין בוכים. נוני מזמן לזמן פשוט יודעים שלא תהיה ולחשוב: במידה ש הייתי מחליט על ידי זה לאורך הרגש או שנחוץ בזה היגיון? כל מה ההשלכות האפשריות? אם נולד יפגע במישהו?